יואב מלאך, מנכ"ל יצרנית המזון הוותיקה "אחדות", הופתע מפנייה יוצאת דופן שהגיעה אליו מלקוח בריטי גדול, המשווק מוצרים מתוצרתו תחת מותג פרטי במדינות רבות, כולל ערביות. "הוא ביקש שאייצר עבורו עוגת פירות ללא סוכר עם חותמת 'חלאל', כי הוא רוצה למכור לאיחוד האמירויות", מספר מלאך. חלאל הוא המקבילה המוסלמית לחותמת הכשרות היהודית. מלאך התחיל לעשות שיעורי בית, והתוצאה המפתיעה: עוגה מישראל שאריזתה נושאת שתי חותמות כשרות – משמאל "OU", ראשי תיבות של Orthodox Union Kosher, אחד מגופי הכשרות היהודית הגדולים והנחשבים בעולם שמרכזו בארה"ב והוא מעניק הכשרים למפעלים בכל העולם, ומימין "חלאל", חותמת הכשרות המוסלמית של "ארגון חלאל הבינלאומי" (International Halal Certification) שמרכזו בדובאי, הוא חולש על הנפקת אישורי חלאל באיחוד האמירויות, ערב־הסעודית, אינדונזיה, פקיסטאן, תאילנד, מלזיה ועוד – ועכשיו יש לו לראשונה גם נציגות בישראל.
מי שעומד מאחורי הנציגות הרשמית של הארגון בישראל הם לא פחות ולא יותר משני צעירים חרדים "הארד־קור", מזוקנים וחייכניים, מבני־ברק ומקרית־מלאכי – מוישי איצקוביץ (29) ויעקב הופמן (38). בפגישה איתם הם מרצים לי על החלאל ועל חוקיו כאילו היה מדובר בנושא שלמדו בישיבות שבהן התחנכו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שוק אישורי החלאל (משמעות המילה: "מותר") הוא אחד השווקים הצומחים ביותר בשוק המזון העולמי, הן בגלל הגידול במספר המוסלמים בעולם, והן בגלל המודעות הגוברת של תעשיות מוצרי הצריכה לדרישה הגבוהה בקרב צרכנים לחותמת החלאל. השוק, שהיקף מכירותיו נאמד ב־2021 ב־1.9 טריליון (אלף מיליון) דולר בתחום המזון בלבד, צפוי להגיע על פי תחזיות ל־3.27 טריליון ב־2028.
"מבחינת תעשיית המזון בישראל עולם החלאל הוא ארץ לא זרועה", אומר איצקוביץ, שרואה את עתיד הפעילות שלהם גם במכירות לארה"ב ולמדינות אירופה, כשהשוק הגדול הוא כמובן העולם הערבי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
5 צפייה בגלריה
יעקב הופמן (מימין) ומוישי איצקוביץ. ''אם אתה רוצה לייצא מוצר מזון לאמירויות שלא יישאר מוצר נישה, אתה חייב אישור חלאל מגוף מקובל''
(צילום: אביגיל עוזי)
איך הגעתם לקבל את הנציגות?
הופמן: "זה התחיל בשמועה שחברות מזון ישראליות מחפשות מישהו שיטפל בנושא של אישורי חלאל כדי שיוכלו למכור מזון לאיחוד האמירויות. יצרתי קשר עם חבר שלי, שהכרתי דרך העבודה כמשגיח כשרות – המופתי זישאן עבדול עזיז. במקורו הוא מפקיסטאן והיום חי בדובאי, והוא עומד בראש ארגון 'אינטרנשיונל חלאל'. הארגון נותן אישורי חלאל כמעט בכל מדינות ערב שיש בהן רגולציה. בין השאר הם נותנים אישורים לקוקה־קולה ולפפסיקו בפקיסטאן. שאלתי אותו אם הארגון יכול לתת שירות בארץ. הוא אמר: אין בעיה, אבל חסרים לי משגיחים. מתברר שגם לאישור החלאל יש סוג של משגיחים. הוא חיבר אותי לשני משגיחים שלו מירדן וממצרים. המשגיח הירדני הכשיר שלושה עובדי חלאל פלסטינים עם אישורי כניסה לארץ, כולם מתעשיית המזון והרוקחות, והם יבצעו עבורו את הביקורים במפעלים ואת הביקורות לצורך מתן האישור. כשחברות פנו אלינו ושאלו אם אנחנו מכירים גופים המוסמכים להעניק את האישור, חיברנו ביניהם. בשלב מסוים הוא אמר לי: 'מגיעות אליי הרבה פניות מישראל. אנחנו לא ישראלים, לא יכולים לנהל בישראל סניף. תהיה הנציג שלי'. וכך חברתי למוישי ואנחנו מקימים עבורם את האופרציה".
