6 צפייה בגלריה
יהודית ממנצ'סטר מצטלמת במטבח שלה, כחלק מספר הצילומים של רוב סטוטארד וקית' קאהן-האריס
(צילום: רוב סטוטארד)
בשנים האחרונות זכתה הקהילה היהודית של בריטניה לכותרות שהייתה מוותרת עליהן. השילוב בין שערוריות אנטישמיות מבית היוצר של מפלגת הלייבור, שזכו לתהודה רבה בתקשורת, לבין העלייה החדה בתקריות האנטישמיות בממלכה הבריטית – הפכו את הקהילה, המונה כ-290 אלף נפש, לנושא אקטואלי בוער.
קית' קאהן-האריס, סוציולוג (ומלחין) שלמד יהדות במכללת ליאו בק, שם לב שברבות מהכתבות המוקדשות ליהודי בריטניה, מתנוסס תמיד אותו צילום של סוכנות הצילומים Getty Images: שני גברים חרדים העומדים בגבם אל המצלמה. שכיחותו של הצילום הובילה את קאהן-האריס למסקנה שהתקשורת הבריטית רואה ביהודים החרדים סטריאוטיפ המייצג את הקהילה היהודית של בריטניה כולה – מעין "אחר" או "זר" מסתורי-משהו, שקל לזהות אותו בשל סממניו החיצוניים.
קראו עוד בערוץ היהדות:
קאהן-האריס איתר את הצלם, רוב סטוטארד, וזה סיפר לו כי התמונה צולמה בשנת 2015 כחלק מסיקור של הגברת הנוכחות המשטרתית הבריטית בשכונות יהודיות באותה תקופה. הוא הוסיף כי גם הוא שם לב שמאז הפך התצלום לברירת המחדל של עורכים בכל כתבה הנוגעת לקהילה היהודית.
6 צפייה בגלריה
התצלום של גברים חרדים צועדים בלונדון, מ-17 בינואר 2015, עודד את קאהן-האריס לפעול לשינוי הדימוי החזותי של יהודים בתקשורת הבריטית
(צילום: רוב סטוטארד / Getty Images)
סטוטארד, כך מתברר, היה שותף לחששות של קאהן-האריס באשר לאופן השימוש ביצירה שלו. בשנת 2019 החליטו סטוטארד וקאהן-האריס לשלב כוחות וליצור יחד סדרת צילומים חדשה של יהודי בריטניה. במקום להפיק תמונות אילוסטרציה גנריות, החליט הצמד ליצור מעין פסיפס שישמש דיוקן לקהילה היהודית המגוונת של הממלכה.
התוצאה היא ספר הצילומים What Does A Jew Look Like ("איך נראה יהודי"), המשלב בין הצילומים של סטוטארד – דיוקנאות של יהודים מרחבי בריטניה – לנרטיבים שחיברו המצולמים עצמם, במטרה להעמיק את הידע סביב הרקע היהודי שלהם.
ייצוג מבולבל
ההיסטוריה של הקהילה היהודית בבריטניה שונה בתכלית ממקבילתה בארצות הברית. "זו קהילה בעלת שורשים עמוקים. למעשה, הקהילה היהודית של בריטניה מתוארכת לימי הביניים", סיפר קאהן-האריס. "היהודים גורשו ב-1290, ורק במאה ה-17 הורשתה קבוצה קטנה של יהודים ספרדים מאמסטרדם לחזור ולהתיישב בממלכה. אותה קהילה הצליחה להיטמע היטב, והשתלבה בדרגים הגבוהים ביותר של החברה הבריטית".
