מצד אחד, מדינת ישראל רוצה שהילדים החרדים ילמדו לימודי ליבה, ומצד שני היא מטרפדת באופן שיטתי את הקמתן של מסגרות ממלכתיות חרדיות – כך עולה מדוחות של מכון ירושלים למחקרי מדיניות. החינוך הממלכתי-חרדי נתקל בקשיים בהיעדר הכרה רשמית וחוקית מהמדינה, או שיתוף פעולה מצד רשויות מקומיות – וגם "מתווה בעלז", שמשרד החינוך קידם בקול תרועה רמה, לוקה בבעיות, ואין פלא שבחינוך החרדי יש מי שלהוטים ללכת בעקבותיו.
אתמול (יום ב') פורסם כי רגע לפני הבחירות, הכריזו משרדי האוצר והחינוך על תגמול של מוסדות חרדיים בסכום כולל של עשרות מיליוני שקלים, כדי להגדיל את לימודי המתמטיקה, האנגלית והמדעים בקרב בנים חרדים. לא ברור עדיין אם התוכנית תצא לפועל, אבל יש לה לקוחות רבים במערכת, שראו כיצד המודל שקידם המשרד עד כה הצליח לשמר את ההגמוניה החרדית על חשבון לימודי הליבה, שהתקיימו חלקית, וכאמור תוך כשלים רבים. לפי המתווה החדש, הכסף יעבור; הידע לתלמידים? לא בטוח.
שני הדוחות שחיברו אהוד פראוור, ראש צוות מחקר ב"מכון ירושלים למחקרי מדיניות", והסוציולוג אליעזר היון, חוקר במכון (וכתב ynet יהדות), חושפים את החסמים שהציבה המדינה כלפי החינוך הממלכתי-חרדי מחד גיסא – ואת הכשלים והוויתורים שמתחבאים בין שורות המתווה החדש, מאידך גיסא. הממצאים מצביעים על תמונה עגומה ביחס למדינה – שבמקום לקדם, לעודד ולפתח השתלבות חרדית, דואגת לתקוע שוב ושוב מקלות בגלגלים.
9 צפייה בגלריה
תלמידים חרדים. "לתת מענה אחר לגמרי ממה שהיה מקובל בחינוך החרדי עד כה"
(צילום ארכיון: יואב פרידמן)
"הממ"ח (ממלכתי-חרדי) אינו עוד בית ספר עם הרחבה של לימודי ליבה", מבקש היון להדגיש בפתח דבריו. "זה לא עניין כמותי של 'טיפה יותר לימודי ליבה'. יש פה יצירה חדשה. זהו רצון לייצר זרם חדש, שייתן מענים אחרים לגמרי ממה שהיה מקובל בחינוך החרדי עד כה".
הוא מסביר כי "הזרם הזה בא ואומר: אני רואה חשיבות רבה בישראליזציה, בהפנמה של ערכים אזרחיים ובנתינת כלים לתלמידים להשתלב בשוק העבודה במאה ה-21. אני לא בא ואומר שכחרדי אני עושה את זה בלית-ברירה ומתוך הכרח ללמד חשבון ועוד קצת חילוק או קצת אנגלית. הגישה היא שזה מלכתחילה מה שאני מאמין בו – שילוב של לימודי קודש ולימודי חול, במסגרת שמכינה לזהות חרדית מגובשת, אבל גם לחיים משותפים וערבות הדדית – ואפילו מחויבת להם".
לצמצם פערי השכלה
בשנת 2013 ביקש שר החינוך דאז, הרב שי פירון, להציג פתרון משלו לבעיות ההולכות ומעמיקות של החינוך החרדי בישראל ולפערים ההשכלתיים: בית ספר עם צוות חרדי ותוכנית לימודים רגישה תרבותית, אבל ממלכתי לחלוטין, מפוקח באופן מלא בידי משרד החינוך. עובדיו הם עובדי המשרד אשר עברו הכשרה פורמלית וראויה, ואת תוכנית הלימודים קובע המשרד. לרעיון הזה הוא קרא "ממלכתי חרדי", או בקיצור המקובל ממ"ח.
אך עוד בטרם הספיק השר פירון לקבע את המסגרת החדשה בנהלים של משרד החינוך, או לגבש הצעת חוק שתכיר בממ"ח כזרם רביעי רשמי ויציג בישראל, הממשלה נפלה – ואת שר החינוך שהיה לאחר מכן, נפתלי בנט, לימודי ליבה לחרדים או שוויון חינוכי עניינו פחות. אם להיות כנים, גם העובדה שסגני השרים במשרד החינוך היו נציגי המפלגות החרדיות, עם יכולת וטו על כל מה שקשור לחינוך החרדי – רשמי או שאינו רשמי – לא בדיוק סייעה.