איצקוביץ: "מדובר בצעד פורץ דרך. גופי חלאל הם ארגוני דת. עד היום הם חששו משיתופי פעולה. אף אחד לא רוצה להיתפס כמסייע לתעשייה הישראלית".
הופמן: "הסכמי אברהם שינו את התמונה".
ליאור כוכבי, מנהל תחום הכשרות באיגוד המזון, אומר שמדובר בצורך אמיתי בשוק: "יצרני המזון הישראליים מתחילים להיפתח לשוק חדש לחלוטין, של איחוד האמירויות ובחריין, שם לא ניתן לשווק מזון שמיוצר בישראל ללא חותמת חלאל. כשיצאנו באמצע פברואר עם משלחת לאבו־דאבי ולדובאי, הוקדש מפגש מיוחד להיכרות עם הנושא. לא מדובר רק באיחוד האמירויות, שם מתגוררים 10 מיליון תושבים ומבקרים 20 מיליון תיירים בשנה, אלא בעובדה שהן יכולות להוות גשר למוצרים הישראלים לכל העולם הערבי, בחלק מהמדינות אפילו ללא זיהוי המקור הישראלי, בתנאי שהמוצר נושא את החותמת".
הופמן, אב לשישה, ליטאי במקור שהפך לחב"דניק, הוא מומחה הכשרות בין השניים, עם התמחות בת 19 שנים בכשרות. הוא מספר: "אבי עוסק בכשרות ומהווה כתובת לשאלות בנושא מאז שאני זוכר את עצמי. אני נישאתי בגיל 19, התחלתי מלמטה בהשגחה במסעדה, ונשאבתי לנושא. התחלתי לנסוע בעולם כמשגיח במפעלים שונים, וכך הגעתי לעבוד במשרד הישראלי של OK, ארגון הכשרות האמריקאי, השני בגודלו אחרי OU. התקדמתי למשרת האחראי על פיתוח ושימור לקוחות, עם אחריות גם למפעלים באירופה ובמזרח. בהמשך עברתי לארגון הכשרות Star-K, המזוהה יותר עם הציבור החרדי בארה"ב.
"זיהיתי שהכשרות היא אחד התחומים שבו רוב החברות, גם הגדולות, מקבלות החלטות אינטואיטיביות. בוחרים בכשרות זו או אחרת כי 'אני מכיר את הרב שמעניק את הכשרות, נוח לעבוד איתו', ולא כתוצאה מלימוד וניתוח הכדאיות הכלכלית של בחירה בהכשר מסוים. לפני שנה החלטתי לפתוח חברת ייעוץ משלי בתחום, שעדיין פועלת. בעקבות הסכמי אברהם חברות מזון גילו שהחלאל הוא תנאי סף לכניסה לשוק האמירויות, וזיהיתי גם את הצורך הזה".
איצקוביץ הוא רווק, יליד בני־ברק וגר בה, ובוגר ישיבות חסידיות שהמשיך בלימודי כלכלה וניהול באוניברסיטת בר־אילן. "לא השלמתי את התואר כי נמשכתי לעסקים", הוא מספר. "פתחתי עסק להדפסה על מזון, שאחר כך מכרתי אותו, ובמהלך עבודתי יצא לי להתקשר עם מפעלים שונים בעולם ולחבר בינם לבין ארגונים שונים שנותנים כשרויות. כך הכרתי את יעקב. גם אני נתקלתי תוך כדי עבודה בצורך של מפעלים שונים, גם בעולם, באישור חלאל".
עד כמה היעדר אישור חלאל חוסם כניסה של מוצרי מזון לאמירויות?
הופמן: "בחלק מרשתות הסופרמרקטים בדובאי, כמו Spinneys, יש חדרים ייעודיים למוצרים שאינם חלאל, שנמכרים למי שאינם מוסלמים, אם כי לא ימכרו בהם משקאות אלכוהוליים. אבל יש רשתות סופרמרקטים, כמו LuLu, שלא יכניסו מוצרים שאינם חלאל. אם אתה רוצה לייצא מוצר מזון לאמירויות שלא יישאר מוצר נישה בלבד, אתה חייב אישור חלאל מגוף שמאושר על ידי אחד מהארגונים הבינלאומיים המקובלים, כמו ESMA או World Halal Council, גוף החלאל של אינדונזיה, שמאשר גם אותנו".
