האיש שראה את המוות לנגד עיניו, אבל המשיך להילחם: אברהם מיכאל גרינזייד, שהיה היו"ר הארצי של ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה, הלך היום (ב') לעולמו בגיל 98. גרינזייד לחם בגבורה נגד הנאצים, עלה לישראל והוביל פעילות ענפה שכללה את שימור זיכרון הגבורה היהודית בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, קידום חוקים למען וטרנים ופעילות חינוכית עם הדור הבא.
"זאת זכות ענקית עבורי ועבור אחותי להתחנך על ברכיו של אדם כה מיוחד ולספוג ערכים של אהבת הארץ וציונות", אומר נכדו של גרינזייד, מוריס דורפמן. "סבא השקיע מאוד בחינוך של הדור הצעיר להיכרות עם גבורת יהודי אירופה שלחמו נגד הנאצים, כבסיס למודל של הלוחם היהודי. סבא היה גאה בצה"ל, בערכיו ובעוז לוחמיו, במיוחד בימים קשים אלה. אנחנו נעשה הכול כדי להמשיך את המסורת שלו הלאה".
אברהם גרינזייד, בן מאיר ולובה, נולד ב-3 במרץ 1926 בכפר זגוריצה ברומניה. ב-1941, כשגרמניה פלשה לברית המועצות, משפחתו ברחה לאוזבקיסטן. כשהיה בן 15 נפטר אביו ממחלה, וכעבור שנתיים גם אימו חלתה. בשנת 1943, כשהוא בן 17 וחצי, התגייס גרינזייד לצבא האדום. כאחד מחצי מיליון היהודים בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, הוא שירת כלוחם בחטיבה 782 בדיביזיה 282 ובדיביזיית הצנחנים 103, ולחם בנורבגיה, באסטוניה, בפולין ובגרמניה.
מטרתו הייתה לנקום בנאצים שרצחו רבים מקרובי משפחתו. "התגייסתי בשביל לנקום. אבא שלי כבר נפטר, בן דוד שלי נפל במלחמה, הקרובים שלי היו בגטו והרבה נהרגו", סיפר גרינזייד בריאיון לאולפן ynet בשנת 2019. "היה קשה מאוד לחיות. לא היה אוכל, לא שתייה, לא בית. היינו בודדים – כל החשק שלנו היה לנקום. חוץ מזה, פחדנו שאם חס וחלילה הגרמנים יצליחו להגיע למקום שאנחנו נמצאים בו יהרגו אותנו".
3 צפייה בגלריה
גרינזייד בימיו בצבא האדום. "ניצבנו מול האויב הגדול בהיסטוריה בידיעה שלא נצא מזה בחיים, אך בכל זאת ניצחנו"
(צילום: מתוך אלבום משפחתי)
את המלחמה סיים בפראג שבצ'כוסלובקיה. לאחר המלחמה, הוצב למשך חמש שנים בבלארוס. הוא עוטר באותות הצטיינות רבים: אות התהילה, אות המלחמה על המולדת, אות "גילוי אומץ" ועוד אותות הצטיינות רבים נוספים. סביב אירועי יום הניצחון על גרמניה הנאצית במאי 2021, אמר גרינזייד: "היום הזה עבורי הוא יום חג, כי נגמרה המלחמה הגדולה בהיסטוריה ובמאמצים על-אנושיים הבסנו את הנאצים – אך הוא מלווה בדמעות, כי המחיר של אותו ניצחון היה פשוט בלתי נתפס. ניצבנו מול האויב הגדול בהיסטוריה בידיעה שלא נצא מזה בחיים, אך בכל זאת ניצחנו".
"ראינו את המוות מול העיניים כל יום ורצינו לחיות. מי שרצה לחיות היה צריך לעבוד קשה: אם אני לא הייתי הורג את הנאצי, הוא היה הורג אותי. מכיוון שלא רציתי למות, הייתי עסוק בלהרוג. הרובה היה כבד, 15 ק"ג, ואני הייתי צעיר, בן 17 ונמוך. אני והחברים שלי עבדנו בעיקר עם סכינים בידיים, ואיתם עשינו את רוב העבודה. הרגתי יותר נאצים בידיים עם הסכין מאשר עם הרובה", סיפר על שהתרחש ב-12 בינואר 1945, אז השתלטו הלוחמים הנאצים על השטח שממזרח לנהרות האודר והנייסה.
ריאיון עם גרינזייד בשנת 2019
(צילום: עמית הובר, שמוליק דודפור)
ב-1950 השתחרר גרינזייד מהצבא בדרגת סטרשנה. הוא השלים את לימודיו, עבד כמורה והיה מנהל בית ספר, מנהל בית ספר מקצועי ומנהל מכללה. ב-1990 עלה עם משפחתו ארצה והתיישב ברחובות, שם היה פעיל בוועד המחוזי ונבחר למועצת העיר. בהמשך, נבחר כיו"ר הארצי של ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה. הוא היה שותף גם בהקמת מוזיאון הגבורה היהודית בלטרון ובקידום חקיקת שורת חוקים ותקנות למען רווחתם וזכויותיהם של הווטרנים בישראל.
