כבר שנה וחצי שמסעות התלמידים לפולין מוקפאים עקב הקורונה, וכעת מאיימת ממשלת פולין על ביטולם המוחלט. אבל מדריכים ותיקים יודעים לספר שהמתיחות לא החלה בשבוע האחרון, עם חוק השבת הרכוש שאושר בפרלמנט הפולני, ומגביל תביעות רכוש מצד ניצולי שואה שרכושם נגזל במלחמת העולם השנייה. זה כבר כמה שנים שמפעם לפעם נרשמים חיכוכים באתרי הזיכרון במדינה, לאחר שירת ההמנון, תפילה או רמיזה על מעורבות פולנית בשואה.
אבל ההידרדרות האחרונה ביחסי המדינות והאיום הפולני שנלווה אליה, הפתיעו גם את ותיקי המדריכים. "הפולנים לקחו בשבי את המסעות החינוכיים לפולין", אומר מאיר שוורץ, מדריך ותיק של בני נוער, בריאיון לאולפן ynet. "הפולנים רוצים להזכיר לנו מה להגיד ואיך להגיד, וזה לא חדש". הוא מזכיר כי כבר לפני ארבע שנים אישרה ממשלת פולין הצעת חוק הקובעת כי התייחסות למחנות ההשמדה שהקימו הגרמנים על אדמת פולין כ"מחנות השמדה פולניים", היא עבירה שעונש מאסר בצידה, והעבירה מסר למדריכים לא לדבר על אושוויץ בהקשר פולני.
"הם רוצים שלא נזכיר את העבר הפולני הקשה. הם גם אסרו להזכיר את כל אלה שהסגירו יהודים, ומרשים לדבר רק על חסידי אומות העולם", מעיד שוורץ, "ובאמת היו רבים כאלה. גם ללא ההנחיה שלהם, אנחנו מזכירים תמיד את חסידי אומות העולם הפולנים, ויש לי חברים רבים במדינה שעוסקים בשיקום בתי כנסת ובתי קברות. אלוף העולם בחתירה בקאנו בפולין עזב את המקצוע שלו, והוא משקם מצבות בדרום פולין".
"הפולנים לא יוותרו על הכסף כל כך מהר"
שוורץ מבהיר כי השיח על העם הפולני פחות רלוונטי, שכן הבעיה היא בממשלה: "זה לא הוגן להגיד שהפולנים כעם שונאים או אוהבים אותנו. אבל יש שם ממשלה מאוד לאומנית על סף האנטישמית, מאוד קיצונית, ועל זה קפץ שר החוץ, יאיר לפיד, וגם מזכיר המדינה האמריקני שאף הוא בן לשורדי שואה. כאנשים שרוצים להנחיל את הזיכרון, אנחנו מוצאים את עצמנו ממש חסרי ישע מול זה".
לדברי שוורץ, הטענה על "חינוך ישראלי לשנאת פולנים" היא בסך הכול תירוץ של הממשלה הפולנית. "צריך לזכור שהחוק הזה הוא לא רק נגד יהודים, זה תת-נושא בתוך נושא גדול יותר", הוא אומר. "המסעות לפולין הפכו לבני ערובה בעניין הזה, וכואב לי על כך. כמדריך בפולין זה מעציב מאוד שהממשלה הפולנית נלחמת בדיבורים שלנו ובזיכרון שלנו".
עם זאת, שוורץ סבור כי היה מי שסייע ללבות את האש. "בוא נגיד את האמת. כבן של שורדי שואה, יאיר לפיד 'חם' על העניין. אם מזכיר המדינה האמריקני לא היה בא לעזרתו, זה אולי היה דועך מהר מאוד".
כמה זמן זה יימשך? שוורץ סבור כי לא יותר מדי, ככל שזה נוגע לממשלת פולין: " לצערי הרב, הלאומנים הפולנים נלחמים במסעות האלו ובזיכרון השואה, אך אני חושב שזה ידעך מהר מאוד, כי בסופו של דבר מדובר בכסף שהפולנים לא יוותרו עליו כל כך מהר".
אך הוא מציע לא להיות עוד בני ערובה: "בואו ניסע למקומות אחרים. זה לא שהשכנים של פולין היו יותר טובים, בטח לא הליטאים, או הלטבים, או האוקראינים. את מה שרואים בפולין אפשר לראות גם במקומות אחרים".
"הזדמנות לבחון את המסעות מחדש"
הרב רפי אוסטרוף, אף הוא מדריך ותיק של קבוצות נוער לפולין ומחנך לזכרון השואה, מצר על ההידרדרות ביחסים, ומצביע דווקא על ההתנהלות הישראלית כבעייתית – ועל שר החוץ כמי ש"שרף את המועדון": "נקודת המבט הפולנית מסתכלת על כל העניין הזה אחרת לחלוטין", הוא אומר. "הם רואים את זה כהאשמות בהכחשת שואה ואנטישמיות שלא מגיעות להם. אם כבר רוצים להצביע על חוק בעייתי, אז החוק שמנסה להגביל את השיח על השואה פולנית או לחקור פשעים של פולנים, במהלך או אחרי השואה, חמור בהרבה מהחוק שעבר עכשיו, שמשמעותו איננה מכוונת נגד ניצולי שואה דווקא".
הרב אוסטרוף עצמו חווה חיכוך מתוקשר בפולין לפני שבע שנים, כאשר נעצר באושוויץ לאחר ששר "אני מאמין" – שיר ששרו יהודים במחנות - עם בני הנוער שליווה. ועם זאת, הוא סבור כי צריך להבין את הצד הפולני בסיפור: "בהתנהלות נכונה, כל ההמהלך יכול היה להראות אחרת בין ישראל לפולין. לפיד רצה אולי לגרוף הון פוליטי, ואולי להוכיח שהוא בן נאמן לניצולי שואה בכך שיכסח את הפולנים, אבל מי שמפסיד מכל זה זו מדינת ישראל. אין מי שמרוויח מההתלהמות הזו".
הוא מוסיף כי "אם המשלחות ייעצרו זה דבר חמור וכואב מאוד. אבל זו הזדמנות לבחון מחדש את נושא המשלחות לפולין, גם מבחינת התנהלות המשלחות שם, המלוות באנשי ביטחון ישראלים. האם נכון להוציא רבבות בני בנוער לפולין? איך הם מתייחסים למסע? האם מה שעולה בשטח זה באמת נימה חינוכית אנטי-פולנית? זו סוגיה מורכבת והיא לא שחור-לבן, ממש כשם שהיחס לפולנים איננו שחור-לבן".