יעקב הופמן: "במלזיה הקיצונית אסור לתת אישור חלאל למוצר שאפילו שמו נגזר משם של חיה האסורה באכילה על פי האיסלאם. למשל, אסור לייבא נקניקיות — הוט דוג באנגלית, כי הכלב אסור באכילה. אבל גם באמירויות מי שמפר את חוקי החלאל יכול למצוא את עצמו נענש בשלושה חודשי מאסר לפחות ובקנס"
באילו מדינות הכשרי החלאל הם בעלי השפעה משמעותית על השוק?
הופמן: "במדינות ערב כמובן, אבל גם במדינות באירופה ובארה"ב שבהן ריכוזי מוסלמים גדולים. הוא רלוונטי גם לחומרי הגלם. יש לדוגמה חברה ישראלית שמוכרת חומר גלם למפעל שמייצר את התרכיזים לפפסי במלזיה, והחומר חייב לקבל אישור חלאל. קיבלנו אפילו בקשה לאישור חלאל למצות, מקהילה יהודית באחת ממדינות ערב, האוסרת להכניס לתוכה מוצרים ללא חותמת חלאל. חברות תעופה באמירויות, שהתחילו להטיס ישראלים ויהודים מאז הסכמי אברהם, מבקשות לספק להן אוכל כשר, ורוצות שיעמוד גם בסטנדרטים של חלאל. בערב־הסעודית, מלזיה, אינדונזיה – כל מוצר רלוונטי חייב לשאת אישור. במלזיה הקיצונית אסור לתת אישור חלאל למוצר שאפילו שמו נגזר משם של חיה האסורה באכילה על פי האיסלאם. למשל, אסור לייבא נקניקיות — הוט דוג באנגלית, כי הכלב אסור באכילה. אבל גם באמירויות מי שמפר את חוקי החלאל יכול למצוא את עצמו נענש בשלושה חודשי מאסר לפחות ובקנס של 25,000 דירהאם (22,000 שקל).
"האמירויות הן תחנת מעבר לוגיסטית לכל המרחב הערבי. סמוך לדובאי פועל אזור סחר חופשי גדול, Jebel Ali Free Zone, שבו מפעלים רבים העוסקים באריזה קמעונאית של מוצרי מזון וחומרי גלם שמגיעים במארזים סיטונאיים גדולים, ובמכירת האריזות החדשות לכל השוק המוסלמי, כולל מדינות אויבות לנו. אנחנו עוסקים בנושא רק חודשים אחדים, ורק מתחילים להבין את הפוטנציאל העצום".
ומה על השוק הערבי מוסלמי בישראל?
"עד היום לא הייתה דרישה למוצרים עם אישורי חלאל. המוסלמים סומכים על הכשרות היהודית (שמכסה את רוב כללי הכשרות המוסלמית – ש"ח). ומצד שני, ארגוני האישורים הבינלאומיים של החלאל לא היו מוכנים לעבוד בישראל".
לאילו מוצרים אישור החלאל רלוונטי?
איצקוביץ: "קודם כל למוצרי מזון שבהם קיים שימוש רב באלכוהול למשל, האסור על המוסלמים. יש ארגונים שמאפשרים שימוש באחוז נמוך, ויש שפוסלים לגמרי. אלכוהול מצוי הרבה מאוד בתמציות טעם, נקניקים, קטשופים, חומץ, ירקות מוחמצים".
הופמן: "בשר חייב לעבור שחיטה מוסלמית, ובשר חזיר אסור באופן גורף. מעבר לכך אסורים כל המוצרים שבהם יש עקבות של בעלי החיים שאסורים לפי כללי האיסלם".
איצקוביץ: "רוב הג'לטין בעולם מגיע מעור או עצמות של בהמה. מיעוטו מגיע מדגים. למוסלמים מותר רק כזה שמגיע מדגים, או סינתטי. כשבמוצר מצוין רכיב כמו קולגן או ג'לטין, אם אין לו אישור חלאל הוא לא ייכנס. גליצרין הוא עוד רכיב בעייתי, שמצוי בפירות יבשים, מוצר פופולרי מאוד במדינות ערב, בסוכריות, משקאות קלים, מסטיקים. צריך לוודא שהוא איננו מופק מהחי. עולם הפוד־טק עתיר בשאלות חדשות, הן למוסלמים והן ליהודים שומרי כשרות. מה דינם של תחליפי בשר שהופקו מתאי בשר, למשל? הנושא יעסיק רבות את תעשיית החלאל והכשרות, כי עולם המזון צועד לשם".
