בערב סתווי של שנת 2021 – במהלך ביקור בחווה היפית בעיירה נידחת בצפון מדינת ניו-יורק, שנחתמה בארוחת ערב דשנה עם המארחים – פגשתי את ג'רום, גבר אירי בשנות ה-60 לחייו, עם חיבה למריחואנה ותשוקה לקונספירציות פוליטיות. על מה לא דיברנו, על מה לא התווכחנו: חיסונים, דונלד טראמפ ואיך שג'ו ביידן גנב את הבחירות (ג'רום טען שיש לו הוכחת זהב שהוא יחשוף בבוא העת).
זה היה משעשע, בסך הכול, וכדי להרים את מפלס ההתענגות הצינית שלי מעט, תהיתי מה דעתו על השמועה שמופצת בקרב חוגים בימין האמריקני על כך שחלליות במימון משפחת רוטשילד היהודית, יורות לייזר על קליפורניה כדי להצית שרפות. תגובתו: "זה שטויות. למזלנו נפטרנו מהרוטשילדים. גם מהרוקפלרים. אין לי בעיה עם יהודים, אבל שתי המשפחות האלו הן מן השטן וניסו להשתלט על העולם. וכך גם ג'ורג' סורוס. בקרוב ניפטר גם ממנו".
היה זה המפגש הישיר הראשון שלי עם טראמפיסט אדוק, מהזן המטורלל שהולך אחריו באש ובמים ובעשן ריחני. מקרה או לא, הייתה זו הפעם הראשונה שבה נחשפתי לאנטישמיות בארצות הברית – במרחק שעתיים וחצי נסיעה מביתי שבברוקלין.
פחד מתליון מגן דוד
אני מודה שלרוב שטויות גזעניות של רפי שכל שטופי שנאה לא מרגשות או מדאיגות אותי יתר על המידה. לפעמים הן אפילו מצליחות להצחיק אותי. אבל בחברה האמריקנית העכשווית, עם מפלס העוינות הגבוה בין ימין ושמאל, בין טראמפ לרשויות החוק, ובין פעילי שמאל לבית המשפט העליון ופסיקותיו השמרניות – שטויות גזעניות עלולות להתפתח בקלות לאלימות קשה, והיהודים – כמו תמיד – הם אופציה טבעית לשמש כשעירים לעזאזל.
כך הגיעה האנטישמיות לשיא כל הזמנים ב-2021 עם למעלה מ-2,000 מקרים של גילויי אנטישימיות, על פי דו"חות אנטישמיות. לו הייתי מדווח על כך לגורמים הרלוונטיים, ייתכן שהמפגש שלי עם ג'רום היה המקרה ה-2,718, ולא מן הנמנע שרבים מאלה שכן דווחו הם תוצאה של רגישות יתר להתבטאויות בוטות על רקע גזעני.
אבל על רקע הזירה הציבורית העוינת והמתלהטת, הדרך קצרה מדיבורים למעשים. בין מקרי בריונות ארעיים ברחובות ניו-יורק, לירי ההמוני המתוכנן בבית כנסת "עץ החיים" בפיטסבורג – יותר מדי מתקפות אלימות אירעו בשנים האחרונות ברחבי ארצות הברית. בתחקיר מיוחד של CNN, "שנאה גוברת: אנטישמיות באמריקה" (Rising Hate: Antisemitism in America), הכתבת הבכירה של הרשת, דנה בש, יצאה להתחקות אחר מקורות התופעה, ולבדוק איך נלחמים בה.
(מתוך "שנאה גוברת")
בטור אישי שפרסמה לקראת השידור בסופ"ש האחרון, סיפרה בש על ההתלבטויות והחששות שעלו בראשה כשבנה בן העשר, ג'ונה, ביקש ממנה לרכוש עבורו תליון עם מגן דוד. זה קרה בערב חנוכה בשנה שעברה (פחות או יותר באותו זמן שבו ג'רום נכנס לחיי), והיא מודה שלמרות גאוותה הגדולה ביהדותה, היא לא חשה בנוח שהוא יביע את זהותו בציבור. כשהתעקש, נענתה בחיוב.
"התביישתי להודות שכאשר בני הצעיר מראה לעולם שהוא יהודי, אני מודאגת", היא מודה בכנות. "ידעתי שהאנטישמיות בעלייה באמריקה. ידעתי שרוצחים יצאו במתקפת ירי על בתי כנסת בפיטסבורג ובפאוויי שבקליפורניה בגלל שנאת יהודים. ידעתי שאירועים על רקע אנטישמי גוברים בקמפוסים. ידעתי שתיאוריות קונספירציה על יהודים הן בין העתיקות בעולמנו. מה שלא ידעתי ומה שלמדתי במהלך העבודה על התחקיר, הוא שלבישת מגן דוד עשויה להיות טקטיקה במאבק נגד דעות קדומות על יהודים".
