שאלו אותי משפחות הנופלים, כיצד יש לנהוג בשנה זו שהיא שנה מעוברת, ביחס למנהגי האבלות והקדיש? בשנה רגילה מסיימים את האבלות לאחר 12 חודשים, ועולים לקבר ביום השנה. כיצד יש לנהוג בשנה מעוברת?
שאלה נוספת נוגעת לכך שברבים ממקרי האבלות של ההרוגים במלחמה זו, ישנו פער בין יום הפטירה ובין יום הקבורה. מהו הזמן הקובע, זמן הפטירה או הקבורה?
סיום מנהגי האבלות
דיני האבלות על אב ואם נוהגים תמיד י"ב חודשים, ולכן גם בשנה מעוברת הם מסתיימים לאחר י"ב חודשים ולא לאחר י"ג חודשים (שולחן ערוך, יו"ד שצ"א, ב; ש"ך ס"ק ב). דבר זה מוסכם על כל העדות השונות. סיום האבלות לשאר הקרובים (אישה, בעל, אחים, הורים) – לאחר שלושים יום.
מנהגי האבלות מסתיימים לאחר 12 חודשים (או שלושים יום) מיום הקבורה (ש"ך, יו"ד ת"ב, ס"ק י; משנה ברורה תקס"ח, ס"ק מד; שו"ת יביע אומר, ח"ה, יו"ד סימן ל"ב).
זמן סיום אמירת קדיש – מנהג האשכנזים
האשכנזים נוהגים להפסיק לומר קדיש יתום לאחר אחד עשר חודשים מיום הקבורה, מכיוון שלפי המסורת רק רשעי ישראל נידונים במשך י"ב חודשים, ואם אומר קדיש במשך י"ב חודשים מחזיק אביו ואימו כרשעים ופוגע בכבודם (שו"ת בנימין זאב, סימן קס"א; רמ"א, יו"ד שע"ו, ד; גשה"ח ל', ט אות י). גם בשנה מעוברת מפסיקים לומר קדיש אחרי 11 חודשים (גשר החיים ל', ט, אות ג).
על שאר קרובים, כגון על אח או ילד, יש אומרים 12 חודשים – והיה מקום לשקול, שמא דבר זה לא אמור בהרוגים על קידוש השם, שאין ברייה היכולה לעמוד במחיצתם. לכן, מי שנהרג בי"א בכסלו, ונקבר בי"ג בכסלו, היום האחרון שאומרים עליו קדיש יתום הוא י"ב בתשרי (בשנה זו, שהיא שנה מעוברת; ואם הייתה זו שנה רגילה, היו מסיימים את אמירת הקדיש בי"ב בחשוון).
זמן סיום אמירת קדיש – מנהג הספרדים
הספרדים נוהגים שלאחר אחד עשר חודשים מיום הפטירה מפסיקים לומר קדיש יתום במשך שבוע, ולאחר מכן חוזרים לאומרו עד סוף שנים עשר חודשים (כנסת הגדולה, יו"ד ת"ג, בסופו; בן איש חי, ויחי, שנה ראשונה, יד; חזון עובדיה, ח"א, עמ' שלו). גם בשנה מעוברת נוהגים באופן הזה (שבוע הפסקה בתום 11 חודשים), וממשיכים לומר קדיש עד סיום 12 חודשים (ילקוט יוסף אבלות, ל', ה-ו).
לכן, על מי שנהרג בי"א בטבת, ונקבר בי"ג בטבת, אומרים קדיש עד י' בחשוון (בשנה זו, שהיא מעוברת; ובשנה רגילה, עד י' בכסלו), במוצאי היום מפסיקים לומר קדיש במשך שבוע, ובליל י"ח בחשוון חוזרים לומר קדיש עד סוף 12 חודשים.
לפי כל המנהגים (אשכנזים וספרדים), לאחר תום השנה הראשונה נאמר הקדיש בכל שנה ושנה ביום הזיכרון (יארצייט, יום השנה), שנקבע לפי יום הפטירה.