הופמן: "תוספי התזונה, הוויטמינים, התרופות – עתירים ברכיבים אסורים. הקפסולות של תרופות ותוספי מזון רבים מכילות ג'לטין. פנה אלינו אפילו בית חולים בישראל וביקש אישור חלאל, כדי שיהיה לו יתרון על בתי חולים אחרים, למשל בקרב יולדות ערביות. המופתי הסביר לי שבתרופות יש הבחנה בין תרופות מצילות חיים, שמותרות לשימוש, לבין ויטמינים הדורשים אישור חלאל. רוב חברות התרופות הבינלאומיות מייצרות כבר אופציות תואמות באישור חלאל, בגלל גודל השוק העולמי. לצורך מתן אישור חלאל לבית חולים, נדרש בין היתר שבית החולים ייחד מקום תפילה למוסלמים, ושיהיה סימון לכיוון מכה".
במה שונים חוקי החלאל מהלכות הכשרות?
הופמן: "אחד ההבדלים הבולטים: בניגוד לדיני היהדות, מה שמוגדר כחלאל אסור לא רק לאכילה, אלא גם למגע. סבל מוסלמי לא יסחוב ארגז יין. קרם פנים שיש בו קולגן שמגיע מעור של בהמות אסור בשימוש. אם מוצר קוסמטיקה או טואלטיקה מכיל אלכוהול, או רכיב מאלכוהול, או רכיב מבעל חיים שלא נשחט כראוי, אסור למרוח אותו על הגוף. אסור להריח בושם עם אלכוהול. ביהדות הבעיה הזאת לא רלבנטית למעט שני חריגים: איסור הנאה בפסח ממוצר המכיל חמץ, ואיסור הנאה כלכלית ממוצר המערב בשר וחלב.
"הארגון שאנחנו עובדים איתו מעניק אישור חלאל אפילו למוצרי הלבשה לנשים שעומדים בקריטריונים של צניעות. אם חברה ישראלית תתעניין בנושא, נטפל גם בזה. יש במדינות ערב מלונות עם הכשר חלאל, הדורש הפרדה בין נשים לגברים".
הופמן מספר שעבודתו רבת השנים בתחום הכשרות יצרה לו קשרים עם אנשים העוסקים באישורי חלאל במדינות ערב. "כל מי שעוסק בהכשרות חייב כל הזמן לעקוב אחרי חומרי הגלם שהיצרנים משתמשים בהם, שמשתנים ללא הרף. כך נוצרו קשרים – החלפנו בינינו שיטות למעקב אחר היצרנים, ומתחת לרדאר נוצרה חברות. הסתובבתי הרבה במדינות מוסלמיות – ירדן, מצרים, תוניס, טורקיה, וגם במדינות אויב מובהקות, כדי לבדוק קווי ייצור של חומרי גלם. לא פעם מדובר בגיחה של כמה שעות, כשרק המארח שלי יודע שאני יהודי מישראל. הקשרים הגיעו עד לרמה שהם מאחלים לי שנה טובה וגמר חתימה טובה, ואני מברך אותם בצום קל בערב הרמדאן".
5 צפייה בגלריה
הופמן (מימין) עם המופתי זישאן עבדול עזיז (משמאל), העומד בראש ארגון ''אינטרנשיונל חלאל'', ואדם נוסף מראשי הארגון, בדובאי. חברויות חוצות גבולות
(צילום: אלבום פרטי)
לא חששת לבקר במדינות אויב?
"להפך. אני אוהב את מדינות האיסלאם. קודם כל הם מאוד מכבדים דת. במדינות אירופיות רבות מחפשים במפעלים דרך איך לקמבן ולעקוף את דרישות הכשרות. במדינות האיסלאם לא מערערים. כאנשי כשרות אנחנו באים פעמים רבות עם דרישות שנראות ליצרן לא רציונליות. בעל מפעל השקיע מיליונים בקו ייצור חדש ומשוכלל, ובא המשגיח ואומר לו: לפני שמתחילים לייצר את המזון הכשר, צריך לשפוך מים קרים על קו הייצור ואחר כך מים רותחים. המנהל מתחיל להתווכח. במדינה מוסלמית דרישת המשגיח תהיה בבחינת כזה ראה וקדש.