"התחממות גלובלית" ושמה אנטישמיות
הפקת "שנאה גוברת" היא המגן-דוד של בש, שחולקת מדי יום את המסך ב-CNN עם לא מעט שדרנים וכתבים בני עמה (וולף בליצר, ג'ייק טאפר, גלוריה בורג'ר וקייט בולדן הגיורת הם הבולטים שבהם). כעת, יצאה למסע אישי לעומקו ולרוחבו של הגל האנטישמי המתעצם בארצות הברית מאז 2016, וגם לתוך הזהות היהודית שלה.
7 צפייה בגלריה
"מאוחדים למען פלסטין". כרזה לקראת הפגנה אנטי-ישראלית בקמפוס האוניברסיטה העירונית של ניו-יורק
יש אולי מי שיפקפק במטרותיה, מכיוון שלצד הזדהותה כיהודייה הוא גם מזוהה כעיתונאית ביקורתית כלפי טראמפ והמפלגה הרפובליקנית. אולם כאשר בש מזהירה מהתעצמות האנטישמיות בימין האמריקני במעין הסכמה שבשתיקה של הנשיא לשעבר, היא מביאה לא רק דעות של דוברים מהארגונים היהודיים, נציגים של מערכות הביטחון וקורבנות של פשעי שנאה, אלא גם נתונים סטטיסטיים.
מה שעולה מהם הוא תמונה עגומה ודי מובהקת: אם ב-2015 נרשמה ירידה מתונה עם 942 מקרים מדווחים על רקע אנטישמי, הרי שבשנת הבחירות שהגיעה אחריה, חלה קפיצה אדירה עם 1,986 מקרים – יותר מפי שניים. המגמה הזאת נמשכה לאורך כל שנות שלטונו של טראמפ, והיום כאמור עומדת על שיא כל הזמנים. תוצאה של סחף מימין, אבל גם משמאל.
ג'ונתן גרינבלט: "האנטישמיות של השמאל הקיצוני היא יותר כמו התחממות גלובלית. הטמפרטורות עולות לאט, אבל בהתמדה. בהתחלה אתה מתכחש לזה, אחר כך אתה מסתגל, ואז התנאים כבר לא מאפשרים לחיות"
"האנטישמיות של הימין הקיצוני היא כמו טורנדו. היא תחריב את ביתך ותהרוג את כל מי שנמצא בו", אומר ג'ונתן גרינבלט, ראש הליגה נגד השמצה (ADL), שלא חשש לבקר את טראמפ, את תומכיו וגם אנשי ציבור שמפיצים לטענתו שנאת זרים, כמו המגיש טאקר קרלסון מרשת פוקס. "האנטישמיות של השמאל הקיצוני היא יותר כמו התחממות גלובלית. הטמפרטורות עולות לאט, אבל בהתמדה. בהתחלה אתה מתכחש לזה, אחר כך אתה מסתגל, ואז התנאים כבר לא מאפשרים לחיות".
היהודים כ"מפיצי מחלות" בארה"ב
מה מביא להתלהטות הזאת בחזית האנטישמיות? אל הקרע האידיאולוגי ההולך ומעמיק בחברה האמריקנית, והשיח המפלג שהביא איתו טראמפ, התווספה מגפת הקורונה. אחד התסמינים הבולטים שלה הוא שנאת זרים. אלימות נגד אזרחים אמריקנים ממוצא אסייתי הייתה תגובה מיידית בגלל מקור ההתפשטות בסין ("הווירוס הסיני", כפי שכינה אותו טראמפ), אולם משם הדרך להאשמת היהודים הייתה קצרה. הרי הם אובחנו בעבר כ"מפיצי מחלות", ובקורונה זוהה הנגיף לראשונה במדינת ניו-יורק, בבית כנסת בעיירה ניו רושל.
(ג'ונתן גרינבלט, הליגה נגד השמצה)
כשנמצא החיסון, שוב נשמעו קולות על כך שבוסים יהודים שחולשים על תעשיית הפארמה כופים על האזרחים את שירותיהם, ומרוויחים מיליארדים על חשבונם. האנטישמיות, מחלה ישנה ונושנה ומוכרת לכול (בניגוד לקורונה), צברה תאוצה והתרחבה דרך האינטרנט ובאמצעות הרשתות החברתיות.
