בשיתוף נפש בנפש
בסוף שנת 1953 עזב דוד בן גוריון את בית ראש הממשלה בירושלים ואת ביתו הפרטי בתל אביב, והעתיק את מגוריו לקיבוץ שדה בוקר שבנגב. כשנה לאחר מיכן הוא סיכם בנאומו המפורסם את חזונו והכריז: "בנגב ייבחן העם בישראל... רק במאמץ מלוכד נוכל למשימה של הפרחת השממה ויישובה".
כמעט 70 שנים אחרי, ולא מעט אנשים חדורי שליחות ואהבת הארץ חולמים להגשים את חזונו של בן גוריון ועוברים לגור ולעבוד בנגב. בשנים האחרונות חלקם הם עולים חדשים מצפון אמריקה, רובם ככולם עולים במסגרת תוכנית "זינוק בעלייה" שמפעיל ארגון נפש בנפש ביחד עם קק"ל.
יצאנו לפגוש את אותם עולים חדשים, שגם הגשימו את חלום העלייה לארץ וגם מימשו את חזון הפרחת השממה. מה הביא אותם לנגב, האם הם כאן כדי להישאר ואילו הזדמנויות הם מצאו בדרום?
ללמד אנגלית ולמכור גלידה בירוחם
נעמי לב (44) עלתה עם משפחתה לישראל מניו יורק רק לפני שלוש שנים, אבל אין לה ספק שאת העלייה ואת ההתאקלמות שלה בישראל אפשר להכתיר כסיפור הצלחה. "כשאת רואה את הילדות שלך פורחות, את יודעת שזו הצלחה", היא מסבירה.
החלום לעשות עלייה קינן בנעמי כבר מגיל צעיר, אבל רק לפני שלוש שנים היא הגשימה אותו. "תמיד ידעתי שישראל זה הבית שלי. כל פעם כשהגעתי לבקר ידעתי שאני חייבת לגור בארץ. אחרי כל פעם שחזרתי הרגשתי שהשארתי פה חלק מנשמתי. בגיל 18 עשיתי בארץ שנת שבתון, Gap Year, ורציתי כבר אז לעלות אבל בעקבות עצה שקיבלתי, שלא מקובל שבנות צעירות עושות עלייה לפני שהן מתחתנות, חיכיתי עד גיל 41", היא צוחקת.
5 צפייה בגלריה
נעמי, בן זוגה דוד ושתי בנותיהם אילת ודניאלה על רקע בקעת צין בנגב.
(צילום: אלבום משפחתי)
כשהחליטו לעלות ארצה בסיוע ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF-USA, נעמי, בן זוגה דוד ושתי בנותיהם בחרו לתקוע יתד בירוחם. בחירה לא קונבנציונלית, היא מודה ומוסיפה בגאווה כי הם נחשבים למשפחת העולים הראשונה מצפון אמריקה שהגיעה היישר לירוחם.
"תמיד אהבתי את הנגב", מסבירה נעמי את הבחירה בירוחם. "לפני הגענו, קיבלתי הצעת עבודה בירושלים, אבל לא לקחתי אותה. הרגשתי שהנשמה שלי צריכה להיות בנגב. שאלתי את בעלי מה הוא אומר והוא הסכים. רצינו לגור במקום לא גדול ומצאנו את ירוחם".
לא קל להתחיל בגיל 41 את החיים מחדש. נעמי, דוקטור לחינוך רבת פעלים, שבין היתר הקימה בית ספר תיכון בדנוור שבארצות הברית, מעידה כי החליטה להוריד בישראל את הרגל מהגז, ולהיות יותר נוכחת בחייהן של בנותיה, היום בנות 11 ו-14.
ולמרות זאת, מדובר באישה עם הספקים מרשימים ועם עשייה חינוכית ענפה גם בישראל: נעמי עובדת כיום על פרויקטים חינוכיים שונים, בין היתר הייתה שותפה להקמת גן דו לשוני בירוחם והיא גם מרצה לאנגלית. "זה גן ללימוד אנגלית מגיל שנתיים. מחקרים מראים שככל שילדים נחשפים לשפה בגיל צעיר יותר, זה בונה להם יותר את הביטחון העצמי ומסייע להם לרכוש אותה ברמת שפת אם".
5 צפייה בגלריה
"ירוחם זה מקום של יוזמות". קבו"ם - קפוא בלב מדבר, העסק שפתחה נעמי בירוחם.
(צילום: אלבום משפחתי)
בישראל העזה נעמי גם לממש חלום ישן ולפתוח את ״קבום!״ עסק של גלידות, שתופס תאוצה. "תמיד רציתי לעשות משהו שקשור לאירוח, לתיירות ולאוכל, אבל לא היה לי את הזמן והאפשרות. רק פה יכולתי לעשות את זה. ירוחם זה מקום של יוזמות, יש כאן אפשרויות לצמוח ולגדול ואנו מזמינים את כולם להתפנק במשהו מתוק, טעים וטרי".
איך את מסכמת את מסע העלייה ואת שלוש השנים בירוחם?
