העם היהודי התמודד עם יריבים רבים בהיסטוריה הארוכה שלו: הבבלים, האשורים, דרך הפלנגות של יוון ועד לגיונות רומא. אבל אחד מהם, המתואר בהגדה של פסח וידוע לדורות, נותר בגדר תעלומה.
מי בעצם היה פרעה המפורסם ששלט על מצרים, שיעבד את בני ישראל והתמודד מול אחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנ"ך ובזהות היהודית, משה? היסטוריונים, ארכיאולוגים ופרופסורים רבים למדעי היהדות ניסו לפתור את החידה ולמצוא תשובה קונקרטית, ולהביא ראיות משכנעות לתמיכה בהשערותיהם השונות.
ויכוח סוער השתולל וממשיך לעשות זאת גם היום בין מומחים וחוקרי מצרים סביב אמיתות הסיפור המפורסם על יציאת מצרים. רבים מכחישים את שורשיו ההיסטוריים, וטוענים שהוא חלק מהסיפורים והמיתוסים היהודיים הגדולים יותר המצויים בתנ"ך.
עם זאת, כפי שרבים טוענים, העובדה שיהודים כתבו תיעודים על האירוע ומפרטים בהם נקודות היסטוריות ספציפיות שניתן לאתר ברשומות אחרות שנמצאו במצרים, פירושה שחייבת להיות מהימנות לסיפור, גם אם הוא מכיל הגזמה והפרזה מסוימת.
מי אתה רעמסס?
ההיסטוריון וחוקר המקרא האג'יפטולוג ד"ר דאגלס פטרוביץ' דן בסוגיה זו בדיוק, והוא בין החוקרים המחפשים תשובה. לפי פטרוביץ', שני זרמים עיקריים של מחקר קיימים בניסיון לחשוף את פרעה המסתורי. הראשון, המכונה תיאוריית "התאריך המאוחר", מכנה את רעמסס השני "הגדול" בתור פרעה ששלט על מצרים במאה ה-13 לפני הספירה. לפי החישוב של השנים שבהן אירעה יציאת מצרים זה אולי נראה, במבט ראשון, מתאים לתיאוריה.
בעוד רעמסס השני באמת היה הבן הבכור של אביו, אמנחותפ השני לא היה, והוא יכול היה לשרוד את מכת הבכורות
אולם מבט מקרוב על הטקסט המקראי, מגלה כי רעמסס האגדי היא למעשה עיר שנבנתה במצרים לכאורה על ידי בני ישראל, ולעתים קרובות מקושרת לעיר פי-ראמסס, מרכז אחסון תבואה גדול שאכן נבנה במצרים בסביבות 1100-1270 לפני הספירה. הטקסט המקראי אולי נראה כאילו הוא סיפק תשובה לחיפוש, אבל הוא גם סותר את עצמו. בסיפור יציאת מצרים המפורט בתנ"ך, נאמר שהפרעה ששלט על מצרים באותה תקופה הלך בעקבות שלטונו הארוך של פרעה הקודם.
בעוד רעמסס השני בעצמו נהנה מישיבה ארוכה על כס המלכות של מצרים, הוא עלה לשלטון לאחר מותו של סטי הראשון ששלט במשך 15 שנים, מה שהפך את רעמסס השני למועמד הרבה פחות סביר לשליט בזמן יציאת מצרים – פרעה.
הקשר למכת בכורות
תיאוריה נוספת המנסה להסביר את זהותו של פרעה מכונה "התאריך המוקדם", והיא טוענת שאמנחותפ השני מהמאה ה-15 לפני הספירה הוא זה שמלך במצרים בתקופה שבה עזבו בני ישראל את האזור.
באופן מעניין, פטרוביץ' מצטט את אחת מהמכות המפורסמות שהטיל משה על מצרים בעקבות סירובו של פרעה לשחרר את העבדים היהודים, כגורם אפשרי לתמוך בגרסה שאמנחותפ השני הוא הדמות המקראית שאנחנו מחפשים. במהלך המכה העשירית והאחרונה על מצרים, שבה אלוהים הרג כל בכור כפי שניבא למשה, ההיגיון מכתיב שאם פרעה עצמו היה בכור אביו, הוא היה מת בעצמו.
בעוד רעמסס השני באמת היה הבן הבכור של אביו, אמנחותפ השני לא היה, והוא יכול היה לשרוד את המכה. מעבר לכך, הרישומים מראים שמתוך כל ילדיו של אמנחותפ, אף אחד מהם אינו מתואר כבכורו, כפי שקבע בדרך כלל המנהג המצרי הקדום.
תמיכה נוספת בטענה היא שהמסעות הצבאיים של אמנחותפ לאסיה תומכים ברבים מהפרטים המתוארים בטקסטים העבריים, לצד היעלמות אוכלוסיית העבדים במצרים שהתרחשה באזור בסביבות אמצע המאה ה-15 לפני הספירה ללא הסבר ברור.
אז מי היה פרעה של פסח? אולי לעולם לא נדע בוודאות, אבל ככל שהטכנולוגיה הארכיאולוגית מתקדמת והופכת לאמינה יותר, אולי התשובה מסתתרת אי שם בדיונות של מצרים, ומחכה לחשיפה.
- מתן שור הוא כתב ועורך באתר ynet news וסטודנט להיסטוריה כללית