רבים מבין המומחים מציינים כי אוטוסטרדת המידע היא זו המאפשרת את הפצת המסרים הפוגעניים לעיני כול או מתחת לפני השטח. לעיתים מדובר בסתם עלבונות וקללות, ולא פעם גם בקריאות לפעולה אלימה. על מנת למנוע מהפוסטים הפוגעניים ברשת להפוך לפיגועי שנאה במציאות, נוסדה רשת הקהילה הבטוחה (CSN), ארגון שכולל חוקרים ואנליסטים יוצאי קהילת המודיעין האמריקנית, שמטרתו לנטר פעילות חשודה ברשת, להצליבה עם נתונים בשטח – ולהזעיק את רשויות החוק בעת הצורך.
הקבוצות הניאו-נאציות לא מגייסות חברים בחוצות הערים, ואפילו לא זקוקות לארגון, הנהגה או לוגיסטיקה. הן מפיצות את הרעיונות המבחילים דרך האינטרנט, ומספקות השראה לזאבים בודדים
במהלך התחקיר ביקרה בש במטה הארגון בשיקגו, שנראה כאילו נלקח מסרט הוליוודי עם מחשוב מתקדם וצוות שעובד מסביב לשעון כדי למנוע פשעים ברגע האחרון. זהו חלק מהמאבק המתחולל בשדה הקרב שבפינות האפלות של הדארק-נט, בהן ניתן למצוא מניפסטים גזעניים, מחוות מכוערות להיטלר ולרייך השלישי וגם משחקי רשת המדמים ירי המוני בבתי כנסת, ברחובות מעוטרים בצלבי קרס, ומתקפות אלימות מצולמות בלייב סטרימינג, כמו שראינו גם בירושלים. קיימת תמימות דעים שהפעילות הגלויה והסמויה ברשת היא האתגר הגדול ביותר של רשויות הביטחון והארגונים היהודיים.
מגן דוד על סוליות הנעליים
כשבש יורדת לשטח, היא פוגשת את דמיאן פאטון, גבר עם זקן עבות שהיה בצעירותו פעיל ניאו-נאצי. קורות חייו מעידים על מציאות לא פשוטה כילד במשפחה הרוסה וענייה. הוא מצא את עצמו הומלס ברחובות לוס-אנג'לס. מי שניצלו את שבריריותו המנטלית היו סקין הדס (גלוחי ראש) מקומיים שאספו אותו לחיקם, על פי כל "מדריך למשתמש" של כנופיות – מארגוני פשע, דרך דאעש והחמאס במזרח התיכון ועד לתנועות העליונות הלבנה בארצות הברית.
האכזבה והכעס על העולם הניעו אותו לאמץ את השנאה הגזענית, אף שאמו, מסתבר, הייתה יהודייה. "הייתי מלא זעם, ואנטישמיות הניעה אותי נגד המשפחה שלי", הוא אומר, ומזהיר שהיום הקבוצות הניאו-נאציות לא מגייסות חברים בחוצות הערים, ואפילו לא זקוקות לארגון, הנהגה או לוגיסטיקה. הן מפיצות את הרעיונות המבחילים דרך האינטרנט, ומספקות השראה לזאבים בודדים, מבודדים ומדוכאים. כך היה במקרה של רוברט באוורס בן ה-46, מי שאחראי לטבח האיום בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג ב-2018, שבו נרצחו 11 מתפללים.
בש מתרכזת בסיפורו של ג'ון ארנסט מסן דייגו. הוא היה בן 19 כשפרץ לבית הכנסת של חב"ד בעיירה פאוויי שבקליפורניה, בערב האחרון של פסח שנת 2019, וירה ללא הבחנה. כשאחד המתפללים, ג'ונתן מוראלס, נטל אקדח והחזיר אש, ארנסט נמלט והסגיר עצמו למשטרה, כשהוא משאיר אחריו הרוגה ושלושה פצועים.
מצמרר לצפות בקטעי וידאו קודמים שלו כשהוא מנגן בפסנתר. "קשה להאמין שאדם כישרוני כל כך מסוגל לעשות מעשה נורא כל כך", אומרת בש לסגן התובע המקומי, דיוויד גרפילון, שסבור כי הצעיר הנחוש שפרסם מניפסטים בגנות היהודים ב-8Chan (פורום שחביב על הימין הקיצוני בדארק-נט), הסגיר עצמו כדי למצוא לעצמו במה בעולם האמיתי.