6 צפייה בגלריה
ריו מלידס, שצולם לספר "איך נראה יהודי". "אנשים חושבים שהיהודים הכי 'אותנטיים' נראים כחרדים"
(צילום: רוב סטוטארד)
הוא ציין כי בעשורים האחרונים של המאה ה-19, הקהילה חוותה שינוי מסיבי בעקבות זרם של יהודים אשכנזים שהיגרו לבריטניה ממזרח אירופה. "חשוב להדגיש את ההיסטוריה הזאת, כי היא מרמזת לכך שהאנטישמיות אמנם קיימת בבריטניה, אבל מאז המאה ה-13 לא היה כאן אותו זן אנטישמי שצמח באירופה באמצע המאה הקודמת וקרא להשמדת היהודים".
קאהן-האריס הוסיף כי "היו פליטים שהתיישבו בבריטניה גם אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל רוב הקהילה היהודית כבר הייתה אז מבוססת מאוד. בעשרים או שלושים השנים האחרונות, הקהילה סוערת מתמיד בגלל החשש מהתבוללות ומרדיפות. מבחינה היסטורית אמנם שמרנו על עצמנו, אבל עכשיו אנחנו הרבה יותר מוכנים וערוכים לנקוט עמדה פומבית בנושאים כמו אנטישמיות".
"בדרך כלל, זה מסתכם בתוכן אנטישמי שבא לידי ביטוי, למשל, בצילומים של יהודים חרדים, וזה גורם לאנשים לחשוב שכך נראים היהודים הכי 'אותנטיים'. או שאתה רואה יהודים חילונים לחלוטין בסיטקומים כמו Friday Night Dinner"
מהי ההבנה התרבותית הרחבה יותר על היהודים בבריטניה של ימינו? איך הם מוצגים בתקשורת?
"אני חושב שהם מוצגים בצורה מבולבלת מאוד, אבל אני גם די מבין מניין נובע הבלבול הזה. הקהילה היהודית בבריטניה מונה כ-300 אלף איש, אבל היא מרוכזת מאוד בכמה אזורים ספורים במדינה. לכן חלקים עצומים מתושבי בריטניה בכלל לא נתקלים בנו בחיי היומיום, למעט אולי בתקשורת, וזו מפגינה הטיה מסוימת נגד אורח החיים היהודי.
"בדרך כלל, זה מסתכם בתוכן אנטישמי שבא לידי ביטוי, למשל, בצילומים של יהודים חרדים, וזה גורם לאנשים לחשוב שכך נראים היהודים הכי 'אותנטיים'. או שאתה רואה יהודים חילונים לחלוטין בסיטקומים כמו Friday Night Dinner. מי שהולכים לאיבוד הם היהודים שאינם אשכנזים, או המסורתיים שאינם חרדים – כולל היהודים האורתודוכסים המודרניים, וגם הליברלים (המקבילה הבריטית ליהדות הרפורמית) – וכמובן גם הנשים היהודיות.
"תוסיף לזה את העובדה שאנחנו לא מתאימים בקלות לקטגוריות המסורתיות של דת או של מוצא אתני, כי אנחנו גם וגם, ואילו הייצוג המקובל של יהודים משלב אותם באופן חד-משמעי באחת מאותן קטגוריות".
לתת חומר למחשבה
אז איך קאהן-האריס בחר מי יופיע בספר? התשובה שלו מורכבת. "החלטתי מלכתחילה שלא אתייחס לכל אחד כאל נציג הקהילה היהודית שלו", סיפר. "מיעוט קטן מהמצולמים הכרתי אישית, על אחרים שמעתי אבל מעולם לא פגשתי אותם, והיו גם כאלה שהגיעו אליי בעקבות המלצות מאנשי קשר".
"מוטיב אחד ברור שעובר כחוט השני בכל הנרטיבים שבספר, הוא שכל האנשים הם מורכבים", אמר. "זו לא עניין דמוגרפי, אנחנו מדברים על אנשים. לפעמים בחרתי במצולם כזה או אחר משום שהכרתי פן אחד מסוים מאוד שלו, אבל דווקא הוא לא הדגיש את זה בנרטיב שבחר. הספר מתמודד גם עם זה, כי ברור שלקטגוריות ולהכללות יש חשיבות בהקשרים מסוימים, אך חובה להסתכל על היחיד בדיוק כמו שהוא: כיחיד".
