קדיש על הכומר גרגורי פבלובסקי
מחזה כזה לא נראה בכנסייה הקתולית: מצד אחד, שורה של כמרים ואנשי דת קתולים. מצד שני, קבוצה של יהודים דתיים, עטויי כיפות וציציות משתלשלות משולי בגדיהם. ובתווך – גופתו של אדם שחי בתווך: שנולד כיהודי בן למשפחה חרדית, חי ככומר קתולי ונפטר כיהודי.
סיפורו של הכומר גרגור פבלובסקי שנפטר בסוף השבוע האחרון, מתחיל לפני 90 שנה בעיירה ז'מושץ שבפולין, כיעקב צבי (הרש) גרינר, הצעיר מבין ארבעת ילדיהם של מנדל ומרים. כשפלשו הנאצים לפולין, היה יעקב צבי בן 8, תלמיד ב"חדר". אז גם הסתיימה ילדותו המאושרת, ולחייו נכנסו הגטו והרעב המתמיד, ההשפלות והאימה שנצרבו בנפשו.
תחילה רצחו הנאצים את אביו, אחר כך חיסלו את הגטו והובילו את היהודים לעיירה איזביצה הסמוכה, שם נטבחו מרבית מיהודי האזור בבורות הריגה, ובהם אמו של יעקב צבי ושתי אחיותיו. "הגרמנים פקדו לחפור שני בורות גדולים, וציוו על הקורבנות להתפשט, ואז רצחו אותם בירייה בראש מאחור", העיד לימים. "ההרוגים נפלו למרכז הקבר".
הילד הצעיר, רק בן 9, נמלט מבית לבית, מעיירה לעיירה, כשהוא מנסה למצוא מקלט. בכל מקום שהה תקופה קצרה, אך גורש. התפנית בחייו, בעיצומן של רדיפות היהודים, הגיעה לאחר שנער מקומי הנפיק לו תעודת טבילה מזויפת ושם פולני-קתולי, גרגור פבלובסקי. בהדרגה חדל יעקב צבי להתקיים, והילד אימץ את זהותו החדשה לצד זהותו היהודית.
האח שלא ידע על הצלת אחיו
לאחר המלחמה הגיע לבית יתומים קתולי שם גודל על ידי הנזירות, התחנך במוסדות הכנסייה והפך לאיש דת אדוק, אך לימים סיפר לממונים עליו כי הוא יהודי, ואלה אישרו לו להמשיך במסלול הכהונה הקתולי עד שהוסמך ככומר בפולין, בשנת 1958.
בכנסייה הקתולית מספרים כי סיפורו האישי זכה לתהודה פולנית ובינלאומית כאשר פרסם מאמר בעיתון מקומי, לרגל אלף שנות נצרות בפולין. היה זה בשנת 1966, המאמר הגיע לכל פינה בפולין, ובדרך לא דרך מצא העיתון את דרכו לישראל. קרובים בבת ים שקראו אותו, שלחו את המאמר לאחיו הבכור – היחידי מכל המשפחה שניצל מהשואה, מלבד יעקב צבי-גרגור, ואף עלה לישראל והתגורר בחיפה. עד לאותו היום לא ידעו השניים זה על דבר הצלתו של זה.
"הכומר היהודי" החליט לעלות לישראל, לא לפני שעשה שני דברים: ראשית, הקים מצבה עם אחיו – יהודי דתי - על קבר האחים הגדול, שנמצא לא הרחק מבית הקברות היהודי באיזביצה. על המצבה כתבו האחים, בין היתר: "לזיכרון נצח להורינו היקרים, מנדל בן זאב ומרים בת יצחק גרינר ז"ל, ולאחיותינו שינדל ושרה ז"ל, וכן לכל היהודים שנרצחו והטמונים בבית עלמין זה בחודש כסלו תש"ג, על ידי המרצחים הנאצים מחללי מצוות ה'". הם חתמו, בהודיה על ההצלה: "הכהן גרגור פבלובסקי יעקב צבי גרינר – פולין, חיים גרינר – ישראל".
