בית הכנסת בנגבה: רק נחנך
(צילום: יפעת ביתן)
להפעיל בית כנסת בתוך קיבוץ חילוני זאת משימה לא פשוטה. המניין קטן, מרבית התושבים לא מרגישים מחוברים והתפעול נופל על כתפיהם של מעטים. תומר פרטוק מקיבוץ חוקוק הוא גבאי בית הכנסת שהוקם לפני 7 שנים. לדבריו, "אנחנו קהילה קטנה מאוד של 12 גברים ומספר דומה של נשים. זה הבסיס של בית הכנסת ועליו מתווספים לפעמים אורחים או מתפללים לא קבועים".
ומה קורה בחגים ובעיקר ביום כיפור?
"היום היחיד בשנה שבו באים אנשים מהיישוב, זה יום כיפור. אם בראש השנה אנחנו גדלים לאזור ה-20-30 איש, ביום כיפור אנחנו מגיעים ברגעי השיא גם ל-100 מתפללים. באופן כללי, אני מרגיש שזאת סוג של שליחות להביא קצת מסורת ולהפעיל בית כנסת במקום חילוני, והשנה בגלל המגפה השליחות הזאת נפגעת.
"ברור שמרבית האנשים לא היו פה השנה, וכואב לי שהחיבור היחיד שלהם ליהדות ולתפילה לא התקיים. מצד שני, אולי דווקא בגלל שהם לא באו הם ירגישו את החיסרון הזה בלב, זה יעורר משהו. החיסרון הזה יצית את המחשבה על מה שפוספס השנה".
"ביום כיפור חולק בית הכנסת לאזורים, וכל משפחה גרעינית ישבה רק באזור שלה במרחק מהאחרים. לגבי רגעי השיא של 'יזכור' ו'נעילה', חלק מהתפילה נערכה בחוץ, באוויר הפתוח. יש אנשים מבוגרים שה'יזכור' מאוד חשוב להם. אין ספק שזה מצב מוזר. הדבר הבסיסי של להתפלל יחד, אפילו פעם בשנה, הוא בלתי אפשרי. זאת הייתה הנקודה היחידה בשנה שבה בית כנסת היה מלא".
כנרת: מתפלל אחד נכנס, ואחד יוצא
אחרי שנים רבות שבהן המתפללים בקיבוץ כנרת התפללו באחת מכיתות בית הספר, נחנך לפני שנתיים בית הכנסת של הקיבוץ - ומאז הוא פעיל עבור הקהילה הדתית והמסורתית של היישוב.
כך זה נראה בשנה שעברה בקיבוץ גבע בצאת יום כיפור
עמוס מנחם, גבאי בית הכנסת, מסביר שאמנם במהלך השנה יש רק מתפללים קבועים, אך ביום כיפור מגיעים, בדרך כלל, עוד רבים, עד ל-100 מתפללים. "בשנתיים שעברו באו להתפלל איתנו גם בחורים מיישובים סמוכים וגם הבאנו חזן", הוא נזכר. "השנה נאלצתי לבטל הכול", מה שצמצם מאד את המניין.
"כבר בראש השנה הודענו מראש שבגלל ההגבלות לא ניתן יהיה להכניס אנשים נוספים לבית הכנסת והיינו רק כ-15 מתפללים. בכיפור היו כיסאות מחוץ למבנה, אבל בגלל החום הכבד לא ניתן באמת להתפלל בצום במשך שעות בחוץ".
זה לא קל להגיד לאנשים לא לבוא לתפילה.
"ממש כואב הלב, אבל אין ברירה. עדיף להגביל מאשר לא לעשות כלום. הכי קל זה להכניס אנשים, אבל מה אם מישהו יחלה? אנשים מבינים את העניין ואת החשיבות של השמירה על הבריאות. גם בראש השנה חגגנו איש-איש בביתו והילדים לא באו להיות איתנו. זה לא פשוט, לא קל ולא משמח - אבל זאת הסיטואציה".
באזכרת הנשמות הכניסו בבית הכנסת של כנרת אחד-אחד. "אני יצאתי, ומישהו ייכנס, ואז התחלפנו שוב. זה אפשר לכל אחד לעשות את התפילה האישית, אבל לא להגדיל את מספר המתפללים באותו רגע בתוך המבנה".
נגבה: "לחמו פה בעוז נגד המצרים, קורונה לא תכניע אותנו"
קיבוץ נגבה, מהוותיקים בישראל, ציין 81 שנה להיווסדו. בעשורים האחרונים עבר הקיבוץ שינויים דמוגרפיים משמעותיים שכללו בניית שכונה צבאית וכן הרחבה, המיועדת בעיקרה לבני ובנות קיבוץ שחזרו אליו עם משפחותיהם. ההרחבה הביאה עימה חידוש לקיבוץ של השומר הצעיר: בית כנסת, שנחנך ממש בימים אלה – לקראת החגים.