"החיים יותר שקטים פה, יש זמן ואוויר לנשום. בירוחם יש אנשים חמים, אין חום כמו שיש בירוחם ואני לא מתכוונת למזג אוויר. כולם דואגים פה אחד לשני. כשעולה חדש מגיע לעיר גדולה, זה מקבל התייחסות שונה כי הכמויות לשם גדולות יותר, אבל כשאנחנו הגענו לפה, הפכנו להיות ה׳ניוז׳, המועצה אפילו פרסמה הודעה שהגיעו עולים לירוחם וזה פשוט נתן לנו את התחושה שהגענו הביתה".
להמציא את עצמך מחדש בנגב
כשרייצ'ל ואדם הופקינס (38) החליטו לעשות עלייה ממסצ'וסטס לפני 7 שנים, המטרה הייתה ברורה - להיטמע בחברה הישראלית. " לא היה מעניין אותנו לקחת את החיים שלנו בארצות הברית ולהעביר אותם לארץ, רצינו להיות ישראליים. רצינו שהילדים יהיו ישראליים, שידברו עברית, שיהיו להם חברים ישראלים. ידענו שלנו כמבוגרים זה יהיה יותר קשה, אבל לילדים זה יהיה בסוף הכי קל", הם מסבירים.
שניהם נולדו למשפחות יהודיות תרבותיות (Cultural Jews, שאינן שומרות מסרות), וכשהכירו בשנות ה-20 שלהם, החלו השניים להתקרב לדת. "במזרח ארצות הברית מאוד יקר לגור בקהילה היהודית. גם לשלוח את הילדים לבית ספר יהודי זה יקר. חוץ מזה, אנחנו מאוד מאמינים במדינה שלנו. רצינו לחנך את הילדים שאם מאמינים במשהו, חשוב לפעול ולא רק לדבר. זו אחת הסיבות שעלינו ישר לנגב".
5 צפייה בגלריה
"רצינו שהילדים יהיו ישראליים, שידברו עברית". רייצ'ל ואדם הופקינס עם ילדיהם
(צילום: אלבום משפחתי)
כשהציעו לזוג הופקינס מטעם ארגון נפש בנפש, שגם סייע להם בעלייה לארץ, להתחיל את דרכם ביישוב הדתי-קהילתי רתמים דרומית לבאר שבע, הם לקחו את ההצעה בשתי ידיים. הם ארזו את מטלטליהם ואת שלושת ילדיהם הקטנים ועלו לארץ בסתיו 2014.
את הלילה הראשון שלהם ביישוב, מספרים אדם ורייצ'ל, הם לא יישכחו: "הגענו באיחור של כמה שעות, זה היה כבר 11 בלילה. אנשי היישוב פגשו אותנו מחוץ לקרוואן שלנו לעזור לנו עם הילדות ועם המזוודות. נכנסו לדירה והכל היה כבר מרוהט ומצויד, לא היינו צריכים בכלל לפתוח את המזוודה. אפילו מצעים היו על המיטות".
מה שהיה אמור להיות מקום דיור זמני להתאקלמות קלה ומהירה, הפך להיות הבית. "אנחנו לא מכירים אף אחד מחוץ לרתמים", הם מסבירים את ההחלטה להישאר ביישוב. "האנשים פה קיבלו אותנו כמו משפחה. הייתה לנו גם משפחה מאמצת שעזרה לנו בכל דבר, אם זה לפתוח חשבון בבנק או ללכת איתנו לסופר".
הזוג הופקינס לא רק מצא בית בנגב, אלא גם המציא את עצמו מחדש ושינה כיוון בקריירה. אדם, עורך דין במקצועו, עשה הסבה בישראל להייטק ועובד כמהנדס תוכנה, ורייצ'ל, שהייתה בארצות הברית מטפלת התנהגותית, עובדת כיום כמחנכת וכמורה לאנגלית בתיכון.
5 צפייה בגלריה
רייצ'ל ואדם הופקינס עם ילדיהם בביתם החדש ברתמים - בית שבנו מאדמה נגוחה ביישוב.
(צילום: אלבום משפחתי)
5 שנים אחרי העלייה, המשפחה שגדלה והתרחבה בינתיים, עברה מהקרוואן הצנוע לבית שבנו מאדמה נְגוּחָה ביישוב. בעקבות סיפור ההצלחה של המשפחה הגיעו ליישוב עולים חדשים נוספים מארצות הברית, שמצאו ברתמים בית.
למי הבחירה לעבור לגור בנגב מתאימה לדעתכם?
"לפני שהגענו הכרנו את החזון של בן גוריון להפריח את השממה, זו הייתה אחת הסיבות שהגענו לכאן. תמיד אמרנו שאם אנחנו רוצים להצליח בעלייה, אנחנו חייבים להיות גמישים. אם זה אומר לנקות בתים למרות שיש לנו תואר שני – אנחנו ננקה בתים. אנחנו לא מפונקים. בסוף מצאנו עבודה, אבל היינו מוכנים לכל תרחיש".