"המשגיחים עצמם לא מקבלים את ההחלטות ההלכתיות. לעיתים קרובות הם נדרשים לצלם את מה שהם רואים בשטח ולהעביר לרב שמחליט. במדינה אירופית יאמרו למשגיח: אין צילומים בשטח הייצור. במדינה מוסלמית ישתפו פעולה, ורק יעמדו ליד, כדי לראות מה אתה מצלם ושאתה מוחק הכל מיד. מבינים את הצורך וזורמים איתך.
"גם תרבות האירוח המוסלמית מדהימה. לפני מספר שנים, באחד הביקורים הראשונים שלי, נסעתי לאיחוד האמירויות כדי לטפל בהענקת כשרות יהודית למפעל מזון לתמרים וסילאן. בשעת צהריים חזרתי למלון, וכשהגעתי לחדר קיבלתי טלפון מהלובי, יש לך אורח. אני יורד ומוצא את בעל המפעל, שרוצה להוציא אותי לארוחת צהריים במסעדה יוקרתית. הסברתי שזה בלתי אפשרי, בגלל הכשרות, ונפרדנו לשלום. אחרי שעה שוב צלצול מהלובי. אני יורד ומוצא שוב את בעל המפעל, שמוציא אותי למכוניתו, פותח את תא המטען, ובפנים כבש חי כפות ולידו סכין חדשה. 'קניתי עכשיו סכין בסופר, בוא אלי לחווה שלי, תשחט את הכבש ונעשה לנו חפלה'". פניו של הופמן מחווירות כשהוא נזכר ברגעים האלו. "לא ידעתי מה לעשות, הלכנו לשתות תה", הוא אומר.
איך מקבלים אצלכם אישור חלאל?
הופמן: "החברה פונה אלינו, ממלאה טופס רישום ובו מפרטת את כל חומרי הגלם שבהם היא משתמשת, לאילו מהם כבר יש אישור חלאל, ומהם הליכי הייצור. כל החומר מועבר למפקח, שיושב במצרים. הוא מעביר לצוות בפקיסטאן או באמירויות, תלוי במוצר. מתבצע סוג של פגישה, פיזית או וירטואלית, במפעל, עם נציג הארגון, שעשוי לבקש תעודות של ספקי חומרי הגלם, ונותנים הנחיות למשגיח ולמפקח מה יש לעשות במפעל כדי שיזכה לאישור. בעקבות הקורונה, במוצרים פשוטים נטולי רכיבים בעייתיים, כמו למשל עוגות, הבדיקות נעשות בזום. כרגע יש לנו ארבעה עובדים, שלושת הפלסטינים ועוד איש צוות מוסלמי".
איצקוביץ: "רוב החברות הישראליות שמבקשות אישורי חלאל לא מוכנות להיחשף". הופמן: "יצרנים רבים חוששים לעורר התנגדות בקרב צרכנים ימניים קיצוניים"
האם שומרי חלאל יכולים לאכול כל מוצר כשר על פי היהדות?
הופמן: "קיימות שתי גישות. האחת אומרת שכל כשר יהודי הוא חלאל, למעט אלכוהול. גישה מחמירה יותר גורסת שגם השחיטה היהודית לא מספיקה: אחת ההלכות הבסיסיות בחלאל מכתיבה שיש לברך לפני שחיטת כל בהמה ובהמה. בעולם היהודי השוחט מברך פעם אחת, והברכה מספיקה ליום שלם של שחיטה. כל ארגון בוחר בגישה שנראית לו. 'אינטרנשיונל חלאל' לא מאשר שחיטה שאיננה מוסלמית, אבל במקביל אנחנו מייצגים ארגון מוסלמי נוסף הנמצא בגרמניה, Halal Quality Control, שגם מאושר באיחוד האמירויות ובמדינות נוספות, והוא מאשר גם בשר או רכיבי בשר שנשחט בשחיטה יהודית".
כמה ארגונים נותני כשרות חלאל יש בעולם?