שמות חללים שנחקקו בהיכל הזיכרון בהר הרצל באוקטובר 2023
(צילום: גלעד כהן)
אזכרה, סעודה ועלייה לקבר
למנהג האשכנזים, בשנה מעוברת עולים לקבר ונוהגים את מנהגי היארצייט רק בתאריך הפטירה (כלומר, יום השנה הוא הקובע. גשר החיים ל"ב, אות ט; הגרש"ז אויערבך, הליכות שלמה, תשרי-אדר, י"ח, ס"ק טו).
למנהג הספרדים, בשנה הראשונה, אין משמעות לסיום השנה, אלא רק לחודשים. לכן עורכים סעודה בלילה שבו חולפים 12 חודשים, ובבוקר עולים לקבר ועושים אזכרה. ביום הפטירה רק אומרים קדיש ולומדים לעילוי נשמת הנפטר (שו"ת יביע אומר, ח"ט, סימן ק', אות כ; צרור החיים, אות רמג; שו"ת מקור נאמן, ח"א, סימן תשס"א). ויש ספרדים העושים אזכרה וסעודה גם בסיום 11 חודשים, אולם, עיקר מקום האזכרה הוא בסיום י"ב חודשים (ילקוט יוסף שם, מ', ג).
מצד הדין, נוהגים הספרדים למנות י"ב חודשים לפי יום הפטירה. אולם לעתים הדבר עשוי לגרום לטעות, מכיוון שהאבלות נמשכת עד י"ב חודשים מיום הקבורה. לכן, אם ישנו חשש שיפסיקו את האבלות מוקדם, גם הספרדים יעשו את יום הזיכרון י"ב חודשים מיום הקבורה (עיינו ילקוט יוסף אבלות סימן מ', ד).
ביחס לקדושים שנהרגו בשמחת תורה: יאמרו עליהם קדיש בחג. נר נשמה יש להדליק לפני כניסת החג. העלייה לקבר – אחרי החג (ולא מקדימים, מכיוון שלא עולים לקבר בחול המועד).
כאשר מועד הפטירה המדויק לא ידוע
לצערנו יש מקרים שבהם תאריך הפטירה המדויק לא ידוע. במקרה כזה כתבו הפוסקים (מגן אברהם סי' תקס"ח ס"ק כ בשם המהרש"ל) שיש לבחור תאריך מסוים ובו לקבוע את יום השנה – היארצייט.
כאשר אפשר לתחום את זמן הפטירה לטווח תאריכים מסוים, יש אומרים לקבוע את היארצייט לתאריך המוקדם ביותר (כף החיים תקס"ח, ס"ק עא; ילקוט יוסף, ביקור חולים ואבלות, ל, לד), כדי שהתפילות לעילוי נשמת הנפטר בוודאי יהיו בתוך שנת פטירתו, ויש אומרים לקבוע את היארצייט בתאריך המאוחר ביותר (חכמת אדם קע"א, יא) מכיוון שאדם נחשב בחזקת חי כל עוד לא ידוע בוודאות שהוא מת.
למעשה, ביחס לחיילים נמסר לנו מהרבנות הצבאית שיש מידע מדויק בנוגע לתאריך הפטירה של כל החללים. במקרים שבכל זאת התאריך לא ידוע, רבים מעדיפים לבחור את התאריך האחרון, אם כי החלטה זו נתונה ביד המשפחה.
בעזרת ה' שיזכו משפחות הנופלים להמשיך את דמותם המיוחדת, וה' ייתן להם כוחות להמשיך במסע החשוב, מתוך ברכה ושמחה.
- הרב יוסף צבי רימון הוא ראש הישיבה במרכז האקדמי לב, נשיא תנועת המזרחי העולמית, יו"ר עמותת סולמות ורבה של המועצה האזורית גוש עציון