כך, המסגרת שאמורה הייתה להעניק השכלה נאותה ורגישה מבחינה תרבותית לילדים חרדים, ומצד שני לסייע בבעיות ההולכות ומאמירות של היעדר השתלבות מספקת בשוק התעסוקה של גברים חרדים, נפלה בין הכיסאות – לפחות מבחינת המדינה.
על רקע הדשדוש בזרם הממלכתי-חרדי, ומתוך ניסיון להשיג התקדמות בנושא לימודי הליבה בציבור החרדי, הציג משרד החינוך בחודש מרץ אמצעי נוסף, שזכה לשם "מתווה בעלז" – על שמה של החסידות שלצרכיה הוא נתפר. במסגרת ההסכם שאושר בין משרד החינוך לחצר החסידית, יזכו מוסדות החסידות לתקצוב מלא מטעם מוסדות המדינה, בתמורה לפיקוח לכאורה על מוסדותיה ולהגדלת היקף לימודי הליבה שנלמדים בהם – תוך עמידה במבחני המשרד בשלושה מקצועות היסוד: עברית, אנגלית וחשבון. המתווה הזה אושר, ויחל משנת הלימודים הבאה לכל מוסד שירצה בכך, החל במוכר שאינו רשמי (מוכש"ר).
"זה פשוט לא מספיק חשוב למדינה"
שאלת אחריותה של החברה החרדית על המתרחש במדינת ישראל שבה ועלתה ביתר שאת בתקופת הקורונה. "אנשים שאלו את עצמם אם יש פה מחויבות הדדית אמיתית לעתיד משותף, או שהחרדים ימשיכו להיות מובלעת תרבותית מנותקת שמדי פעם ופעם שואבת תקציבים לצרכיה הספציפיים", אומר היון. "בהקשר הזה, החינוך הממלכתי-חרדי הוא בעצם הצהרת כוונות של הורה חרדי, שאומר – 'אני רוצה לחנך את ילדיי לקחת אחריות על מה שקורה פה, על החיים החברתיים והסדר החברתי'. כדי לעשות את זה נדרשים כלים שרק מסגרת ממלכתית יכולה להביא.
"מצד שני, פה מגיעה המילה השנייה במשוואה – 'חרדי'. כאנשים עם זהות הלכתית וחברתית מובחנת, אנו מחויבים לקודים ואתוסים חברתיים שאין לנו כל כוונה לנתק את עצמנו מהם בשם ערכים כמו סולידריות חברתית", הוא מציין. "פה מגיע הפתרון המדהים והייחודי של החינוך הממלכתי-חרדי".
הדוח הראשון בנוגע לחסמים המהותיים שמציבה מדינת ישראל להתפתחותו של החינוך הממלכתי-החרדי, מעורר לא רק דאגה, אלא גם ספקות בנוגע לרצינות כוונותיה של המדינה לקדם שוויון חינוכי והשכלתי גם עבור הילדים החרדים. הדוח מזהה שני חסמים מרכזיים המונעים את התפתחותה של המסגרת.
החסם הראשון הוא שמשרד החינוך אמנם פתח מסגרות ממלכתיות-חרדיות, אבל מדינת ישראל לא מכירה בהן – מאחר שהזרם החינוכי המדובר לא עוגן מעולם בחוקי המדינה. "למעשה", אומר היון, "עד עצם היום הזה לא הוצג ולו חוזר מנכ"ל אחד מטעם משרד החינוך, המציין את מעמדה של המסגרת ואת הזכויות והחובות הנגזרות מכך".
"משרד החינוך מוותר על ההשתלבות החברתית, וגם אכיפת הלימודים יכולה להתמוסס – והנה נשארנו במתווה המוכר של החינוך העצמאי ו'בני יוסף' של ש"ס, שזוכים לתקצוב ולכאורה מלמדים ליבה, אך ללא פיקוח רציני וללא תוצאות משביעות רצון"
הממ"ח נותר, אם כן, תפוח אדמה פוליטי לוהט שאף שר לא מעוניין לגעת בו, מחשש להרגיז את המפלגות החרדיות המתנגדות לו בכל תוקף. "יש חוסר רצון וחוסר עניין לקדם את הנושא. זה פשוט לא מספיק חשוב להם, זה העניין. גם למדינה זה לא מספיק חשוב, וזה נורא – כי הנה סוף-סוף יש אפשרות אמיתית, פלטפורמה ונכונות. יש כל מה שצריך כדי לפעול לשילוב אמיתי".