ארנסט מעולם לא הביע חרטה על מעשיו, והוא ממשיך להביע את האידיאולוגיה הקיצונית שלו גם מאחורי סורג ובריח, לאחר שנשפט למאסר עולם. גרפילון מספר כי לאחר שנכלא, סוהר גילה שארנסט שרטט מגן דוד על סוליית נעליו כדי שיוכל לדרוך עליו.
אי הנכונות של טראמפ לצאת נגד תנועות הימין הקיצוני בפומבי בגלל שיקולים פוליטיים, ועל רקע האהבה שהם מרעיפים עליו, כתומכים אדוקים – היא שמעניקה להם לגיטימציה ציבורית שלא הייתה להם מעולם
מהחקירה עלה כי לצד החיזוקים שמצא באינטרנט לשנאה שחש, הרוצח קיבל השראה מיוחדת מהטבח הנורא שהתרחש במסגד בכרייסטצ'רץ' שבניו-זילנד, כחודש לפני כן, במרץ 2019. אמנם ברנטון טראנט כיוון את זעמו נגד מתפללים מוסלמים, וגבה את חייהם של 51 מהם, אבל מעשיו הפכו אותו למושא הערצה ומודל לחיקוי בעיני רבים בימין הקיצוני האמריקני – כלפי שחורים, אסייתים, מוסלמים וגם יהודים.
הימין הקיצוני חיבק את טראמפ
אף שיש מוטיבים זהים בין גזענות ושנאת הזר, כפי שגרינבלט מקפיד לתאר, נראה כי יהודים תמיד מופיעים בגולת הכותרת של ארגוני העליונות הלבנה, מתוך המורשת הנאצית שהם מהללים או לשם שעשוע חולני. כך, למשל, במהלך האירועים האלימים בשרלוטסוויל בווירג'יניה, שאליה נהרו בשנת 2017 אלפי פעילי ימין קיצוני כדי למחות על הסרת האנדרטה לזכר הגנרל רוברט לי, שוב השתרבבו היהודים לחגיגה, כשבמצעד לפידים נשמעה הקריאה: "Jews Will Not Replace Us". כשטראמפ התבקש להגיב להתרחשויות, הוא סירב לגנות באופן ישיר את המפגינים מימין. "היו שם אנשים טובים משני הצדדים", קבע, במה שנחשב בעיני רבים להסכמה שבשתיקה.
חלק משמעותי מהתחקיר של בש מוקדש לתרומתו של טראמפ להתעצמות האנטישמיות בארצות הברית, מאז עלייתו לשלטון בשנת 2016. איש לא מאשים את הנשיא לשעבר באנטישמיות; בתו איוונקה נשואה לג'ארד קושנר היהודי ואף התגיירה. אולם אי הנכונות לצאת נגד תנועות הימין הקיצוני בפומבי בגלל שיקולים פוליטיים, ועל רקע האהבה שהם מרעיפים עליו, כתומכים אדוקים – היא שמעניקה להם לגיטימציה ציבורית שלא הייתה להם מעולם.
בש מזכירה, למשל, את המתקפה על העיתונאית ג'וליה יופה שחשפה פרטים מעברה של מלניה טראמפ בתחקיר מ-2016, וקיבלה תגובות ואיומים על רקע יהדותה. "היא התגרתה בהם", הסבירה מלניה, תוך האשמת הקורבן, סנטימנט שטראמפ עצמו אימץ כשאמר, "שמעתי שהיא עשתה דברים נוראים". מקורבו של טראמפ, ג'ייסון גרינבלט, מודה כי הנשיא לשעבר לא תמיד הבין את משמעות התבטאויותיו (או אי-התבטאויותיו), אולם במהותו הוא ידיד ליהודים – כפי שאפשר לזהות מקשריו המשפחתיים אבל גם מתמיכתו הבלתי מסויגת בישראל, שבאה לידי ביטוי ביוזמותיו המדיניות: העברת השגרירות האמריקנית לירושלים והסכמי אברהם.
השמאל הקיצוני לא מבחין בין יהודים וציונות
הסוגיה הישראלית תופסת חלק מהותי בתחקיר של בש, והיא מעצבת נקודת מבט בעייתית מבחינת יהודי ארצות הברית מימין ובעיקר משמאל. בשני המקרים ישראל ויהדות העולם נתפסים כמקשה אחת, לטובה ובעיקר לרעה. מצד אחד, טראמפ ומקורביו דורשים את תמיכתם הבלתי-מסויגת של יהודי ארצות הברית בגלל מדיניותו הפרו-ישראלית, תוך התעלמות מהאיומים הגוברים עליהם מצד מעריציו.