בראש השנה נרשמו לתפילות כארבעים משתתפים, לאחר שחלק גדול מחברי הקיבוץ שהו בבידוד. "אני מקווה שבכיפור הנוכחות תהיה יותר משמעותית", אומר רונן דגמי, יו"ר הקהילה. "אצלנו לא היו צריכים אפילו קפסולה אחת, כי מראש היו אמורים להיות ארבעים איש בחלל. ביום כיפור אולי נצטרך להתארגן אחרת כי תפילות כיפור יותר מושכות את הקהילה. אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה באמת בפועל".
איך התנהלו התפילות בימים כתיקונם בכיפור?
"המועדון היה מפוצץ. רוב-רובו של הציבור בנגבה הוא חילוני גמור, אבל יש משהו בחגים שהוא קהילתי, מנחם. דברים כמו תקיעת שופר שחשובים לחילונים רבים גם מוותיקי הקיבוץ. החברים שהתנגדו בהתחלה להקמת בית הכנסת, הגיעו לטקס נרגשים. הגוונים מיטשטשים. נוצרה פה קהילה אחת. זה שהשומר הצעיר הקימו בית כנסת, רק מראה את החוזק של הקהילה והביטחון שלה בעצמה וביכולתה לספוג עוד ערכים מתוך ביטחון בזהות ובדרך. לכן לתפילות הגיעו ילדים וגם מבוגרים. יום כיפור בנגבה זה תמיד כמות אדירה של ילדים עם חולצות לבנות ואופניים, זה בטוח מאוד חסר השנה".
איך מתמודדים עם הקורונה בקהילה, בריאותית וכלכלית?
"אנשים אכלו ארוחת חג לבד, שני אנשים סביב שולחן. זו תקופה מאוד מאתגרת, אבל הקהילה מאוד אופטימית. זו קהילה שלחמה פה בעוז נגד המצרים, אז הקורונה לא תכניע אותה. הקיבוץ אומנם מופרט, אבל רעיון הערבות הדדית לא השתנה. יש פה משפחות של עצמאים שהגיעו למצבים קשים במשבר שהתחיל כבר ממרץ. הקמנו רשת ביטחון של קרן פיצוי קהילתית, וכל מי שהיה צריך סיוע פנה ונעזר.
"היו עכשיו המון מבודדים בגלל מערך ההסעות של הילדים. אז יש המון עזרה הדדית. בחג הכינו הצעירים לוותיקים עוגות והפתעות, דואגים לתרופות, טיטולים וכל מה שצריך. כמות החולים ממש קטנה (פחות מכף יד אחת). אצלנו זה לא כמו בעיר. תוך שעתיים מסתיימת חקירה אפידמיולוגית, ומי שצריך בידוד מיודע - אז המצב הרבה יותר טוב. אין אחד פה שנשאר לבד".
6 צפייה בגלריה
יפעת ביתן יו"ר ועדת בית הכנסת, רונן דגמי מנהל קהילת נגבה, הרב משה עמר וד"ר מטי צרפתי הרכבי ראש המועצה האזורית יואב
(צילום: ניסן חלבה)
הרחבת הקיבוץ, הובילה למה שדגמי מגדיר כ"צרכים שונים ממה שהשומר הצעיר היה רגיל אליהם בעבר". ובאופן מפורש יותר: "חיפשו יותר היבטים של מורשת ויהדות, וחלק מזה הוא מקום תפילה בחגים. כשתושבי ההרחבה העלו את הנושא בהתחלה זו הייתה תקופה מאוד לא רגועה בקיבוץ. בגדול היה פה רועש וגועש, עד שהוחלט כמו כל דבר בקיבוץ להקים ועדה שתבחן את העניין, ובסוף הצבעת חברים".
ההחלטה שהתקבלה (ברוב מוחלט) הייתה לכבד את בקשות תושבי ההרחבה. התפילות מתנהלות ללא פלאפונים או הדלקת אורות, אך בבית כנסת עולות לתורה גם בנות מצווה. התפילה נערכת בחלל אחד, כאשר עזרת נשים תחומה במחיצות עץ נמוכות עם כניסה משלהן. המבנה עצמו שעוצב ברוח קיבוצית, הוא תוצר של שיתוף פעולה מצד המשרד לשירותי דת עם יו"ר המועצה האזורית יואב, וגם "מלא אנשים טובים", לדברי דגמי, ביניהם קבלן מאשקלון שהרים תרומה נכבדת שאפשרה בניית מבנה של ממש ולא קרוואן. כך, התפילות שהתקיימו מזה כעשור בבית העם, עברו בראש השנה האחרון לבית הכנסת החדש.
גבע: עברנו קורס "מדריך הכנה לתפילה"
12 שנים פועל "בית הכנסת של יום הכיפורים" בקיבוץ גבע, במתכונת נפלאה המשלבת אברכים חרדים עם בני ובנות קיבוץ שפוקדים אחת לשנה את המועדון הקיבוצי, שמוסב לבית כנסת. השנה, עם התפרצות מגפת הקורונה, עובר המניין מטמורפוזה מעניינת.