ההורים דורשים, אבל זה לא מספיק
הבעיה השנייה היא שבמקרים מסוימים ההורים רוצים חינוך ממלכתי-חרדי, אבל הרשות המקומית אומרת להם לא. זה קורה כתוצאה ישירה ממעמדו המעומעם של הזרם החינוכי הזה. נכון לעכשיו, לדברי היון, אין כל מחויבות על הרשויות המקומיות לפתוח מסגרת כזאת, בהתאם לדרישת ההורים.
כתוצאה מכך, הורים חרדים רבים שמתארגנים במשותף כדי לפתוח מסגרת ממ"ח, או בתי ספר חרדים קיימים המעוניינים לעבור למסגרת החרדית הממלכתית, נתקלים בהתנגדות מצד ראשי הרשויות המקומיות – שמעדיפים, משיקולים תקציביים ופוליטיים, מסגרות חינוכיות לא רשמיות.
"אני לא חושב שלראש המועצה המקומית במבשרת ציון, שסירב לפתוח בית ספר ממלכתי חרדי בתחומי היישוב (העניין הגיע לפתחו של בג"ץ, שגלגל זאת בחזרה למדינה), יש משהו נגד הרעיון. זה פשוט לא מספיק חשוב לו – וכך גם במקומות אחרים", אומר היון.
לא אוכלוסיית נישה
הדוח שהתמקד ב"מתווה בעלז", מציג את משרד החינוך במערומיו. התומכים במתווה טוענים כי הוא עשוי לאפשר לאוכלוסייה חרדית שמרנית יותר להגדיל את נפח לימודי הליבה, וכי זרם הממ"ח עודנו קטן, מיועד "לאוכלוסיית נישה" ואינו מהווה תחליף הולם ומלא למסגרות החרדיות הקיימות.
היון סבור כי הטענות הללו אינן עולות בקנה אחד עם המציאות: "אם אנחנו מסתמכים על מחקרה המכונן באמת של ד"ר לי כהנר על החרדים המודרנים, מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, ניתן לראות שם ששיעור הקבוצה החרדית הליברלית מכלל החרדים נע סביב 40%. זאת אוכלוסיית מטרה מספיק גדולה כדי למקד בה את המאמצים החינוכיים, מבלי להידרש לוויתורים".
"לדעתי האישית, המספרים גבוהים עוד יותר ממה שזיהתה כהנר", הוא מוסיף. "זאת אומרת שיש פה פוטנציאל גדול מאוד. גם במחקר קודם שערכתי עם ד"ר עמירם גונן ז"ל והפעיל החברתי הרב בצלאל כהן, לגבי הישיבות החרדיות התיכוניות (ישיבות חרדיות שמכשירות את תלמידיהן גם במקצועות הליבה ולתעודת בגרות) – זיהינו שיש פוטנציאל עצום ולא ממומש. מאז זה רק הולך ועולה".
"זאת חברה שמתנהלת סביב מוסדות החינוך שלה, ולכן הרגישות הנדרשת פה היא גדולה מאוד. זה מקום נפיץ. מול מי שמוכן לעשות את הצעד הזה, ואומר שהוא רוצה חינוך ממלכתי-חרדי, מתגייסת מערכת שלמה ששמה לו רגליים"
לדבריו, חלק גדול מההורים החרדים, או אולי אפילו רובם, לא מעוניינים בניתוק מלא מהחברה הישראלית הכללית: "האגדות על המובלעת התרבותית המסתגרת שלעולם לא תיפרם, כבר לא קיימות. המספרים משתנים אט-אט לכיוון השתלבות, ורואים את זה בזירות רבות מאוד".
אותה הגברת בשינוי אדרת
היון אומר שבעוד השיח הציבורי המשתקף בתקשורת מדגיש את הנבדלות התרבותית של הציבור החרדי, בשטח התמונה שונה ואף הפוכה: "הציבור החרדי עשה צעדים משמעותיים מאוד בשנים האחרונות. השאלה היא איך מתרגמים את כל זה לחינוך. שאלת החינוך היא שאלה קריטית, כי יש גבולות תרבותיים שאנשים חוששים מאוד לחצות אותם.