מצד שני, אלו הם פעילי השמאל הקיצוני שיוצאים נגד יהודים בגלל הזיקה שלהם לישראל. התופעה הזאת גוברת בעיקר בקמפוסים שבהם סטודנטים פועלים להחרמה של חבריהם היהודים. כך במקרה של קאסי בלוטנר, שייסדה קבוצה להגנה על נפגעות עבירות מין בקמפוס של האוניברסיטה הציבורית של מדינת ניו-יורק (SUNY) בעיירה ניו פלאץ, ומצאה עצמה מנודה ממנה. התירוץ: בגלל העובדה שאת ציונית, את מדכאת ובכך את תומכת בכל סוג של דיכוי, גם של נשים. בעקבות זאת, הגישה בלוטנר תביעה נגד האוניברסיטה במקביל לשידור התחקיר.
ההקשר העקרוני שעושים פעילי השמאל בקמפוסים, בין יהדות לציונות, לתמיכה בכיבוש, לתמיכה באלימות כלפי נשים – הוא עוד אחד מצדדיו העכורים של האקטיביזם מבית השמאל הקיצוני האמריקני, שטוף המוח והשש אלי קרב אידיאולוגי בשחור ולבן.
"השיח בשמאל מדבר על צדק חברתי, פוליטי וגזעי", אומרת עו"ד עליזה לואין, שמייצגת את בלוטנר. "לרוע המזל, לפעמים שלא במודע, נוצרת אווירה שבמקום קבלת האחר וקידום של גיוון, היא עוינת יהודים".
לא לשפוך את התינוק (היהודים) עם המים
הרבנית ג'יל ג'ייקובס, שעומדת בראש ארגון השמאל "תרועה", מחמירה פחות ומצביעה על בורות בזיקה שבין יהודים לציונות. "אפשר לבקר מדיניות, אבל זה זולג לאנטישמיות כשמשתמשים בסיסמאות נגד יהודים כבעלי ההון ששולטים בעולם", היא אומרת בריאיון לבש. "הסוגיה הפלסטינית היא עניין השעה בקמפוסים, ויש לכך גורמים רבים. יש שם אלמנטים אנטישמיים, אבל הם לא העיקר".
סוגיה אחת שבש לא נוגעת בה, היא כיצד מנוצלת האנטישמיות למטרות פוליטיות כתעמולה ישראלית בארצות הברית, המבקשת למסגר ארגונים פוליטיים אנטי-ישראליים כאנטישמיים בבסיסם. זוהי גישה שאימצו כלי תקשורת שמרניים בארצות הברית, דוגמת פוקס ניוז והניו-יורק פוסט, שלפיה כל תמיכה בפלסטינים נתפסת כמונעת משנאת יהודים.
זהו סוג של אקטיביזם ציוני שעושה שימוש מרחיק לכת במלחמה נגד האנטישמיות, לטובת הקרב על דעת הקהל, מה שעלול, בסופו של דבר, לגרום לקהות חושים בציבור האמריקני כשמדובר בגרעין הבעיה – שנאה על רקע דתית, אתנית וגזענית, במקום זו הנובעת מהזדהות פוליטית.
קאסי בלוטנר ייסדה קבוצה להגנה על נפגעות עבירות מין בקמפוס של האוניברסיטה הציבורית של מדינת ניו-יורק (SUNY), ומצאה עצמה מנודה ממנה. התירוץ: בגלל העובדה שאת ציונית, את מדכאת ובכך את תומכת בכל סוג של דיכוי, גם של נשים
אם אפשר לזקק מסקנה אופטימית כלשהי מהתחקיר לגבי האפשרות להדביר את השנאה, היא שבמקום להסתער על האחר, צריך להיות גאה במי שאתה. פרופ' דברה ליפשטט, מהלוחמות הגדולות בהכחשת שואה, מונתה לאחרונה כשגרירה למלחמה באנטישמיות בממשל ג'ו ביידן – עמדה חדשה שקיומה מורה על חומרת המשבר. היא מספרת לבש שהיא עונדת בגאווה תליון מגן דוד, כדי להראות לכולם שהיא יהודייה.
זו גם הגישה של ג'ונה בן העשר. בש אימצה אותה בכתבתה, ובשורה התחתונה שיוצאת ממנה: להזדהות כיהודי – מאמין או חילוני, ימני או שמאלני – זו הדרך לקבלה על ידי האחר. זה אולי לא יעזור מול אנטישמים אדוקים כמו הרוצח ג'ון ארנסט או ידידי ג'רום, אבל אולי, רק אולי, עם קצת יותר נוכחות ופחות בושה, יהיו גם קצת פחות כאלה.
