רק ארבעה צעדים
אביתר בנאי הוא זמר ויוצר, אבל בסיפור הזה הוא קודם כול הבן של יצחק בנאי. וכך סיפר לי אביתר על אבא שלו:
"משפחת בנאי, כידוע, היא משפחה שיש בה הרבה יוצרים, נגנים ושחקנים. אבל אבא שלי זכרונו לברכה, יצחק, היה שופט בבית משפט, במשך עשרות שנים.
בשנותיו האחרונות, אחרי שיצא לגמלאות, אבא נחלש. הוא ואמא עברו מבאר שבע לשכונת רמות בירושלים, לגור לידנו. הרופאים כבר ביקשו שישב בכיסא גלגלים, ולפעמים הוא אכן עשה זאת. אבל לבית הכנסת – אבא רצה ללכת בכוחות עצמו, בלי הכיסא. וכך היה.
איך הולכים במצב כמו שלו? הוא היה אומר לעצמו: 'רק ארבעה צעדים'. ארבעה צעדים היו יעד סביר ואפשרי עבורו. אחרי ארבעה צעדים הוא היה נעמד, נח, אוגר כוחות, ואז אומר לעצמו: 'עוד ארבעה צעדים'. והוא אכן הצליח ללכת ארבעה צעדים נוספים, ואז שוב היה עוצר לנוח. אנשים אחרים היו חולפים על פניו במהירות בדרכם, ואבא המשיך בדרכו, בקצב שלו.
בית הכנסת השכונתי ברמות נמצא במרחק של חמש מאות מטרים מהבית שלנו. חצי קילומטר. מדובר על כמה דקות של הליכה. אבל לאבא, בהליכה האיטית שלו, זה לקח כחצי שעה. לכן הוא היה קם שעה לפני כולם, כדי להגיע לבית הכנסת יחד עם כולם.
צריך לדעת שזה סוד גדול ועמוק, לכל תחום בחיים: אם הולכים בכל פעם רק ארבעה צעדים, בסוף מגיעים ליעד".
נקודה למחשבה
כל מסע ארוך וגדול מתחיל בצעד אחד קטן. כל משימה גדולה אפשר לפרק לחתיכות קטנות ומעשיות. איפה בחיים שלכם אתם יכולים לעשות "רק ארבעה צעדים" בכל פעם, ולהתקדם בהדרגה?
מסיבת ההפסד של מרים פרץ
כבר הוזמנתי בחיי לא פעם למסיבות ניצחון. אדם שמנצח בהתמודדות כלשהי עורך בדרך כלל חגיגה. אבל האם היינו מצפים מהאדם שהפסיד לערוך מסיבה? לכן כל כך הופתעתי כשיום אחד הוזמנתי ל"מסיבת הפסד" חגיגית – מסיבת ההפסד של מרים פרץ.
כמה ימים קודם לכן, מרים הפסידה בבחירות לנשיאות המדינה. פעם בשבע שנים בוחרים במדינת ישראל נשיא. מאה ועשרים חברי הכנסת מצביעים באופן חשאי וסודי ובוחרים מי יהפוך לדמות הרשמית והייצוגית של מדינת ישראל, מי יהיה מה שמכונה "האזרח מספר אחת". הוא יטיל על אחד מחברי הכנסת להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה, יצא לטקסים ממלכתיים ברחבי הארץ והעולם, ויגור במשכן הנשיא בירושלים.
מרים פרץ נולדה במרוקו ועלתה לארץ בגיל עשר. היא הייתה מחנכת ומנהלת בית ספר במשך עשרות שנים. במהלך חייה היא איבדה שניים מילדיה – אוריאל ואלירז – שנפלו בזמן שירותם הצבאי, וגם בעלה אליעזר נפטר. היא פוגשת אלפי בני אדם מדי חודש בהרצאותיה, ומעבירה מסרים של אמונה, תקווה ואחדות. כך הפכה לאורך השנים לסמל בחברה הישראלית. אבל בבחירות האלה, לנשיאות המדינה, היא הפסידה בגדול.
