לאחר מאמצי החייאה: נקבע מותו של הרב חיים קניבסקי
(צילום: נדב אבס)
מנהיג הציבורי הליטאי, הרב חיים קניבסקי, עבר החייאה בביתו לאחר שחש ברע – אך מותו נקבע בסמוך לכך. הרב חש חולשה בימים האחרונים, ואתמול (יום ה') – חג הפורים – לא קיבל קהל בביתו, שלא כמקובל. לאחר התייעצויות עם רבנים, סביב סוגיית הלנת המת, הוחלט על קיום הלווייתו ביום ראשון.
עם היוודע דבר פטירתו הוחלפה מוזיקת פורים העליזה בתחנות החרדיות בניגוני נשמה ושירים חסידיים שקטים. מחוץ לביתו של הרב בבני ברק התגודדו המונים, והמשטרה חסמה את הכניסה. במשפחת הרב ביקשו מההמונים שלא להתקרב למקום במהלך השבת.
"הקפיד לקבל כל אדם בלב פתוח"
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד לרב: "יחד עם המוני בית ישראל, אני כואב את הבשורה המרה עם עלייתו של גדול הדור ושר התורה, הגאון הרב חיים קניבסקי, לגנזי מרומים. אהבת התורה, צניעותו, ענוותנותו והנהגתו הרוחנית יחסרו לעולם הישיבות ולעם ישראל כולו".
8 צפייה בגלריה
היציאה הפומבית האחרונה מהבית. הרב קניבסקי בכנס "דרשו", לפני כחודש
(צילום: מרווין שישפורטש)
הרב הראשי לישראל, דוד לאו, אמר כי "יחד עם כל בני ישראל בארץ ובגולה אנו דומעים, כואבים והמומים עם הסתלקותו לגנזי מרומים של רבם של כל בני הגולה, מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה. עם ישראל איבד את גדול הדור, שתורתו, תפילותיו וברכותיו עמדו לימין כלל ישראל עשרות שנים".
ראש הממשלה, נפתלי בנט, אמר כי קיבל "בצער עמוק את הבשורה על מותו של גדול הדור. חרף גדולתו בתורה ובציבור, הרב הקפיד לקבל תמיד בלב פתוח ובמאור עיניים כל אדם. הוא היה מנהיג ציבור אמיתי, אשר מביתו הצנוע בבני ברק הנהיג רבבות מעם ישראל – בחוכמה, ביישוב הדעת, בבקיאות נדירה".
הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז', המכהן גם כנשיא מועצת גדולי התורה מטעם מפלגת "דגל התורה", ספד למי שמשך לצידו בחבל ההנהגה, וכינה אותו "כתובת לרבבות מאמינים". תלמידיו, שהוציאו את ההודעה, סיפרו כי כאשר התבשר על הפטירה, אמר כי לרב קניבסקי היו "הרבה זכויות".
הוא תיאר את התמדתו בתורה: "ההתמדה, איזה התמדה, הוא הלך ברחוב ולא ידע בכלל מה השם של הרחוב. כל הדרך לכולל חזון איש היה הולך מהבית. ומה שם הרחוב? הוא לא יודע! הוא לא מסתכל! נזהר לא להסתכל בשום דבר חוץ מתורה. וכשהיה נוסע בדרך היה תמיד עם גמרא כל הזמן".
הרב אדלשטיין בן ה-99, שצפוי כעת להנהיג את הציבור הליטאי לבדו, ציין את "בקיאותו האיומה" (במשמעות: עצומה), ואמר כי הרב קניבסקי "גם היה בעל מופתים".
ברח מהכבוד
הרב שמריהו יוסף חיים קניבסקי נחשב ל"גדול הדור" במשך כמעט חמש שנים, אך למעשה נקלע "בטעות" להנהגה הציבורית, ממנה ברח כל חייו. אף שהיה בנו של הרב יעקב ישראל קניבסקי (המכונה "הסטייפלר"), ממנהיגי החרדים במחצית השנייה של המאה ה-20, ויתר קניבסקי הבן פעם אחר פעם על הזדמנויות שונות לרשת אותו (או אחרים) וליטול לידיו את המושכות, ובין היתר סירב בעקשנות לשמש אף חבר ב"מועצת גדולי התורה", הגוף הרבני שאליו כפופים נציגי הליטאים בכנסת ומוסדות נוספים של תנועתם, "דגל התורה".
בדצמבר 2017, עם פטירתו של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, קיבל עליו "רֵבּ חיים" את ההנהגה באופן טבעי ומבלי שהוכרז על כך רשמית, כשלצידו ראש ישיבת פוניבז', הרב גרשון אדלשטיין, שכאמור צפוי כעת להנהיג את הליטאים לבדו, אחרי שנים של פיצול ההנהגה בזרם זה.
כתובת לרבבות מאמינים
חיים קניבסקי, יליד תרפ"ח, 1928, גדל בפינסק כבנם של יעקב ישראל ופעשא מרים, אחות החזון אי"ש – אף הוא המנהיג הבולט של החרדים בישראל לאחר קום המדינה. משפחתו עלתה לארץ כשהיה בן 6 והתיישבה בבני ברק. הוא למד במוסדות תורניים וישיבות, בין השאר אצל אביו, ונודע כעילוי.
