הסיפור של פסטיבל אחרית הימים החל בנגינה בסלון ביתי באלעזר שבגוש עציון. ילדיו של אמיל לויכטר, חוזר בתשובה אמריקני שעלה לארץ והתחתן עם בת קיבוץ, הפכו את ביתם למרכז נגינה ושירה בסגנון ההיפים בארצות הברית אך בלבוש יהודי דתי. לימים, כחלק מהרצון להמשיך את המורשת של אביהם, הם יצרו פסטיבל זמר גדול שנערך מדי שנה ומשך אליו מוזיקאים מרחבי הארץ.
הסרט התיעודי "תולדות אחרית הימים" של הבמאי נועם קידר, שיוקרן מחר (יום ה') בפסטיבל קולנוע שומרון, מבקש לשים זרקור על התופעה המרתקת שצמחה והתפתחה בשוליה של ההתיישבות. הוא חושף את תולדות פסטיבל המוזיקה שחיבר בין וודסטוק לגבעות יהודה ושומרון.
(קדימון לסרט "תולדות אחרית הימים")
"יש לי זיכרון ילדות", מספר יהודה לויכטר, בנו של אמיל, "הייתי מתעורר בשעה שלוש לפנות בוקר, לתוך סלון שיש בו חבורה של אנשים מנגנים. תופים, גיטרות חשמליות, וודסטוק שלם בסלון שלנו. אמא שלי מספרת שזה היה ככה כל היום. אנשים נכנסו ויצאו. אמא שלי עבדה כאחות בשערי צדק, וראתה אנשים ישנים במיטות שלנו. זה היה בית היפי לגמרי".
"אבא שלי הוא היפי שחזר בתשובה. הוא הגיע לארץ כמתנדב ושם פגש את אמא שלי בקיבוץ משואות יצחק. אבא שלי היפי, אמא שלי קיבוצניקית", הוא מספר. "זה היה בית שבו הולכים יחפים, יוצאים לטבע, מכירים את השמות של הפרחים. לפני שאבא שלי נפטר הוא היה חולה ובאו אלינו הביתה הרבה אנשים. זה היה גוש עציון של פעם, שהיה בו בעיקר אנשי חינוך, ואז היה פה רגע מכונן. הייתי בן 14, והבנתי שיש פה משהו שקורה. אבא שלי הולך לעולמו והוא משאיר לי משהו בבית. היו עשרות אנשים, היה צבעוני, היה מוזיקלי, אני חוויתי את זה בתור ילד. הוא נפטר כמה שבועות אחרי זה. שנה אחרי זה אותם אנשים חזרו שוב, בל"ג בעומר. מאוחר יותר ניגנתי איתם בעצמי, כל שנה בל"ג בעומר הגיעו אנשים לחצר, הייתה חאפלה מטורפת.
"כשסיימתי צבא אני זוכר שראיתי כל מיני חברים שלי סביבנו וחלקם היו מוזיקאים רציניים. יונתן רזאל, סיני תור, אודי דוידי. אנשים שלא היו חלק מהמסיבה הקבועה שלנו. אמרתי: בואו נעשה פסטיבל. בהתחלה זה היה במועד פטירת אבינו בסביבות יוני, ואז עדיין היה לח מדי, אז הוחלט להעביר אותו לט"ו באב. היו שנים שלא היה פסטיבל, אבל הוא חזר בגדול אחרי הקורונה והיום זה קורה בתמיכה של מועצת גוש עציון והמתנ"ס".
לסיכום אומר יהודה: "מוזיקה היא הכלי לחבר אנשים לסיפור שלנו, זה המסר הגדול שלנו. מעבר לכך יש מהצד עוד מסר – אנחנו מצליחים להביא קהל, ועל הדרך זה מביא אמנים שבחיים לא היו עוברים את הקו הירוק ומוציא אותם לשם. אני לא פוליטיקאי, אני עושה מוזיקה".
לאורך השנים הופיעו בפסטיבל בין השאר אהוד בנאי, קובי אוז, לאה שבת, שי צברי, שוטי הנבואה, שולי רנד, אהרן ויונתן רזאל, שלמה בר, אריאל זילבר, דניאל זמיר, פישי הגדול (אדם יוסף בן לביא), יוסי פיין ועוד כוכבים מגזריים יותר.
קובי אוז נזכר: "הופעתי עם מופע הפיוטים שלי, 'מזמורי נבוכים', בפסטיבל אחרית הימים... היה מופע זריחה מרגש. פתאום הרב מעורר ההשראה מנחם פרומן זצ"ל עולה איתי אל הבמה, כולו אורות. זו הייתה אחת ההתחלות של חיבור טבעי ומרומם נפש שלי ושלו. 'אחרית הימים' הוא פסטיבל עם תחושה חזקה של חופש, משהו לא ממוסד, עם קהל שמגיע עם הנשמה, קוד לבוש מאוד-מאוד פרום. יהדות אנדרגראונד מגניבה והמון-המון רוח נעורים עוצמתית. זה די רוקנרול מה שקורה כאן, חשבתי לעצמי, והשירה המריאה לשחקים".