הופמן: "כמו אצלנו. ביהדות יש 400 ארגוני כשרות בינלאומיים, עם שלוש רמות של כשרויות. הבסיסי — הרבנות הראשית לישראל ומקביליה בעולם, המהדרין, והמהדרין פרימיום שבארץ יש לה שלושה ארגונים בלבד (בד"ץ העדה החרדית בירושלים, הכשר הרב לנדא מבני ברק, והכשר הרב רובין מרחובות). באיסלם יש מציאות דומה. בכל מדינה מוסלמית קיים גוף המאשר את ארגוני הכשרות הקבילים בה".
5 צפייה בגלריה
''הרוב המכריע של החברות שנמצאות איתנו במגעים לאישורי חלאל לא מוכנות להיחשף''. יעקב הופמן (משמאל) ומוישי איצקוביץ
(צילום: אביגיל עוזי)
עד כמה יש ביקוש מצד יצרני מזון באמירויות לחותמת כשרות יהודית למוצרי מזון שלהם?
הופמן: "יש לנו הסכם הדדי עם המופתי זישאן עבדול עזיז – אנחנו מפנים אליו גופים מכאן המבקשים אישורי חלאל, והוא מפנה אלינו גופים משם המעוניינים בכשרות. לפני כשנה יצאתי לאיחוד האמירויות כמעט כל שבוע, בגלל התעניינות של מפעלים לשווק לשם אוכל כשר, בין השאר לאור החלטת משרד התיירות המקומי שעל כל מלון לאפשר לאורחיו אוכל כשר לפי היהדות. בינתיים השטח נרגע. הבינו שמספר שומרי הכשרות היהודיים לא כל כך גדול, אם כי כשהייתי בדובאי בשבוע שעבר אכלתי שלוש פעמים, כל פעם במסעדה אחרת, וכולן בהכשר הרב לוי דוכמן, הרב המקומי".
לאילו חברות ישראליות בענף המזון יש כבר אישורי חלאל?
איצקוביץ: "הרוב המכריע של החברות שנמצאות איתנו במגעים לאישורי חלאל לא מוכנות להיחשף".
הופמן: "יצרנים רבים חוששים לעורר התנגדות בקרב צרכנים ימניים קיצוניים".
מי שהסכימו לדבר גלויות הוא כאמור יואב מלאך, מנכ"ל "אחדות", שייצר את עוגת החלאל ללקוח הבריטי וישקול מוצרים נוספים. "הצורך בחלאל התעורר במדינות עם קהל מוסלמי משמעותי שאין בהן כמעט מוצרים עם כשרות יהודית. מדובר בהחלט בשוק עם פוטנציאל", הוא אומר.
גם דרור תמיר, מנכ"ל חברת "חרגול פודטק" הישראלית, יצרנית של חלבון המופק מחגבים, מוכן לגלות לנו כי בחודשים הקרובים הוא יקבל הכשר חלאל לשייק חלבון בטעם שוקו לספורטאים, שתנובה מייצרת וחרגול תשווק בחנויות לספורטאים בדובאי. כמו כן יקבל הכשר חלאל לשמונה סוגים של סוכריות גומי שמהוות תוספי מזון, גם הן על בסיס חלבון חגבים, שישווקו גם הן בדובאי. תמיר: "החגב נזכר גם בתנ"ך וגם בקוראן והוא כשר לשתי הדתות, ואנחנו מייצרים ממנו חלבון בטכנולוגיה חדישה. חזרתי מדובאי לפני כשבוע, אנחנו במו"מ מתקדם עם מפיצים מקומיים, וזה מרגש".
עדיין, אומר הופמן, אין די מודעות בקרב יצרניות מזון ישראליות לחשיבות כשרות החלאל. "קחי את תערוכת המזון האחרונה בדובאי", הוא אומר. "יצרנים ישראלים השקיעו הון. הסתובבתי בין הדוכנים ולא ראיתי אף אחד עם אישור חלאל. אז מה אתה מציג שם? מה המבקר מערב־הסעודית יעשה עם מוצריך? בחברות הגדולות בישראל כבר הבינו את זה, אבל עדיין לא יישמו".
ולבסוף אי־אפשר שלא לשאול: שניכם חרדים, לא מפריע לכם להתעסק בחלאל המוסלמי?
איצקוביץ: "להפך, מדובר במשהו שיביא אחווה ושלום".
הופמן: "עקרונית אנחנו לא עוברים על שום הלכה. מדובר בצרכני חלאל ממילא, ואנחנו לא משדלים אף אחד לאכול מזון שלא יוצר על פי עקרונות דתו".