7 צפייה בגלריה
מרים פרץ לצד יצחק הרצוג, אחרי שהוא נבחר לנשיא המדינה. הזמנה ל"מסיבת הפסד" חגיגית
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מתוך מאה ועשרים קולות, היא קיבלה עשרים ושישה קולות בלבד. יצחק הרצוג שהתמודד מולה קיבל שמונים ושבעה קולות, יותר מפי שלושה, ונבחר להיות הנשיא האחד-עשר של מדינת ישראל.
מה היינו עושים במקומה? אולי היינו רוצים להסתגר בבית, בחדר שלנו? אולי היינו נעלבים או מתביישים? אני מניחה שרובנו לא היינו רוצים להיראות בציבור מיד אחרי זה, ובטח לא עם כל מי שליווה אותנו בזמן ההתמודדות.
אבל מרים החליטה לקרוא לכל המתנדבים והפעילים שעבדו איתה, ופשוט לחגוג איתם. כמאה איש הגיעו לערב המיוחד הזה. עולים חדשים וותיקים, אנשים מהצפון ומהדרום, צעירים ומבוגרים. באולם המקושט חיכה להם על השולחנות כיבוד עשיר, כיאה לחגיגה אמיתית.
7 צפייה בגלריה
"אם מנצלים כל חוויה לא נעימה בחיים, אם לומדים ממנה – אז בעצם זה לא הפסד, כי הרווחנו משהו". פרץ
(צילום: יואב דודקביץ')
בנאום חגיגי ושמח, אמרה להם מרים כך: "אסור שבן אדם יימנע מלהתאמץ ולנסות להשיג דברים בחיים, אפילו אם בסוף הוא לא יצליח. אני לא מתחרטת, והייתי עושה זאת שוב, גם אם הייתי מפסידה שוב, כי הדרך לא פחות חשובה מההישג.
קודם כול, זכיתי להכיר אתכם, המתנדבים היקרים, וזכיתי לפגוש כמאה ועשרים חברי כנסת. זכיתי גם להתמודדות מכובדת מול אדם ראוי. אתם יודעים איזו זכות זו להפסיד לאדם ראוי? אני מבקשת לא לקרוא למה שקרה לנו 'הפסד'. אם מנצלים כל חוויה לא נעימה בחיים, אם לומדים ממנה – אז בעצם זה לא הפסד, כי הרווחנו משהו.
אנחנו נוהגים לומר שאם רק רוצים – מצליחים, שאפשר להגשים כל חלום, שאין דבר כזה 'לא יכול', יש רק 'לא רוצה'. אבל זה לא נכון, לא את כל החלומות שלנו נזכה להגשים, לא תמיד נהיה מספר אחת. הנה, אני הולכת לישון הלילה בבית שלי, כאן בגבעת זאב, ולא במשכן הנשיא בירושלים כפי שרציתי. וזה בסדר. עדיין כדאי לנסות. כדאי ללמוד מהכישלונות. וכדאי אפילו לדעת לחגוג את זה, בחיוך. תודה רבה לכם".
נקודה למחשבה
האם אנחנו מתמודדים רק אם אנחנו בטוחים שננצח, או שכדאי לנסות, גם אם נפסיד? האם אפשר להרוויח משהו גם מהפסדים?
לראות את אליהו הנביא
הרבה שאלות והרבה בקשות הגיעו אל הרב של השכונה היהודית בעיר טריפולי שבמדינת לוב. בני הקהילה היו באים אליו יומם ולילה, בשבתות ובימי חול, עם עניינים רבים שהטרידו והעסיקו אותם. אבל בקשה כזו הוא עוד לא שמע. אחד מחברי הקהילה פנה אליו ואמר: "אני רוצה לזכות לפגוש את אליהו הנביא".
אליהו הנביא מופיע בתנ"ך בספר מלכים. הוא מוזכר בליל הסדר (ואפילו משאירים לו כוס), וגם בברית המילה (הכיסא שעליו יושב הסנדק שמחזיק את התינוק נקרא "כיסא של אליהו"). מאז ומתמיד נחשב אליהו הנביא למבשר הגאולה, לדמות שמסמלת את בוא המשיח. בכל מוצאי שבת, אחרי ההבדלה, שרים עליו ומבקשים שיגיע.