את המניין ייסד רועי לרון, מדריך טיולים ותושב הקיבוץ שאינו מגדיר את עצמו כאדם דתי: "הרעיון שלי היה חינוכי, לא רציתי שהילדים שלי יתבוננו על החרדים, 'הדוסים', כעל 'פינגווינים'. חשוב היה לי שיכירו אותם באופן בלתי אמצעי - כי בסוף כולנו עם אחד".
רועי חבר לארגון '"איילת השחר" בראשות הרב שלמה רענן, והם שלחו לקיבוץ מניין של אברכים ובחורי ישיבה חרדים, שבאופן מפתיע מצאו שפה משותפת עם הקיבוצניקים שהביאו לעולם את "הגבעטרון" ו"ים השיבולים": "יכולנו להביא מישהו בסגנון שלנו – דתי עובד אדמה", אומר רועי, "אבל התעקשנו דווקא על חרדים, כדי להראות שלמרות חילוקי הדעות, חרף השוני, אנחנו יכולים לדבר ביחד, לצחוק ביחד ולהתפלל ביחד".
כך מצאו עצמם אנשי הקיבוץ מתוודעים לנוסח "חברון" החרדי, ולבושי "הקיטל" שרו בדבקות את "ונתנה תוקף" של יאיר רוזנבלום וחנוך אלבלק. לא פחות מ-70 בתי כנסת הקימה עמותת "איילת השחר" בהתיישבות ובקיבוצים שבהם לא פעל מבנה דת מעולם, והיא מקיימת בהם מידי שנה מאות מניינים בימים הנוראים. השנה בשל מגפת הקורונה לא פקדו מאות האברכים את הקיבוצים, ופעילי העמותה נשארו בבית.
כך קיימו הקיבוצניקים את המניינים הרבים ללא עזרתם של האברכים. הרב רענן, ראש הארגון, נשמע מאושר מהקונספציה החדשה: "הם לא צריכים החייאה, והם לא צריכים הנשמה – כתוב, 'הנשמה לך והגוף פעלך', הם לא צריכים את הנשמה שלי. הם יכולים לבד".
אתה חושב שהשנה יהיו פחות מניינים בהתיישבות?
"להיפך, יהיו הרבה יותר. אנשים בהסגר והבידוד יוצר רצון ל'ביחד'. אם אין אלטרנטיבות אפשר להתנסות בדברים חדשים, ומה יכול להיות חווייתי יותר מהתכנסות קהילתית ליום אחד של חשבון נפש, שכבר הוכיח את עצמו מזה 4,000 שנים?"
לרון עצמו מספר על "קורס הכנה לתפילה" ש"איילת השחר" קיימה למארגני המניינים בימים אלה. כמו כן קיים הארגון התרת נדרים וקללות לעשרות-אלפי בני אדם באמצעות הפייסבוק. בתפילה המשותפת רואה לרון חשיבות מרובה: "כמעט הרמתי ידיים השנה וחשבתי לוותר, אבל אז הבנתי שלהפסיק מסורת ניתן ברגע - אבל לבנות אותה לוקח שנים. יש לנו את כל הציוד - מארון קודש וספר תורה, ועד במה ושופר - ויש לנו גם מתפללים קבועים שאנחנו לא יכולים לאכזב".
לרון נוהג מידי שנה להציג את תשמישי הקדושה לילדי הגנים שבאזור, כדי "לתת הצצה קטנה, טעימה, ממשהו שקיים כבר אלפי שנים ובמקומות אחרים הוא אך טריוויאלי".
קיבוץ גבע שנוסד בשנת 1921 על ידי אנשי העלייה השנייה, החזיק בשנותיו הראשונות בית כנסת. שימושו העיקרי היה על ידי הוריהם של החלוצים שהגיעו מאירופה, אך מאז שאלה הלכו לעולמם הוזנח המניין ובמשך שבעים שנים לא פעל בית כנסת ביישוב.
במניין שהתחדש לפני 12 שנים משתתפים גם בנים של חברי קיבוץ שחזרו בתשובה, ובאמצעות התפילה מוצאים דרך להתארח אצל הוריהם בחג. גם ניצולות שואה ואפילו חיילים אמריקנים מתנדבים השוהים בארץ, מגיעים מידי שנה למניין.
גם בגבע מדווחים על אפס חולי קורונה ושמירה הדוקה על הגבולות, ובכל זאת התפילה שתפעל לראשונה ללא "הקביים" של בחורי הישיבה והאברכים המנוסים, עדיין צופנת הפתעות: "רב הנסתר על הגלוי, אין לי מושג כיצד זה ייראה עד שאחווה זאת", אומר רועי, אך על מה יתפלל הוא מוכן להתחייב: "על בריאות ופרנסה. הקורונה נתנה לנו, הקיבוצניקים, שיעור יפה לפנים. חשבנו שאנחנו, עובדי האדמה, תלויים לגמרי בעצמנו וביכולות שלנו, והנה הגיעה המכה מלמעלה והראתה לנו שאף אחד לא יכול לנהל כלום".
פורסם לראשונה: 09:29, 27.09.20