"עמנו צריך להיות גאה שאנחנו לא רק קורבן"
מאז שעלה ארצה, הקפיד גרינזייד לספר את סיפורו ולהעביר אותו לדורות הבאים, עם מסר אחד ברור. "אני פונה לעם ישראל, לצעירים: אל תשכחו את זה. מיליון וחצי יהודים נלחמו נגד הנאצים. אנחנו גאים שאנחנו חלק בלתי נפרד מהניצחון. עמנו צריך להיות גאה שאנחנו לא רק קורבן. אנחנו גיבורי מלחמת העולם השנייה שהצלחנו לנקום", אמר גרינזייד, שהצהיר בכל הזדמנות כמה חשוב לחבר את בני הנוער אל סיפורי הגבורה של הלוחמים, מה שהוביל אותו להשתתף באופן פעיל בעשייה.
"אנחנו עובדים עם צעירים כי עוד כמה שנים לא נהיה פה", אמר גרינזייד בצעדה שנערכה במאי 2019 לרגל ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. "יש לנו 47 מוזיאונים וחדרי הנצחה, 40 מקהלות, המון אנדרטאות בארץ. מי ייקח את כל זה לידיים שלו? לכן אנחנו נכנסים לבתי ספר. אנחנו רוצים שבספרי ההיסטוריה לא ידברו רק על הנרצחים במלחמת העולם השנייה, אלא גם על אלה שנלחמו בה בגבורה".
בנובמבר 2021 סיים גרינזייד את תפקידו כיו"ר ארגון ברית הווטרנים, קיבל אות על פועלו רב השנים וזכה למחמאות מחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שהייתה באותה העת שרת העלייה והקליטה. "קצין וג'נטלמן! אברהם הוא גיבור מלחמה אשר לחם באומץ במלחמת העולם השנייה בצבא האדום נגד מכונת ההשמדה הנאצית. אברהם מקדיש את חייו להנחלת מורשת הווטרנים – לוחמים יהודים שלחמו בגבורה נגד גרמניה הנאצית עד אשר הכריעו אותם", אמרה.
כעת, עם לכתו של גרינזייד, סיפורו יהיה כאלומת אור עבור הדורות הבאים. "אברהם גרינזייד היה לוחם וגיבור. הוא נלחם בגבורה נגד הנאצים, ולאחר עלייתו לישראל נלחם על מורשתם של חבריו הלוחמים הווטרנים היהודים ושילובה בסיפור הישראלי, וכן על הכרה ושיפור התנאים שלהם זכו הווטרנים העולים ושורדי השואה יוצאי ברית המועצות מהמדינה", סיכמה אלקס ריף, מנכ"לית עמותת לובי המיליון, "חלום חייו היה להפוך את סיפור הווטרנים לחלק משמעותי מהאתוס הישראלי. אברהם גרינזייד היה חבר קרוב שלנו, ואנחנו, דור הילדים והנכדים, נמשיך את דרכו ולא ניתן לסיפורים הללו להישכח. יהי זכרו ברוך".
בהודעת משרד העלייה והקליטה נמסר כי "שר העלייה והקליטה, ח"כ אופיר סופר, מנכ"ל המשרד, עו"ד אביחי כהנא, הנהלת המשרד והעובדים מבכים את לכתו של הלוחם והמנהיג, יו"ר ארגון ברית הווטרנים, לוחמי מלחמת העולם השנייה בישראל. אברהם גרינזייד היה איש משפחה, חבר ושותף לדרך, אשר פעל עד יומו האחרון עבור המפעל הציוני ומפעל קליטת העלייה, ועבור זיכרונם ומעמדם של הלוחמים במלחמת העולם השנייה. אהבנו אותך, אברהם. תודה לך על כל פועלך, זיכרונך בליבנו תמיד".
יו"ר ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, חבר הכנסת עודד פורר, נפרד: "אברהם ז"ל הוא הדוגמה לציונות ולאהבת הארץ חסרת הגבולות. אדם שעבר את כל התלאות במקומות רחוקים רק כדי לבנות כאן, בארץ ישראל, בית ומשפחה. הוא לחם במלחמת העולם השנייה כאחד ממיליון וחצי לוחמים יהודים, והמשיך להילחם לאחר המלחמה כדי לשמור על זהותו ועצמאותו עד שעלה לארץ ב-1990. מיום עלייתו הקדיש את חייו לפעילות ציבורית למען העלייה והעולים ולמען הנצחת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה".
עוד ציין פורר: "עבורי, אברהם היה מודל לאיש ציבור אמיתי. דוגמה לצניעות, למסירות, לעבודה למען הציבור ולדאגה לעולים החדשים. ביתו היה המקום לקבלת קהל, וגם אני מצאתי את עצמי מגיע אליו לעיתים קרובות כדי לקבל עצה טובה. אהבתי אותו והוא אהב את עם ישראל ואת ארץ ישראל. יהי זכרו ברוך".