"כמי שמכירה לא מעט שנים את בני משפחת לויכטר ובעיקר את יהודה, אני יכולה להעיד שהם עושים דבר כל כך יפה באירוע המוזיקה השנתי המרהיב הזה לזכר אביהם אמיל לויכטר ז"ל", מוסיפה לאה שבת. "המופעים שווים, היחס שלהם מלא כבוד והתחשבות, והאווירה בפסטיבל היא ממש של חג אהבה וחופש לנשמה. היא מעודדת להמשיך את המסורת עוד ועוד, ובאיזה גודל שלא יהיה – זה לא משנה, כל עוד האנשים שם כל כך טובים. אני אוהבת את הפסטיבל, בדיוק כפי שאני אוהבת את בני המשפחה היקרה הזאת".
בין תל אביב, הודו ותקוע
הבמאי נועם קידר חש כי הסרט מספר במידה מסוימת גם את סיפורו שלו. "אני לא גדלתי בבית דתי", הוא אומר, "נולדתי בחיפה, למדתי בתיכון הריאלי. הסביבה הכי חילונית. אחרי הצבא נסעתי להודו ושם התחלתי להתקרב לדת. כשחזרתי גרתי בתל אביב, למדתי שם והתחלתי לחזור בתשובה. אחרי כמה שנים היה לי הרעיון לנסוע להודו ולצלם סרט על הבית היהודי שם, והתחלתי לשמור מצוות. עד אז כל הדתיים שהכרתי היו חרדים או דתיים לאומיים של בני עקיבא, כיפות סרוגות. בעקבות הסרט הראשון שצילמתי, הכרתי בהודו את בני הזוג שהיו פעילים בבית היהודי שם וגרו בישראל ביישוב תקוע. המשכתי להגיע לתקוע כדי לצלם אותם ולהיפגש. שם הכרתי את מי שהיא היום אשתי והיום אני גר ביישוב. עברתי ממרכז תל אביב ליישוב על שפת מדבר יהודה".
הוא ממשיך ומספר: "הכרתי את החבר'ה האלה והתחלתי ממש לחיות איתם ואותם. האירוע הראשון שהלכתי אליו כשחזרתי מהודו היה הפסטיבל הזה, אחרית הימים. באתי לצלם אותם ונגנבתי. לחרדים לא הצלחתי להתחבר ובציונות הדתית הקלאסית לא מצאתי את עצמי. פתאום פה מצאתי משהו שאני מתחבר אליו מאוד, בנחת, לשתות בירה בשבת וללכת לפסטיבל לשמוע מוזיקה. יכולתי להיות שומר מצוות, אבל לא בלחץ, עם נחת ורוגע מיוחדים".
4 צפייה בגלריה
מימין: הבמאי נועם קידר וכוכב הסרט והשותף ליצירתו יהודה לויכטר מקבלים תעודת הוקרה מיוסי דגן, ראש מועצת שומרון ויו"ר קרן קולנוע שומרון, ואסתר אלוש, מנכ"לית קרן פסטיבל קולנוע שומרון
(צילום: אליחי מנחם)
קידר מרגיש שכיום יש צורך בזרם ההיפי-מתנחלי. בעוד הציונות הדתית והציבור החרדי נקרעים זה מזה בסוגיות של גיוס, ציונות ושייכות למדינה, הוא חש שהוא יכול לשמור מצוות בלי להיכנס לוויכוחים אידיאולוגיים. "היינו אז 15 משפחות בתקוע ד', היום 45. זה משהו קטן, ייחודי מאוד, ואמרתי: יאללה, בואו נעשה סרט על הפסטיבל הזה. הרעיון היה מגניב. הרצון שלי היה להביא אור חדש של יהדות. הייתי רוצה להראות את הצד הזה של היהדות, למי שחזר מהודו ורוצה משהו אחר שיותר מתאים לו. יש חוזרים בתשובה שיראו את עצמם נכנסים לעולם החרדי ויש מי שיהפכו לדתיים לאומיים ציוניים מאוד, ויש מי שיחפשו משהו אחר – להיות שומרי מצוות בלי לוותר על החיים של הזרימה והכיף. אומנם בגבולות הדת, אבל משהו שיותר מתאים להם, ואני אשמח שיכירו את האפשרות הזאת".
"אני רוצה להודות לבורא עולם על האפשרות להאיר את האור שלו בדרכים מיוחדות, למיזם קולנוע שומרון שזה מיזם אדיר שנותן כסף לעשות סרטים שלצערי הרב בפוליטיקה של הקולנוע והטלוויזיה גופים אחרים שמשקיעים כסף בסרטים לא נותנים להם במה, ולמועצה האזורית גוש עציון שמשקיעה כספית ומרימה את פסטיבל אחרית הימים שנה אחרי שנה", הוא אומר לסיכום.
הסרט "תולדות אחרית הימים" שהופק באמצעות קרן קולנוע שומרון יוצג בהקרנת טרום בכורה בפסטיבל קולנוע שומרון, שנערך השבוע ועד מוצ"ש ברחבי יהודה ושומרון. הסרט יוקרן במתנ"ס גוש עציון ביום חמישי בשעה 20:30, בערב שיכלול מפגש אמן בהשתתפות במאי הסרט נועם קידר וכוכב הסרט יהודה לויכטר. אחרי הצגת הסרט בפסטיבל תהיה אפשרות להזמין אותו דרך כתובת הדוא"ל Noamkeidar82@gmail.com להקרנות ביתיות ושיחה עם היוצר.