"גילינו את עצמנו במצפה רמון"
דנה ערבליך לידס (31) עברה כמה גלגולים בישראל עד שמצאה את המנוחה והנחלה במצפה רמון שבלב הנגב. היא בת לאב יהודי ולאמא ישראלית שהטמיעה בה אהבה גדולה למולדת. כך למשל, בתקופת האינתיפאדה ב-2001, היא תרמה למגן דוד אדום את כל הכסף שקיבלה במתנה לבת המצווה.
בגיל 18 הגשימה דנה את חלומה ועלתה לארץ בסיוע ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF-USA. ההתאקלמות בארץ הייתה מאתגרת, היא מודה. "לא מצאתי את עצמי, לא הרגשתי צורך להיות קרובה לעולים אחרים. מצד שני, קשה להתאקלם בתרבות חדשה וללמוד את השפה. גם בלוס אנג'לס אף פעם לא הרגשתי שייכת, זו הסיבה שהגעתי לכאן".
התחנה הראשונה שלה בישראל הייתה במעונות של אוניברסיטת בר אילן, שם למדה תואר ראשון בחינוך מיוחד וספרות אנגלית. לאחר שסיימה את התואר עברה לירושלים, "כמו שעושים הרבה עולים רווקים. עבדתי בגיוס כספים והכרתי את בעלי חיים. הוא עלה בגיל 12 מניו יורק עם ההורים שלו". אחרי שהזוג ערבליך לידס התחתן הם עברו לגור בבאר שבע, שם נולד בנם הראשון.
התחנה הבאה והאחרונה לזמן הקרוב, כפי שמעידה דנה, היא מצפה רמון, אליה עברו לפני שנה וחצי. "רציתי חינוך אחר לילד. הוא היה איתי בבית 3 שנים, וכששמעתי שבמצפה רמון יש גן יער – התלהבתי". גן יער, מסבירה דנה, הוא מסגרת חינוכית שבה הילדים מבלים את רוב זמנם בטבע, במחקר ובלמידה.
"גילינו את עצמנו במצפה רמון, זה מקום שמאפשר", היא מסכמת את החוויה שלה במצפה רמון עד כה. "יש פה מגוון של אנשים – יש אנשי חינוך, מוזיקאים, אמנים, חילונים, דתיים. יש פה הכל מהכל. אנחנו כאן כבר שנה וחצי, ובינתיים אנחנו נשארים. אנחנו מתרגלים לנחת, לשקט ולמרחבים".
מאז שעברה דנה ומשפחתה למצפה רמון, היא הפכה למעורבת יותר בקהילה, בין היתר היא פועלת לפתיחת גן יער דתי ביישוב. "הגיעו לכאן לאחרונה הרבה אנשים כמונו - עולים חדשים וישראלים מלידה - שמחפשים משהו אחר, שיטה שונה. חלקם דתיים או זוגות מעורבים, שמחפשים חינוך אלטרנטיבי. מי שרוצה להיות מעורב בחיי הילדים שלו – זה המקום".
מה היית ממליצה לעולים חדשים שמתלבטים איפה לגור בישראל?
"קודם כל, הייתי רוצה להרגיע אותם ולהגיד, שהתהליך הזה לא כל כך מפחיד. אחד הדברים החשובים שהייתי ממליצה זה ללמוד את השפה. אני יכולה להבין למה חלק מהעולים בוחרים להישאר בקהילה של דוברי אנגלית כשהם מגיעים לארץ, זה הרבה יותר קל. אבל אני חושבת שזה חוסם את הגדילה ועוצר את ההתאקלמות בתרבות בישראל. אני חושבת שכל עולה חדש צריך לשאול את עצמו למה הוא בא לישראל, מה הוא היה רוצה להשיג בעלייה שלו בארץ".
חלוציות מודרנית הנוטעת שורשים באדמת הארץ
"חזונו של בן גוריון מתממש דרך מחויבותם ומסירותם של העולים להגשמת חלום ההתיישבות בארץ ישראל", אומר הרב יהושע פס, מייסד ומנכ"ל נפש בנפש. "יחד עם שותפינו בקק״ל אנו גאים ללוות את העולים בבחירה לצאת מאיזור הנוחות ולהתיישב ביישובי הנגב והגליל. זוהי חלוציות מודרנית הנוטעת שורשים באדמת הארץ וממנה צומחות קהילות עולים איתנות וחזקות לעולים שעתידים לבוא ארצה".
רוני ויניקוב, מנהל החטיבה לגיוס משאבים בקק"ל מוסיף: ״קק"ל מובילה כבר שנים רבות, ביחד עם ארגון נפש בנפש, פרויקט לאומי לעידוד ההתיישבות של עולים חדשים בנגב ובגליל. אנחנו נרגשים לראות היום, ביום העצמאות למדינת ישראל, את העליה למדינה וההשתלבות המהירה בחברה הישראלית. אנו רואים את החשיבות של העולים החדשים אשר מעצימים את מדינת ישראל ותורמים רבות לחיזוק הגליל, הנגב וירושלים. חג שמח וברוכים הבאים הביתה".
בשיתוף נפש בנפש
פורסם לראשונה: 21:10, 04.05.22
