במוצאי שבת, כשהתוודעו שומרי השבת לאסון הנורא שהתרחש בעיצומו של חג שמחת תורה, הרצון "לעשות משהו" כבר היה שם, גם אצל מי שפחות רגילים לראות בקדמת הבמה הציבורית – נשים חרדיות. דווקא הקבוצה הזאת, שלרוב נשארת סמויה מן העין, הפכה לפתע לצומת שאליו מתנקזות יוזמות אזרחיות רבות של המגזר החרדי.
ד"ר נחומי יפה – חברת סגל במחלקה למדינות ציבורית באוניברסיטת תל אביב ומנהלת מכון המחקר תתי"א, פייני סוקניק – יזמת חברתית ומנהלת שותפויות בארגון "שיתופים", ופנינה פויפר – מנכ"לית ארגון הציבור החרדי-ממלכתי – שלושתן נשים חרדיות – החליטו יחד להרים את הכפפה, ולהרים חמ"ל שלם שמתמקד באיסוף מידע על הלוויות ושבעות במטרה לנתב אליהן מנחמים ולסייע כלכלית ולוגיסטית למשפחות אבלות הזקוקות לכך.
"זה נראה כמו נצח אבל אנחנו כאן כבר מיום ראשון שעבר", אומרת סוקניק. "זה מיזם שכולו הוקם על ידי נשים חרדיות ומתופעל על ידי נשים חרדיות, זה מאוד שלנו".
כמה נשים נמצאות כרגע בחמ"ל שלכם?
"כרגע נמצאות כאן כבר חמש נשים, תכף מגיעות עוד חמש ואחר הצהריים יצטרפו בנות סמינר שלומדות כרגע באופן פרונטלי או במרחבים קוליים או בזומים. ויש עוד מנהלות מרחוק".
"בנות מכל הזרמים"
אחד הדברים שתמיד מקשים על נשים לצאת להתנדבויות הוא הימצאותם של ילדים קטנים בבית, בפרט במציאות הנוכחית שבה מסגרות החינוך פועלים במתכונת חלקית, אבל מתברר שבמקרה הנוכחי המציאות מנצחת גם את האתגרים האלה: "או שיש בייביסיטרים, או נשים צעירות או בוגרות עם ילדים גדולים יותר, או שהן מביאות לכאן את הילדים כמו שאני עושה. הן מג'נגלות כי הן אומרות: 'אנחנו רוצות לעשות משהו'".
אחת המתנדבות המובילות בחמ"ל הנשים החרדיות היא אסתי, סטודנטית בת 19 למדעי החברה מחסידות בעלז, שלא מפסיקה לגייס מתנדבות חרדיות לטובת סיוע אזרחי. "מיד כשראיתי את המצב הקטסטרופלי אמרתי שאני רוצה להתנדב ולעזור, ואז חברה אחרת (בתה של ד"ר נחומי יפה) סיפרה לי על היוזמה, ומאז אני כאן".
"בהתחלה לא היה יותר מדי, התחלנו לחשוב מה לעשות", היא אומרת. "עוד לא היו הלוויות, אז פשוט התעסקתי במאמצים להביא לחיילים ציוד שהם צריכים. פתחתי נקודות איסוף בבתים של חברות וקרובות משפחה. ואז כבר ראינו שהנושא הזה מכוסה ומוצף ביוזמות, והתמקדנו בנושא ההלוויות והשבעות. אני מעדכנת כל הזמן, מבקשת מאנשים מוכרים סרטוני עידוד למתנדבים, כל הזמן מעדכנת איפה צריך לעזור, למרות הקושי".
לדבריה, "התגובות מרגשות מאוד. כל מי שסיפרתי לה שאני מתנדבת רוצה גם. אתמול הגיעה חברה לעזור, יש המון שרוצות ונרתמות. אמא שלי שאלה אותי: את מי לנחם? מה להכין? אחותי הכינה עוגות לחיילים, עוד אחות פתחה נקודת איסוף, ההרגשה היא שאנחנו כולנו בתוך זה. זה חוצה את כל המגזר החרדי. בחסידות בעלז ספציפית יש אומנם המון שמתנדבים, אבל זה לא רק שם. זה חוצה כל זרם וכל קהילה, אני שומעת מחברות מקהילות אחרות את אותן התגובות ואותו הרצון לסייע בכל מה שאפשר. מי שהגיעה אתמול היא מהמגזר החרדי הספרדי, למשל. יש גם בנות מרקע שמרני יותר, כולן כולן. אין הבדלים, כולנו יהודים".