הספר מציג פריסה גאוגרפית רחבה, גם בתוך לונדון וגם מחוצה לה. כששוחחת עם המצולמים ברחבי בריטניה, למדת תוך כדי התהליך על הגיוון הגאוגרפי של הקהילה?
"הדבר הראשון שחשוב לציין בהקשר הזה הוא שלא מדובר רק על לונדון מול שאר חלקי המדינה. הקהילה היהודית הולכת ומתרכזת במה שמכונה 'הליבה היהודית', שהיא למעשה חלקים קטנים מצפון-מערב לונדון ומדרום הרטפורדשייר. ככל שהאזורים האלה הולכים ומצטופפים, שאר הקהילות היהודיות של לונדון חוות דעיכה".
עד לאחרונה, לדבריו, היו קהילות יהודיות משמעותיות גם במקומות אחרים בבריטניה: "יש אזורים בצפון-מזרח המדינה, כמו סנדרלנד, שהתאפיינו בעבר בקהילות יהודיות גדולות, אבל הן כבר לא קיימות יותר. זה לא אומר שכל היהודים מתרכזים רק בכמה אזורים. יש גם קהילות יהודיות חדשות שצצות בחלקים אחרים בממלכה, ולא פעם הן מקבלות לתוכן חברים שמפוזרים על פני שטח נרחב ביותר. אז גם אם הספר שלנו לא בהכרח מייצג מבחינה דמוגרפית, הוא כן מראה שהקהילה היא הרבה יותר מצפון-מערב לונדון".
מה אתה מקווה להשיג באמצעות המיזם הזה?
"הספר נועד לעשות כמה דברים במקביל: בראש ובראשונה, להגיע למסקנה אחת פשוטה: שלא כל היהודים נראים אותו דבר. אנחנו מתכננים לשלוח עותקים מהספר לאנשי תקשורת, בעיקר כאלה שמתוקף תפקידם בוחרים בתמונות, כדי לתת להם חומר למחשבה.
"הקהילה היהודית הולכת ומתרכזת במה שמכונה 'הליבה היהודית', שהיא למעשה חלקים קטנים מצפון-מערב לונדון ומדרום הרטפורדשייר. ככל שהאזורים האלה הולכים ומצטופפים, שאר הקהילות היהודיות של לונדון חוות דעיכה"
"זה גם משאב חינוכי עבור מי שאינם יהודים. בדיוק בגלל זה, הוספנו בסוף הספר מילון מונחים. חשוב לנו מאוד לערב בנושא גם את מי שאינם יהודים, כי הם מהווים נכס עצום לקהילה היהודית. הם מאפשרים לנו להימלט מהקרתנות העצמית שלנו, ולחשוב על דברים שרובנו מתייחסים אליהם כאילו היו מובנים מאליהם. זה בהחלט תקף גם לאופן שבו ניגשנו אל הפרויקט מלכתחילה".
הגישה באה לידי ביטוי גם בעבודה עם סטוטארד, הצלם. "רוב, שאינו יהודי ולא ידע הרבה על הקהילה היהודית, דחף את המצולמים לחשוב בצורה ביקורתית יותר על האופן שבו הם רוצים להיות מיוצגים", סיפר קאהן-האריס. "כך בעצם קרה שהספר זכה לקבלת פנים חמה מאוד בקרב יהודי בריטניה – וזו לא באמת הייתה מטרתו. ובכל זאת, נחמד לראות שאנשים רואים את עצמם בתוך הספר, גם אם יהודים מ'הסוג שלהם' לא באמת מופיעים בו. נראה שהקהילה היהודית התחברה מאוד לרעיון הזה, שלא כולם נראים אותו דבר".