"החינוך הוא הדבר החשוב ביותר לציבור החרדי. זאת חברה שמתנהלת סביב מוסדות החינוך שלה, ולכן הרגישות הנדרשת פה היא גדולה מאוד. זה מקום נפיץ. מול מי שמוכן לעשות את הצעד הזה, ואומר שהוא רוצה חינוך ממלכתי-חרדי, מתגייסת מערכת שלמה ששמה לו רגליים. הנציגים הפוליטיים החרדים לא צריכים לעבוד קשה, המדינה שמה להם רגליים לבד".
היון מאמין כי החינוך הממלכתי-חרדי אמור להיות מועדף ומתועדף על פני "מתווה בעלז". לדעתו, המתווה החדש רק יאפשר את המשך הידרדרות החינוך החרדי – דרך הזרמת תקציבים מחד גיסא, והיעדר פיקוח ממשי ויעיל מאידך גיסא.
"כשמסייעים לחינוך מוכר שאינו רשמי; כשעוזרים לרשתות החינוך החרדיות הגדולות ולא מאפשרים תחרות אמיתית עם פתיחת בית ספר ממלכתי חרדי; כשמייצרים את 'מתווה בעלז' שמאפשר 'ללכת בלי ולהרגיש עם' – לא מאפשרים למסגרת החינוך הממ"ח להתפתח, ומכשילים אותה", אומר היון. "אגב, זה לא עוזר: עם כל המאבקים, החסמים וההגבלות, הוא מצליח לגדול. עכשיו תארו לעצמכם כמה הוא היה יכול לגדול, אם לא היו חוסמים אותו בכל דרך".
הכשרה בחינוך, לשם שינוי
המקום הבולט ביותר שבו נפתחו מסגרות בחינוך הממלכתי-חרדי הוא ירושלים, תחת ניר ברקת, בהיותו ראש העיר. כיום נדמה כי משה ליאון, ראש העיר הנוכחי, ממשיך באותו קו. עיר נוספת שבה נפתחו מסגרות ממ"ח רבות היא בית שמש, בזכות הירתמות של ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך, אשת חינוך בעברה. שאר המסגרות מפוזרות בעיקר בפריפריה.
לפי נתוני משרד החינוך, מאז שנפתחו בתי הספר והגנים של הממ"חים, חל גידול מתמיד במספרם: בשנת התשע"ד (2013/14) היו 16 בתי ספר ממלכתיים-חרדיים, והשנה (התשפ"ב) פעלו 63 בתי ספר כאלה. מספר גני הילדים בהתשע"ד עמד על 2 בלבד, והיום עומד מספרם על 190.
9 צפייה בגלריה
משני גני ילדים בלבד בחינוך הממלכתי-חרדי, המספר גדל ל-190 – כך על פי משרד החינוך
(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
הנתונים מראים כי בשש השנים האחרונות גדל התקציב הכולל של הממ"ח מכ-77 מיליון ש"ח ל-133 מיליון ש"ח, אך במקביל הצטמצם התקציב לתלמיד – מ-22,185 ש"ח בשנת התשע"ה (2014/15), ל-21,084 ש"ח השנה. התקציב הממוצע לתלמיד בחינוך הממלכתי-חרדי גדול ביחס לזרמי החינוך האחרים – 18.5 אלף ש"ח בממלכתי-דתי, ו-16 אלף ש"ח בחינוך הממלכתי.
עם זאת, התקציב לכיתה בממ"ח נמוך מהתקציב המקביל בממ"ד ובחינוך הממלכתי, וקרוב לתקציב במוסדות המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי): 394 אלף ו-385 אלף ש"ח בממ"ח ובמוכש"ר בהתאמה, לעומת 495 אלף ו-458 אלף ש"ח בממ"ד ובממלכתי. התקציב הנמוך לכיתה נובע בעיקר מהבחירה לקיים כיתות קטנות, שמונות במקרים רבים פחות מ-20 תלמידים לכיתה.
"יש בממ"ח 1,700 מורים שעברו הכשרה מלאה לחינוך", מדגיש היון, "זאת בהשוואה לחינוך החרדי שמאוכלס באברכים לשעבר שנאלצו לצאת לשוק התעסוקה כדי לפרנס את משפחתם, ומגיעים ללא כל הכשרה פדגוגית מסודרת במוסד מוכר. מתאים, לא מתאים, יודע מה זה שיטות הוראה, לא יודע – שם זה לא משנה. זה לא רלוונטי. וזה עוד לפני השאלה מה בכלל מלמדים. גם הפיקוח שם לא רציני, ובפועל בתי הספר עושים מה שהם רוצים".
