הערב (יום ד') נסב כולנו לשולחן הסדר, וזו הזדמנות לעצור ולהתבונן כיצד ההיסטוריה חוזרת על עצמה בכל שנה מחדש, כאמרת חז"ל המפורסמת: "בכל דוד ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
- כל מה שצריך לדעת על פסח בעמוד המיוחד ב-ynet
אז נכון, יציאת מצרים הפיזית, אז, לפני כשלושת אלפים ושלוש מאות שנים, הייתה אירוע היסטורי מכונן וחד-פעמי, אולם אנו למדים מדברי חז"ל שיש חובה על כל יהודי לראות את עצמו בכל דוד ודור כאילו הוא יצא ממצרים. האומנם? ובעיקר: למה, ואיך?
גם אם אנחנו מתעלמים מהמצב הסוער בארץ בתקופה האחרונה, הרי שכל אחד בחייו חווה קשיים ועומד מול אתגרים רבים. בין אם זה בזוגיות, בחינוך הילדים, בכלכלת משק הבית ועוד. כל תקופה מביאה את המֵצַר, או אם תרצו את המצרים, שמהם אנו רוצים לצאת לחופשי. לפעמים מדובר בכלל בתכונות שליליות שאנחנו רוצים לתקן ולהיפטר מהן, בין אם זה בינינו ובין עצמנו ובין אם זה בין אדם לחברו. לכל אחד יש את רגעי חשבון הנפש שלו, שבהם הוא מתעורר לתיקון המצב. לרוב, הרצון מגיע ממצב תהומי וקיצוני של "הגיעו מים עד נפש", ולעיתים רחוקות יש מצב של התעוררות מלמעלה, שמאירה בנפשו של האדם שמתעורר רגע אחד לפני ההידרדרות במדרון החלק.
לכל אלו מכנה משותף אחד: האדם רוצה להיות בן חורין ממצרים ומהגבלות. להיות בן חורין, להיות חופשי, אין זה אומר הפקרות ופורקן מוחלט ללא עכבות ומעצורים. להפך: להיות בן חורין זה אומר לתת חופש לתכונות הטובות שלנו ולהעצים אותן. לא להיות משועבד לרגעים השליליים שמשתלטים עלינו, במחשבה, בדיבור או במעשה.
לא לחינם אנו גוערים במי שרוצה לומר דבר שלילי שלא יעשה זאת. זאת משום ששלושה לבושים מקיפים את האדם – מחשבה, דיבור ומעשה. הדיבור מגלה את המחשבה, והמעשה את הדיבור. זאת אומרת שאם לא שמנו מחסום למחשבה והגענו לדיבור השלילי, הרי שהתחנה הבאה היא כבר המעשה – וכאן זה כבר נהיה מסובך ולעיתים אפילו מסוכן, כי מעשים אי אפשר להחזיר לאחור.
בערב חג הפסח, נסב כאמור לשולחן הסדר. בשולחן יהיו כולם – החכם, הרשע, התם ושאינו יודע לסבול. אולי ביומיום הרגיל, מציאות כזאת שבה כולם ביחד סביב אותו שולחן היא בלתי אפשרית – אבל בשולחן הסדר אין סלקציות. כפי שאנו מתחילים את ההגדה, עוד לפני "מה נשתנה" ששואלים הילדים החמודים, אנו מזמינים את כל מי שרוצה לבוא ולחגוג את ליל הסדר במילים המפורסמות בשפה הארמית: "כל דכפין ייתי וייכול, כל דכפין ייתי ויפסח": כל מי שרוצה יבוא ויאכל, כל מי שרוצה יבוא ויפסח – יחגוג את חג הפסח.
דווקא בהסתכלות ההיסטורית הזאת של יציאת מצרים, אנו יכולים להבין כיצד דווקא ממצב קשה כל כך כמו שעבוד מצרים, יצאנו והפכנו לעם. היחד הזה הביא אותנו לחירות האמיתית ולמעמד ההיסטורי של קבלת התורה בהר סיני, שאותו נחגוג בעוד פחות מחודשיים בחג השבועות, בסיומם של ימי ספירת העומר.
2 צפייה בגלריה
מפגינים נגד הרפורמה במערכת המשפט ובעדה. "הטורים הגבוהים" נובעים מכך שלכל אחד אכפת מהארץ האהובה הזאת
(צילום: AP, יריב כץ)
נזכור כולנו, שלמרות חילוקי הדעות אנחנו עם אחד שחולק היסטוריה משותפת, גורל משותף וחיים של משמעות, הדדיות, רעות ואהבה. אחרת, לא היינו מגיעים לנקודת השבר הזאת שבה אנו נמצאים כיום. "הטורים הגבוהים" נובעים מכך שלכל אחד אכפת מהארץ האהובה הזאת. לו היינו אדישים, היה זה ביטוי לחוסר אכפתיות ובוודאי להיעדר האהבה.
אבל – וכאן מגיע אבל גדול – בשם האכפתיות הזאת אין לנו את הפריבילגיה לשנוא זה את זה. הוכחנו כבר בעבר שאנחנו יכולים להתגבר על מצבים קשים, אבל לשם כך אנחנו צריכים להיות ביחד. גם לאחר המשבר הזה נצטרך ללמוד לחלוק יחד חיים על פיסת האדמה הזאת. כדאי, אם כן, שנצא לחירות אמיתית ממה שמביא אותנו לסף התהום – ויפה שעה אחת קודם.
חג אביב שמח לכל בית ישראל באשר הם.
