הפגנות הפלג הירושלמי, שאותן אני מסקר בקביעות, מעוררות עניין מזוויות רבות. הסיסמאות הקליטות והקיצוניות, הנחישות והעקשנות של העומדים על הכביש שעות ארוכות בחום והכינויים מעוררי הבחילה המוטחים בשוטרים ובייחוד בשוטרות.
אבל בשולי ההפגנה, חלק ממשתתפיה בוחרים פחות לצעוק ויותר להסביר לשוטרים, לעוברי האורח או אפילו לנו העיתונאים, את משנתם באופן מעמיק. ואז מתגלה סרט אחר לגמרי ממה שאנו מכירים מכאן, מהמציאות עצמה.
המחאה בת"א השבוע
(צילום: דנה קופל, שילה פריד )
הצעירים הללו בטוחים שבצבא רוצים להפוך אותם לחילונים. לא מדובר בחשש שמא הם יתרחקו מהישיבה ולכן תיחלש אמונתם, לא פחד מחשיפה לעולם ערכים אחר במהלך השירות הצבאי - אלא הם בטוחים שמטרת הגיוס היא קודם כל לקחת שומרי מצוות ולהעביר אותם מדתם ולהפוך אותם לכופרים גמורים. זה לא ברמז. זה בגלוי. הצעירים בהפגנות סבורים שהמטרה היא החילון והצבא הוא האמצעי.
אותם צעירים לא רק בנו אורח חיים שונה מרוב הישראלים, באופן לגיטימי ומתקבל. הם רואים את העולם במציאות מדומה לגמרי. הבחור שעמד מולי באחת ממחאות החרדים הקיצוניים הסביר לי בביטחון מלא שאסור להתגייס לצה"ל, כי אין בו רבנים שפוסקים בנושאי הלכה.
הסברתי לו שיש בצה"ל רב צבאי ראשי, רבני חטיבה, גדוד, משגיחי כשרות, ואפילו סופר סת"מ. הוא התעקש שגם אם הם קיימים - אין להם השפעה על התנהלות הדברים.
עניתי שגם אם לא הכל מושלם - כשרות, חגים, שמירת שבת במרחבים ציבוריים - מעוגנים בפקודות מטכ"ל והוראות פיקודיות. זה לא אומר שאין בעיות אף פעם, אבל יש התחשבות ומאמץ גדול בנושא. הבחור עמד וסיפר לי שהרב שלו שמע מאנשים ששירתו בצה"ל שהוכרחו לחלל שבת ולאכול טריפות. לדבריו, הם הוכרחו על ידי המפקדים שלהם.
2 צפייה בגלריה
עשרות חרדים קיצוניים מפגינים נגד כנס חשיפה למתגייסים חרדים בבית החייל בתל אביב
(צילום: דנה קופל)
שוב הסברתי שבצה"ל בפקודה מוגש אוכל כשר. אם יש תקלות - אפשר לפנות לכתובת הרלוונטית. בוודאי שאין הכרח פיקודי לחלל שבת היכן שלא מדובר בפיקוח נפש.
הפגנה של הפלג הקיצוני בתל אביב, לרגל כנס הגיוס לחרדים שנערך השבוע בכיכר המדינה יכול היה להיות בעולם אידאלי הזדמנות לשיח מגשר ומפשר בין חילונים לחרדים, אבל בפועל הוא הפך לאירוע שבו התל אביבים, שניסו לפנות למפגינים, נחשפו בעיקר לעולם המדומיין שדרכו הם רואים את הצבא והמדינה.
אישה חילונית, שניסתה לא להפגין מול הבחורים, אלא לדבר איתם, סיפרה להם בפשטות שבנה החייל מוגבל באוכל שהוא יכול להביא לבסיס, כי הצבא שומר כשרות, מוגבל בשימוש בטלפון בשבת בחדר האוכל או מקומות אחרים - כי הפקודות אוסרות זאת ואחרי כל אלה היא המומה לשמוע איך נראה הצבא בעיניהם.
השירות הצבאי שלי בגלי צה"ל היה טעימה על קצה המזלג. אבל מחבריי ואחיי ששרתו ומשרתים בכל זרועות הצבא אני סבור שאני מכיר קצת יותר מהבחור שעמד מולי, ששמע ממקור שלישי או רביעי סיפורים שמזכירים יותר מעשיות מצבאות אחרים בהיסטוריה, שהגיוס אליהם היה עשוי להיות שמד.
אבל התודעה העמוקה והצרובה היטב בהם הוא נתון היה קשה לפיצוח. עוברי אורח שניסו לדבר על לבם של המפגינים מצאו את עצמם באותו שיח מול ביטחון מלא בפחדים ובסיפורי האימים על הצבא המחלל והמקלקל. אותם צעירים בטוחים שהם עומדים בפני גזירה קשה והם הטיחו שוב ושוב בפני השוטרים שלא יעזור להם דבר. גם אם יכו אותם, הם לא ינטשו את התורה. אותם שוטרים, אגב, ניסו רק רק להזיז אותם מהכביש.
אפשר לשלוח צווי גיוס ולהטיל עיצומים כלכליים, אולי זה יזיז משהו קטן, אבל את התודעה העמוקה והחזקה הזאת - יהיה קשה לפרק. קשה מאוד.