בדרך לא דרך מצא העיתון את דרכו לישראל. קרובים בבת ים שקראו אותו, שלחו את המאמר לאחיו הבכור – היחידי מכל המשפחה שניצל מהשואה, ואף עלה לישראל והתגורר בחיפה. עד לאותו היום לא ידעו השניים זה על הצלתו של זה
לאחר מכן, רכש חלקת קבר בבית העלמין היהודי הסמוך, והקים לו מצבה בחייו, ועליה הכיתוב המצמרר: "האב גרגור פבלובסקי, יעקב צבי גרינר, בן מנדל ומרים ז"ל. עזבתי את בני משפחתי כדי להציל את חיי בעת השואה. באו לקחת אותנו להשמדה. את חיי שניצלתי הקדשתי לשירות אלוהים ואדם. שבתי אליהם למקום שבו נרצחו על קידוש השם. תנצב"ה".
"אתם עומדים עכשיו על הקבר שלי"
בשנת 1970 עלה לישראל וקבע את מקום מגוריו בעיר יפו, בסמוך לכנסייה שבה שירת ככומר עד ליום פטירתו, בסוף השבוע האחרון. ואולם בשנים האחרונות נרקם קשר מרגש בינו לבין ראש ישיבת אמי"ת אשדוד, הרב שלום מלול, שהגיע עם תלמידיו לבית העלמין היהודי.
6 צפייה בגלריה
"הכומר היהודי". הרב שלום מלול קובע מזוזה בביתו של גרגור פבלובסקי, ואף העניק לו כיפה במתנה
(צילום: הרב אלעד פורטל)
30 שנה שהרב מלול מלווה מסעות תלמידים לפולין, אך רק לפני 7 שנים הגיע לעיירה. הוא נתקל במצבה ובקבר הריק, והחליט ליצור קשר עם הכומר. לפני 4 שנים הביא למקום את תלמידיו, ובכל שנה כאשר הגיע עם המשלחות למקום, התקשר הרב מלול לכומר, הפעיל את הרמקול ופבלובסקי השמיע להם מרחוק את סיפורו המופלא. "השיחות הללו חיזקו וריגשו אותו", מספר הרב.
הרב שלום מלול עצמו נמצא בסוג של שליחות עצמאית – והוא שומר על קשר הדוק עם העדים, ניצולי שואה, שעדיין חיים עמנו. כך היה גם עם גרינר, שבאחרית ימיו הסכים - ובשמחה - להצעתו של הרב לקבוע מזוזה בפתח ביתו. "יעקב צבי", הוא כינה אותו בחיבה, בשמו העברי. "כל ימיו הוא היה חצוי בין הלב שהיה קשור לעם היהודי שעל ברכיו גדל, לבין הדרך שבה התחנך בכנסייה, שכאמור הצילה את חייו".
על המצבה שהקים לעצמו בחייו, כתב: "האב גרגור פבלובסקי, יעקב צבי גרינר, בן מנדל ומרים ז"ל. עזבתי את בני משפחתי כדי להציל את חיי בעת השואה. באו לקחת אותנו להשמדה. את חיי שניצלתי הקדשתי לשירות אלוהים ואדם"
"אתם עומדים עכשיו על הקבר שלי", נהג גרגור לומר לתלמידים. "הקבר שרכשתי כדי שאקבר בו לאחר מותי, לצד בני משפחתי". בחודש פברואר 2020, ימים אחדים לפני החלטת משרדי החינוך והבריאות לעצור את המסעות לפולין בעקבות מגפת הקורונה, התקיים המפגש הטלפוני האחרון בין הכומר, לתלמידים שהגיעו למסע בפולין.
מעולם לא הביע חרטה על הבחירה
הרב מלול מספר כי פבלובסקי היה אסיר תודה על הצלתו לכנסייה, אך הקפיד לצום ביום הכיפורים ולא לאכול חמץ בפסח. "אנחנו מגלים כי לשואה יש עדיין מעגלים שמשפיעים עד היום גם במישור הפרטי", הוא אומר. "אדם הולך לעולמו, ומרגיש יהודי בלב. הלב היהודי מחובר לעם היהודי, גם אם בדרך עבר טלטלות.