מעדכנות את פיקוד העורף בשמות החסרים
לכל השלוש העומדות בראש המיזם יש קילומטרז' מקצועי בתחום האקטיביזם האזרחי, כל אחת בתחומה. "הבנו שהולך להיות פה טירוף של הלוויות ושבעות", לדבריהן. "בתמימותנו חשבנו שהגופים יתפקדו. אמרנו: בטח לא יצליחו לתת מענה לכולם ביחד, אז חשוב שתהיה פה התגייסות אזרחית".
מטרת ההתארגנות הייתה איסוף מידע על הלוויות ושבעות של הנפגעים והעברת מידע מסודר, מדויק ומאומת לאזרחים המעוניינים להתנדב, מרביתם כאמור מהמגזר החרדי: "הדגש היה על שבעות והלוויות שהנוכחות של מתנדבים נדרשת בהן, שהם יכולים לתת בהן ערך מוסף. אמרנו שנעשה את זה רק בינתיים עד שמשרדי הממשלה ורשויות ממשלתיות כמו המועצות הדתיות יתארגנו על זה. כמו שאת רואה, אנחנו עדיין פה".
בהודעות שפרסמו סוקניק וחברותיה למיזם בקבוצות הוואטסאפ החרדיות נשאלו אנשים האם הם מעוניינים להתנדב בהגעה להלוויות ושבעות, והתגובות לא איחרו לבוא: "קיבלנו עד עכשיו מעל ל-3,000 תשובות לקובץ גוגל דוקס שהפצנו. חילקנו לקבוצות אזוריות עם מנהלות מקומיות לכל קבוצה ואנחנו ממשיכות לקלוט נתונים ולהפיץ למתנדבים. יש קבוצות שקטות, אנשים מעבירים הודעות וגם מידע לגבי צרכים שונים שהם רואים וגם אנחנו כבר מקבלות מידע נוסף מהמועצות הדתיות ומפיקוד העורף, בינתיים אני מעדכנת אותם בחזרה במקביל שחסר להם שמות.
"כשמגיעים ורוצים לנחם ולעזור, צריך לדעת איך. מה להגיד ומה לא להגיד. למשל מישהו חרדי מגיע לשבעה ואותו מנחם מאוד להגיד על הנפטר שהייתה לו נשמה יהודית והוא מת על קידוש השם או דברים כאלה. אבל בשבעה מאוד חילונית כשהמשפחה פחות מתחברת לשיח הזה, זה לא מה שיעשה להם טוב. אז יותר שותקים, מגיעים עם ענווה"
"המאגר שלנו הוא מאגר עצום. לכן גם מרשויות ממשלה מבקשים את המידע הזה ואנחנו מעבירות בשמחה לכל גורם שמבקש להסתייע. מתנדבת שלנו בשם שרי קרויזר, אישה חרדית שעובדת בחברת מובילאיי, גייסה מהחברה מתנדבים לפתח משהו קצת יותר מסודר מקובצי גוגל דוקס. מנסים לדייק ולשכלל את המידע עד כמה שאפשר. ציפינו שהרשויות יתאפסו על עצמן כבר, אבל בינתיים זה לא קורה".
ד"ר נחומי יפהצילום: יורם רשףהיוזמה גם העבירה הדרכות מסודרות מטעם אנשי מקצוע שונים לגבי התנהלות בהלוויות ובשבעות. "כשמגיעים ורוצים לנחם ולעזור, צריך לדעת איך", מסבירה סוקניק. "מה להגיד ומה לא להגיד. למשל מישהו חרדי מגיע לשבעה ואותו מנחם מאוד להגיד על הנפטר שהייתה לו נשמה יהודית והוא מת על קידוש השם או דברים כאלה. אבל בשבעה מאוד חילונית כשהמשפחה פחות מתחברת לשיח הזה, זה לא מה שיעשה להם טוב. אנחנו אומרים לאנשים: תבדקו בשביל מה אתם הולכים לשבעה – זה בשביל האבלים. אז יותר שותקים, מגיעים עם ענווה".
אילו תגובות אתם מקבלים, והאם אין רגישות רבה יותר כאשר מדובר בחללי צה"ל, לנוכח כל סערת חוק הגיוס?