אבל לפגוש אותו? באמצע טריפולי? במקום לצחוק, הרב חשב רגע ואמר: "איזו בקשה נפלאה. יש לך הזדמנות לפגוש אותו. ביום שישי הקרוב תקנה בבקשה הרבה אוכל, יין טוב וכל מיני מעדנים, ותיגש לבית שנמצא בקצה השכונה, הכי רחוק. מתגוררים שם אלמנה וילדיה הקטנים. שים בפתח הבית את כל מה שקנית – ותזכה לראות את אליהו הנביא".
7 צפייה בגלריה
עבודה המבוססת על בית כנסת בטריפולי, שיצרה האמנית הבריטית בברלי ג'יין סטיוארט
(Blend studios)
היהודי שמח מאוד. הוא התרוצץ בין החנויות השונות בעיר, והכין חבילות מלאות כל טוב. ביום שישי הוא הגיע עד לבית שבקצה השכונה, הניח את המצרכים ליד הדלת, ועזב את המקום.
כעבור כמה דקות גילו בני הבית את ההפתעה המשמחת. "נפלא! כמה זמן לא הייתה לנו סעודת שבת עם כזה שפע!" אמרו הילדים וקפצו בהתרגשות מסביב לאימא שלהם, ששמחה והתחילה לבשל במרץ מאכלים טעימים לשבת.
ביום ראשון חזר היהודי אל הרב, מאוכזב. "עשיתי בדיוק מה שאמרת לי, ולא פגשתי את אליהו הנביא", הוא אמר בצער.
"נסה שוב", השיב הרב. "ביום שישי הקרוב תעשה בדיוק אותו הדבר, אבל הפעם – תמתין קצת ליד הדלת. שם תפגוש את אליהו הנביא".
7 צפייה בגלריה
ספרי תורה שהובאו לארץ בידי יוצאי הקהילה היהודית בלוב. לפגוש את אליהו הנביא באמצע טריפולי?
(צילום: עידו ארז)
לקראת שבת, היהודי מיהר שוב לקנות את כל המצרכים. הוא סחב הכול עד לקצה השכונה, ושם, מתנשם ומתנשף, נעמד בשקט ליד דלת הבית, מחכה לאליהו הנביא.
מעבר לדלת הסגורה הוא שמע את ילדי המשפחה מתלוננים: "אימא, מה יהיה?" אמר אחד מהם, והשני הוסיף: "אימא, השבת עוד מעט נכנסת, ואין לנו אוכל".
סיון רהב-מאירצילום: אלכס קולומויסקינדמה היה לו שהוא גם שומע בכי של אחד מהם. הוא הזכיר לעצמו את בקשת הרב והתאפק שלא להיכנס, כשפתאום שמע את האם עונה לילדיה: "אל תדאגו, ילדים יקרים, אל תדאגו. ראיתם איך בשבוע שעבר הגיע אלינו, ממש עד לדלת, אליהו הנביא עם כל המצרכים לסעודת השבת? בעזרת השם, הוא יגיע אלינו שוב..."
נקודה למחשבה
היהודי חיפש את אליהו הנביא ובסוף גילה לתדהמתו שהוא-הוא אליהו הנביא. הוא בעצמו היה זה שהביא את הגאולה לאחרים. בסיפור הזה "אליהו הנביא" עזר למשפחה זרה. האם גם אנחנו יכולים להיות "אליהו הנביא" של מישהו? אולי אפילו בתוך הבית, או בין החברים הקרובים?
- סיון רהב-מאיר, אשת תקשורת, נשואה לידידיה ואמא לחמישה, כתבה את רבי המכר "הסטטוס היהודי", "סולם יעקב" ו"ימים באים". בעקבות ההצלחה של רב המכר "לגדול", שעסק בפרשת השבוע, יוצא כעת לאור "לגדול 2" (בהוצאת ידיעות ספרים) – והפעם על מסכת אבות, שעוסקת במוסר, במידות טובות ובבניית האישיות. הספר הוא אוסף של סיפורים קצרים ומעוררי השראה המיועד לקוראים הצעירים ולכל המשפחה