"עם זאת, הוא לא הביע חרטה אף פעם על הדרך הנוצרית שבה בחר. במשך שנים היה אומר לכל מי שניסה לדבר איתו על כך, שהוא נוצרי אדוק. הגעתי אליו בארבע השנים האחרונות, בזקנתו, והוא דיבר כבר בטון אחר. היו לנו שיחות על אלוקים ועל יהדות, ואמרתי לו: קטונתי, אבל אם במותך אתה חוזר להיות יהודי, למה שלא תתחיל את החזרה כבר עכשיו? והוא אמר לי: הכנסייה הצילה אותי. שאלתי אותו האם זה מתוך הכרת הטוב, והוא דחה ודחה את התשובה. הוא היה פייסן, אך לא הביע חרטה בשום רגע. ראיתי בו הרבה כבוד לכנסייה והכרת טובה טוטאלית".
"יש לי מולדת שהיא פולין ואני משתייך לעם שהם הפולנים. אבל יש לי עם ראשון – העם היהודי. עשו לי ברית מילה ביום השמיני ואני שייך. אני שייך גם לפולין וגם לישראל. אני לא יכול לדבר נגד הפולנים, כי הם הצילו אותי - ואני לא יכול לדבר נגד היהודים, כי אני אחד מהם"
באותו עניין, סיפר פבלובסקי עצמו לאתר הכנסייה הקתולית בישראל: "לא רציתי לחיות בשקר. לא רציתי להתכחש לשורשיי, לאמי, לאבי, לעמי. רציתי להיות אמיתי. ובכן, יש לי מולדת שהיא פולין ואני משתייך לעם שהם הפולנים. אבל יש לי עם ראשון – העם היהודי. עשו לי ברית מילה ביום השמיני ואני שייך. אני שייך גם לפולין וגם לישראל. אני לא יכול לדבר נגד הפולנים, כי הם הצילו אותי - ואני לא יכול לדבר נגד היהודים, כי אני אחד מהם".
המדריכים מבקשים לחלוק לו כבוד אחרון
שלשום (יום ג') ערכו אנשי הכנסייה ביפו טקס אשכבה נוצרי לכומר, שבסיומו הוצא ארונו לרחבת הכנסייה כדי לאפשר לאחייניו, ילדיו של אחיו, לקרוא את ה"קדיש" לעילוי נשמתו, כפי שציווה עוד בחייו: "תגידו קדיש בלוויה עם המניין". תלמידי ישיבת "אמית" באשדוד מתכוונים אף הם לקיים חלק מהצוואה, ויקיימו בבית הכנסת שבישיבה אזכרה לכומר הכנסייה הקתולית ביפו, גרגורי פבלובסקי.
6 צפייה בגלריה
המצבה שהכין לעצמו גרגור פבלובסקי בבית העלמין היהודי, סמוך לקבר האחים שבו טמונים בני משפחתו שנרצחו על ידי הנאצים
בימים הקרובים תוטס גופתו לפולין, כדי שייקבר בחלקת הקבר שרכש לעצמו בסמוך לבורות ההריגה, שם קבורים בני משפחתו שנטבחו על ידי הנאצים. הרב מלול, עם עשרה מדריכים ומלווה מסעות לפולין, נערכים כעת לגייס מימון שיאפשר להם ללוות את ארונו בדרכו האחרונה, ולהגיד קדיש לזיכרו.
"זכיתי להדריך 30 מסעות לפולין", אומר הרב מלול. "הפסקתם היא מכה לזיכרון ולמאחד של כולנו. הנוער חוזר מהמסע מחובר מאוד לעם ישראל, לארץ ישראל ולמדינת ישראל. לסיפור היהודי שלנו. ואני מודאג גם ממה שיקרה אחרי הניצול האחרון. חייבים לחדש את המסעות לפולין".