"החינוך החרדי מאוכלס באברכים שנאלצו לצאת לשוק התעסוקה כדי לפרנס את משפחתם, ומגיעים ללא כל הכשרה פדגוגית מסודרת, וזה עוד לפני השאלה מה בכלל מלמדים. גם הפיקוח שם לא רציני, ובפועל בתי הספר עושים מה שהם רוצים"
מסיבות אלו ועוד, הביקורת שלו כלפי "מתווה בעלז" היא כפולה: "לא רק שיש ויתור של משרד החינוך על היבט ההשתלבות החברתית, אלא שגם ההיבט של אכיפת הלימודים ועמידה ביעדים יכול בקלות יחסית להתמוסס – והנה נשארנו שוב במתווה הרגיל של החינוך החרדי ברשת החינוך העצמאי ו'בני יוסף' של ש"ס, שזוכים לתקצוב מלא ולכאורה מלמדים לימודי ליבה מלאים, אך מצב העניינים בפועל רחוק מלהשביע רצון – והפיקוח אינו רציני ויעיל. מי ערב לנו שברגע שבו מתחלפת הממשלה, גם מעט הפיקוח וההתחייבות שהתקבל בהסדר, לא יוסר לאלתר?"
לאפשר לזרם לגדול ולהתפתח
המצדדים במתווה בעלז טוענים כי הזרם הממלכתי-חרדי לא גדל בקצב מספק. "לחשוב שתהליך מורכב ורגיש כל כך יקרום עור וגידים בן-לילה, ועוד כשמערימים בפניו קשיים, זה פשוט אבסורד", טוען היון. "מצד אחד, מתרעמים על היעדר לימודי ליבה בחינוך החרדי כי הזרם הממלכתי-חרדי לא מספיק מתפתח – ומצד שני, כשהורה החרדי בא ואומר 'אני רוצה ממלכתי-חרדי', פתאום מוצאים את כל הסיבות למה לא לתת לו את מבוקשו. אומרים: 'מה, אין לכם מאה תלמידים בשנה הראשונה? אז זה לא שווה כלום וזה לא מספיק', וכל מיני טיעונים שמראים על חוסר הבנה".
למרות המצב, היון עדיין רואה תקווה באופק. "המדינה צריכה לטפח את הדבר הזה. אין מנוס מכך שמשרד החינוך ייקח את הרצון של ההורים החרדים בשתי ידיים, ופשוט ייתן להם מענה. זה מהצד החיובי", הוא אומר. "מהצד השלילי, צריך להסיר את כל החסמים שאנחנו מצביעים עליהם, כדי לאפשר לדבר הזה לגדול ולהתפתח. לא להגיד להורים החרדים שרוצים חינוך חרדי-ממלכתי שיתמודדו לבד במערכה. ממתי הורה שרוצה חינוך ציבורי צריך להפוך לפעיל חברתי?"
אבל בפועל זו עבודה סיזיפית של ארגונים חברתיים וקבוצות הורים, כמו "אגודת ידידי הממ"ח", שעושים את העבודה במקום משרד החינוך.
"נכון, ופה טמון הכשל הגדול של המערכת. יש חשיבה צרה שמסתכלת דרך הגרוש. צריכה למשל להיות הבנה שפותחים ממ"ח אפילו אם מדובר בכיתה קטנה – כי גם הכיתה הקטנה הזאת גדלה בסוף, ויכולה להפוך לבית ספר עם עשרות תלמידים. אנחנו מייצרים פה מעגל שמזין את עצמו, ויש לו פוטנציאל ברור ומוכח לשינוי. כרגע המעגל הקטן ימשיך להיות קטן, כי אין מי שיקדם את זה, וההורים ימשיכו להתייאש ולהתנהל בחוסר אמון כלפי המדינה".
"מייחסים לממ"ח חשיבות רבה"
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד מייחס חשיבות רבה לפעילותם החינוכית של בתי הספר הממלכתיים-חרדיים, ולאור זאת, בכל יישוב שבו קיים שיתוף פעולה עם הרשות ורצון מצידה לקדם את פתיחתו של בית ספר, המשרד פועל במלוא השאת כדי להבטיח את פתיחתו.
"זאת ועוד: בימים אלה המשרד עומד בפני בחירת מנהל למחוז החרדי. עם בחירתו יקודמו שורה רחבה של תהליכים חינוכיים ומשמעותיים, בהם קידום והרחבה של בתי ספר ממלכתיים-חרדיים".
