הטאבו נפרץ: לראשונה בישיבות התיכוניות של בני עקיבא – תוכנית לימודים בנושא מיניות בריאה, הכוללת מוגנות מתקיפה מינית – והתמודדות עם מיניות ברשת ופורנוגרפיה. "עלומים", המיועדת לכיתות ז'-ט', נחשבת לתוכנית פורצת דרך, משום שהיא נוגעת בנושאים שעד כה לא נלמדו בעולם הישיבות התיכוניות. במסגרתה יעברו התלמידים הדרכה מקיפה בנושאים אלה על ידי הרבנים המחנכים שלהם, במטרה לייצר אמון וסביבה בטוחה יותר.
התוכנית, המיועדת להיפתח בשלב השני גם לאולפנות, כוללת סדרה של עשרה שיעורים מקיפים לתלמידי חטיבת הביניים, בכיתות ז'-ט', ופותחה בשיתוף קרן טורונטו ובליווי ואישור יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, הרב חיים דרוקמן. הרב ד"ר יונה גודמן, סמנכ"ל החינוך של הרשת, מספר כי בנייתה ארכה שנתיים – "והיא על פי דרכנו היהודית".
פנינה קינדרמן, הרכזת הפדגוגית של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, מספרת כי התוכנית עוסקת בעיקרה במוגנות ובהישמרות מפגיעה מינית משני הכיוונים – שלא לפגוע ולא להיפגע. היא כוללת לימודי אנטומיה בסיסיים. "נלמד עם התלמידים לשמוח על התפתחות גופם, לראות בכוחות שמתפתחים בהם מתנה, ולדעת כי חובתם לנהלם מתוך אחריות ורגישות, כל דבר בזמנו", היא אומרת.
"במהלך כתיבת התוכנית הבנו שאנחנו לא רוצים לעסוק רק במוגנות, אלא גם במיניות בריאה", היא מציינת – וכך נוספה יחידה הנקראת "מיניות ברשת", ועוסקת בחשיפה לתכנים מיניים באינטרנט. "לצד השאיפה למנוע, או לכל הפחות להפחית, צפייה יזומה של תלמידים בתכנים כאלה, אנחנו מבקשים לתת להם כלים להתמודדות עם תכנים מיניים הנמצאים ברחבי הרשת ובמרחבי החיים", אומרת קינדרמן. "המערך עוסק בהשלכות אפשריות של חשיפה לפורנוגרפיה, בסכנת ההתמכרות ובהיבטים דתיים-רוחניים".
לדבריה, ישנן רמות שונות של פתיחות לנושא, ותהליך הפקת התוכנית לווה בהתלבטויות ובהתייעצויות. "פריצת הדרך של התוכנית היא שמניחים הכול על השולחן, בצורה ברורה", ציינה. "היה דיון אם להציג סרטונים ולהראות בהם תמונות של איברי מין, האם להשתמש בשמות של איברי מין, והרב דרוקמן שעמו התייעצנו אמר שלא צריך לגמגם – ויש לעסוק בנושא בצורה ברורה ובאמצעי המחשה, כדי שהילדים יבינו את המסרים שאנחנו מבקשים להעביר. הרב דרוקמן אמר שאם סרטון ותמונות יסייעו להעביר את המסר, צריך להשתמש בהם".
"לא להפקיר את החינוך של הבנים לאינטרנט"
קינדרמן מבהירה את החשיבות שבליווי "דעת תורה" ורבנים בהכנת התכנים, כדי להפחית התנגדויות רבנים (והיו כאלו). לדבריה, עד כה היה העיסוק בנושא תלוי ברצון ובפתיחות של מחנכים ורבנים, וכעת מדובר בתוכנית מערכתית מובנית עם כלים ומתודות, כחלק ממערכת הלימודים – ובלי קשר לפתיחות או ליכולת של המחנכים.
המחנכים זוכים להכשרה וליווי של מומחה מהתחום הטיפולי, שיסייע בהתאמות לפי סוג הישיבה, בהתחשב בעובדה שבחלק מהישיבות התלמידים כלל אינם חשופים לאינטרנט ולטלפונים חכמים. ד"ר גודמן מבהיר את חשיבות מעורבותם של המחנכים דווקא, ולא גורמים מבחוץ, כדי שלתלמידים תהיה כתובת מסודרת ונגישה במקרה של מצוקה כזאת או אחרת.
"חשוב לנו שהמחנכים לא יהיו רק חלק מהתהליך, אלא הפנים שלו, כדי שהתלמיד יבין שהמטרה היא לא רק השיעורים – אלא הסביבה התומכת", הוא אומר. "התוכנית שמה על השולחן, ללא מורא, סוגיות של מוגנות ומיניות בכיתות ז'-ח'. היא נולדה מתוך הקשבה לצורכי הדור והשעה. עלינו להיות קשובים לאתגרי בני הנוער, שלעיתים חשופים, דרך חלק מהרשתות החברתיות, למשל, לתרבות כוחנית ואלימה".
ד"ר גודמן מבין את מי שחושש לפתוח סוגיות כאלו בגיל 13, אך העמדה ברשת בני עקיבא הפוכה. לדבריו, "בגילי חטיבות הביניים מגיעים הנערים לבגרות פיזית, אך לעיתים לוקח עוד זמן עד שהם מגיעים לשיקול דעת של אדם בוגר. אל לנו להפקיר את חינוכם רק לדברים אקראיים שהם רואים באינטרנט. חובתנו ללוות אותם כדי שנדע כולנו להודות על הכוחות שיש בהם ולראות בהם ברכה שמחייבת אחריות".