לימים סיפר הרב המנוח כי בימי מלחמת השחרור החליטה הממשלה הזמנית לגייס את לומדי התורה, בגלל מצב החירום בארץ, על מנת שיגנו על גבולות המדינה החדשה. אחד הרבנים בישיבתו מונה למפקד ה"פלוגה" והתלמידים הדרימו אל גבול מצרים ללא אמצעי לחימה, כשבידיהם מקלות ואבנים בלבד. התפקיד שהוטל על חיים קניבסקי, התואם את כישוריו, היה ללמוד תורה על אחד הגבעות בגזרה – להצלחת המערכה.
בשנת 1951 נשא לאישה את בת שבע אסתר, בתו של הרב יוסף שלום אלישיב – לימים "פוסק הדור" הליטאי, עד פטירתו ב-2012. קניבסקי המשיך בלימודו במשך עשרות שנים וביסס אט-אט את מעמדו בצמרת עולם התורה. כשנפטר אביו זכה הבן להכרה מהמנהיג החרדי הבכיר דאז, הרב אליעזר מנחם שך, שהעיד כי המנוח השאיר אחריו צאצא כמותו.
ואולם, בשונה מהרבנים הליטאים הקלאסיים, ועל אף בקיאותו הרבה בספרות התורנית כולה שזיכתה אותו בתואר "מרן שר התורה", הרב חיים קניבסקי לא השקיע עצמו בהוראה או בפסיקת הלכה, אלא בלט בעיקר ב"מקצועות חסידיים", כאשר עסק בעניינים מיסטיים והפך עבור רבבות מאמינים מכל המחנות הדתיים כתובת לעצה ולברכה. גם אשתו, הרבנית בת שבע, נודעה בכך, והשניים קיבלו במשך שנים (בנפרד) קהל רב, מאות גברים ונשים ביום, שביקשו להתברך על ידם.
לא ביקש לעצמו הנהגה
אף שהרב קניבסקי נמנה עם מייסדי "דגל התורה" בסוף שנות ה-80 (אז מפלגה עצמאית וכיום הסיעה הליטאית במפלגת יהדות התורה), הוא ברח, כאמור, כל חייו מעיסוק בהנהגת ציבור ובפוליטיקה בפרט. רק לאחר פטירת חמיו, הרב אלישיב, כאשר פרצה מחלוקת בזרם הליטאי ו"הפלג הירושלמי" סירב לקבל את מנהיגו החדש והתפצל ממנו, נדרש "רב חיים" לנושאים מעין אלה ותפס צד בסכסוך באופן פומבי ומובהק.
הרב קניבסקי היה מזוהה לחלוטין עוד קודם לכן עם המחנה המרכזי של הליטאים, שבסיסו בבני ברק, אלא שהירושלמים נזהרו בכבודו ואת קריאת התיגר שלהם כיוונו אל עבר הרב שטיינמן. תפקידו של קניבסקי, שלא ביקש את ההנהגה לעצמו, היה, אפוא, לתמוך בחברו (שהיה גם מחותנו) ולבסס את מעמדו כיורשו של אלישיב – וכך עשה. הוא הכתיר את שטיינמן והוקיע את הפורשים.
כעבור חמש שנים, לאחר שגם הרב שטיינמן הלך לעולמו, ועל אף שהרב גרשון אדלשטיין, המבוגר מהרב קניבסקי, לא התנגד להיכנס לנעליו, הצביע הציבור ברגליים, ו"שר התורה" נשאב אל תוך הוואקום שנוצר – לצד אדלשטיין. מאז הוא מצא את עצמו מופרע עוד יותר בלימודו, כשנאלץ לעסוק – הפעם באופן מוגבר יותר, וכמעט בעל כורחו – בענייני ציבור ופוליטיקה.
בהקשר זה ספגו מקורביו ובני ביתו, ובעיקר נכדיו, ביקורת חריפה בשנים האחרונות מצד חלקים בציבור החרדי, כמי שלכאורה ניצלו לרעה את מעמדו של הרב הישיש ואת השפעתם עליו ועשו בו שימוש לקידום מטרות פוליטיות ואף עסקיות שנויות במחלוקת באצטלה של "דעת תורה".
עלה לכותרות בתקופת הקורונה
הרב חיים קניבסקי עלה לכותרת בחודשים האחרונים בכמה בהזדמנויות בהקשר של התמודדות החברה החרדית עם מגפת הקורונה ויחסה להנחיות הממשלה למניעת התפשטותה. בגל התחלואה הראשון הוא ספג ביקורת ציבורית על כך שדחף לפתיחת בתי הספר והישיבות במגזר החרדי בשעה שמערכת החינוך הכללית מושבתת.
בהמשך חל שינוי מגמה, כולל שיתוף פעולה מצידו עם משרד הבריאות להגברת המודעות ברחוב החרדי ולשמירה על ההנחיות. השיא היה בקריאתו להימנע מאירוח בחג סוכות של אנשים שאינם מבני המשפחה ולקיים מנייני תפילה בשטחים הפתוחים. הרב עצמו, אגב, חלה במחלה באופן קל.
כן קבע הרב כי אם אדם נדרש לבדיקת קורונה – חובה עליו לבצעה אף בימי חול המועד, שבהם נהוג בדרך כלל להימנע מכל עיסוק בענייני חולין הסובלים דיחוי. ועם זאת, הוא סירב לקרוא במפורש לסגירתם המוחלטת של בתי הכנסת כמתחייב, אלא הסתפק בקריאה לגבאים לעשות זאת "ככל האפשר".