סוקניק: "יש לנו גם מתנדבים לא חרדים. יצרתי יחד עם אשת התקשורת אפרת שוקרון קבוצה של תושבי שכונות בית וגן וקריית יובל בירושלים לעדכוני הלוויות בהר הרצל. כי זה חמש דקות משם, אז למה לא ללכת? ואנשים הולכים כי מנגישים להם. אז מי שמגיע הם ממש לא רק חרדים. יש גם לא מעט חילונים. משתדלים מאוד להיות תמיד עם היד על הדופק, למשל כשאומרים לנו שיש שבעה ריקה, אנחנו נבדוק את הנושא לפני שנשלח מתנדבים. למשל כשפנו אלינו ועדכנו אותנו שכשהגיעו חרדים כ'מייצגי הקהילה החרדית' זה הפריע. אנשים נשלחו כאנשים פרטיים שהתנהלו לפי הכללים של ענווה, שתיקה ולא דיברו לפני שהתבקשו. כי יש הבדל בין משפחה שרואה משהו חרדי ומבקשת ממנו להגיד דבר תורה לבין מי שמיוזמתו עושה את זה. מנסים כל הזמן להדגיש את הדברים האלה.
"יש רגישות סביב נושא חללי צה"ל ואנחנו ערים לה. אנחנו גם משתדלים לא להפנות לשבעה שאנחנו יודעים שיש בה משפחה וחברים והאבלים עטופים. קיבלנו מקרה שבו הגיעו חרדים לשבעה של חייל וזה פחות התאים למשפחה. לא תמיד אומרים, אבל מרגישים, ואז אנחנו לא מעדכנים הלאה. לפעמים אנשים אומרים באלגנטיות שהם מעדיפים רק בני משפחה וחברים, וזה מספיק. כולנו מבינים וזה בסדר גמור".
"אנחנו לא מחפשים להידחף", היא מדגישה, "אבל יש מקומות שמגיעים אליהם ואין בהם ארוחה חמה, או שנדרש לקשר לארגונים נוספים לטובת אוהל אבלים או צרכים אחרים. לפעמים אפילו כסף זה מה שנדרש, וזה מה שאנחנו נותנים. למה שלא נהיה שם בשביל זה? זו עזרה במקומות שבהם צריכים אותנו ורוצים אותנו. זה להיות שם בשביל החיים, בשביל המשפחה. למשל השגנו תרומה גדולה מאוד לאוכל עבור שבעה קולקטיבית של נרצחי כפר עזה שיושבים בשפיים. שיהיה כיבוד למנחמים שמגיעים אליהם מכל הארץ. פשוט הוצאנו משאית לשם".
"הנשים החרדיות יותר מחוברות לחברה הישראלית"
ייתכן שהעובדה כי מי שמנהלות את עבודת הקודש הרגישה, העדינה והמורכבת הזאת הן נשים היא מה שמאפשר את ההצלחה הגדולה שלה. לדברי ד"ר נחומי יפה, "עשר דקות אחרי יציאת החג הרמתי טלפון לחברה ועוד חברה ועוד חברה, ויצרתי קבוצה שקראתי לה 'קבוצת התנדבות חרדית-אזרחית'. התחלתי לצרף אנשים, יש לי מערכת שמטייבת דאטה, ואז ארגונים נוספים התחילו לחבור ליוזמה. בשלב הזה עוד לא היה אפילו שם אחד שפורסם. ידענו שאנחנו לפני המבול. אז פשוט בנינו מערכת לקלוט את זה".
פנינה פויפרלדבריה, "נוצרה הזדמנות גדולה מאוד לחברה החרדית לעשות התנדבות שהיא מאורגנת, מנותבת באופן נכון ובעיקר אפקטיבית. לא לשלוח 9,000 תחתוני בוקסר ליחידה שלא צריכה אותם. היוזמה הזאת היא אחת מתוך שלל יוזמות, למשל 'יוזמת עיר מקלט' של פינוי מקלטים בצפון, צוות חרדי שנכנס מקלט אחרי מקלט ומפנה. יש חרדים שהגיעו לסייע לתעשייה ולמפעלים ככוח אדם מתנדב, שלא יהיה מחסור, למשל באסם כדי להחליף את המילואימניקים".
אבל הסיפור הגדול באמת הוא הנשים החרדיות. "זו התגייסות לחיים. אנחנו מגיעים להלוויות עבור החיים, לא לנפטרים", היא מציינת. "נשים מתגייסות תמיד לחיים, נשים מביאות חיים לעולם והן מתייצבות תמיד לצד החיים. זה משהו שקשור לעצם ההבנה שלנו על העולם. העובדה שאנחנו נשים חרדיות מעידה על כך שנשים חרדיות מחוברות למציאות הישראלית הרבה יותר מגברים חרדים. זה לא במקרה שיש פה סיפור של נשים, כי הן תמיד שם בכל הנוגע לתיקונים חברתיים. מה שאנחנו רואים כעת זאת עוד התגלות של זה".
