כל ילד ישראלי לומד בגן כי אחרי הגזירות של אנטיוכוס הרשע, המכבים פתחו במרד, הדליקו את מנורת המקדש בעזרת כד שמן שהספיק לשמונה ימים ולכן חוגגים את חנוכה. אבל אם שואלים את הארכיאולוג, פרופ' אורן טל, החשמונאים מרדו לאחר "גזירות השמד" של אנטיוכוס השלישי – ואולם גזירות אלו הגיעו בתגובה לסירובם של היהודים לשלם מיסים.
אם לפשט את ההסבר האקדמי – במקום הסיפור הישן שכולנו מכירים "רצו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל משהו משמין", הסיפור האמיתי של חנוכה הוא, לשיטתו של טל: היהודים לא רצו לשלם מיסים, איזה נס שלא הרגו את כולנו.
פרופ' טל, חוקר בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום של אוניברסיטת תל אביב, ומחברם של מספר ספרים ובהם "הארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית", טוען שכדי לקיים ניתוח היסטורי ולהבין טוב יותר חברות עבר, יש לעשות שימוש בעדות הארכיאולוגית.
לדבריו, העדות המשמעותית ביותר בהקשר של המרד וחנוכה נמצאת במוזיאון ישראל שבירושלים. מדובר ב"כתובת הליודורוס", לוח אבן שחרוטה עליו הצהרה מלכותית ביוונית מטעם סלאוקוס הרביעי, שעמד בראש הממלכה הסלאוקית. במשך שנים לא ידעו בוודאות איפה הוצבה הכתובת במקור, מכיוון שהיא עברה ידיים רבות עד שנתרמה למוזיאון ישראל.
בזכות חזזית ששרידיה נמצאו על גבי הכתובת, וגם הודות לגילוי שברים נוספים שנמצאו באתר הארכיאולוגי מָרֵשָׁה שבשפלת יהודה, ברור שמדובר בחלקים מאותה חליפת מכתבים מלכותית, שנחקקו באבן על גבי כתובות בשנת 178 לפני הספירה. הכתובת הוצבה במקדש הלא-יהודי שהיה קיים באותה תקופה ביישוב מרשה, אבל ככל הנראה העתקים שלה הוצבו במקדשים אחרים באזור, כולל בבית המקדש היהודי בירושלים.
"באותה תקופה המיסים נאספו על ידי הגופים הדתיים. אצל היהודים הכסף נאסף בבית המקדש ונועד לממן את הפעילות הדתית. הכתר חשב שהכסף שנאסף במקדשים שייך לו, לכן שמו את הכתובת במקדשים של בני כל הדתות"
"הכתובת היא צו מלכותי", מסביר פרופ' טל, שלקח לאחרונה חלק בסדרת המקור של בית אבי חי, "ארץ חפר". לדבריו מדובר ב"חלק מחליפת מכתבים בין המלך הסלאוקי לשריו, שמתארת רפורמה בממלכה ותקנות כלכליות חדשות שהונחתו מהשלטון. בכתובת מודיע המלך להליודורוס על המינוי של אולימפיודורוס כ'אחראי על המקדשים' במחוז 'קוילה-סוריה ופויניקיה', שכלל בתוכו את ארץ ישראל".
מה המשמעות המעשית של הכתובת?
"שאחרי שנים שבהן לא התעקשו על גביית מיסים, עכשיו כולם צריכים להתחיל לשלם, כדי לממן את הממלכה הענקית הזו. באותה תקופה המיסים נאספו על ידי הגופים הדתיים. אצל היהודים הכסף נאסף בבית המקדש ונועד לממן את הפעילות הדתית. הכתר חשב שהכסף שנאסף במקדשים שייך לו, והיהודים סירבו לשלם. לכן שמו את הכתובת במקדשים של בני כל הדתות, כדי שהאנשים יבינו שחלק מהכספים הולך לכתר".
אפרת שפירא-רוזנברג מארחת את פרופ' אורן טל לריאיון
(באדיבות בית אבי חי)
החשמונאים התפשטו טריטוריאלית
שלוש שנים לאחר הצבת הכתובת במקדשים, ב-175 לפני הספירה, סלאוקוס הרביעי נרצח ואת השלטון תפס אחיו, אנטיוכוס הרביעי – אפיפנס. השליט החדש כבש כמעט את כל מצרים והרחיב את הממלכה, מה שהצריך הרבה מאוד כסף. לכן, עם הזמן, הוא הפך הרבה פחות סובלני לסירוב של היהודים לשלם מיסים. לדברי פרופ' טל, זו הסיבה שבשנת 167 לפני הספירה פרסם אנטיוכוס את הגזירות שמתועדות לא רק ב"ספר מקבים" אלא במסמכים היסטוריים נוספים. בין השאר, נדרשו היהודים לא להקריב קורבנות לאלוהים שלהם, אלא להקריב בעלי חיים לא כשרים לאלילים. נאסר עליהם גם לשמור שבת, לבצע ברית מילה לילדים ועוד.
"המרד שצמח במודיעין, נתן את ביטויו העיקרי בירושלים. הכוח הסלאוקי היה מרוכז שם במקום שמכונה ביוונית אקרא, ובעברית 'מצודת חקרא'. אבל הכוונה היא לא רק למצודה עירונית אלא גם לרובע במקום גבוה, סמוך להר הבית, ששלט על האזור מבחינה לוגיסטית. החשמונאים לא הצליחו לכבוש אותו, אבל כיתרו אותו".
מהמרד נותרו ממצאים מעטים שנחפרו לאורך השנים: "האזור שבו ירושלים הייתה בנויה באותה תקופה, פחות או יותר באזור שבו נמצאת כיום עיר דוד, הוא חידתי מבחינה ארכיאולוגית", מספר פרופ' טל. "השכבות קשות להגעה ולבירור. אבל יש ממצאים רבים שמעידים על מה שקרה בעקבות המרד. יש שכבות-נטישה ושכבות-חורבן של יישובים פגאניים בעשרות השנים שעוקבות למרד, מה שמעיד על התפשטות טריטוריאלית של החשמונאים.
4 צפייה בגלריה
חפירות מהתקופה החשמונאית בתל אצטבה
(צילום: German-Israeli Tell Iztabba Excavation Project)
"יהודה - ואחרי מותו בקרב אחיו יונתן, ואחריו האח שמעון – משתלטים על חבל יהודה ההררי ולאחר מכן על אזורים נוספים. הייתה להם אסטרטגיה מעניינת, גם יישובים פגאניים שהם הרסו וגם יישובים פגאניים שננטשו בגללם לא יושבו מחדש, למעט מקומות חריגים כמו יפו, והדבר זוכה לאישור בחפירות הארכיאולוגיות".
מעטים מול רבים: האומנם?
פרופ' טל מספר כי בתחילה אכן היו היהודים מעטים, "ולכן הם השתמשו בלוחמת גרילה", כדבריו. "ואולם בהמשך הכוח הצבאי היהודי גדל, והקרבות נמשכו, עד שנוצרה מדינה חשמונאית שהייתה מעין מדינת-חסות, והסלאוקים חיו איתה פחות או יותר בשלום".
אנחנו יודעים איך נראה פך השמן שבעזרתו הדליקו את המנורה?
"למרות שאין הרבה ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת המרד עצמו, ובהנחה שהמקור התלמודי מתייחס לפך שמן עשוי חרס, ניתן לומר שנמצאו כלי חרס רבים מאותה תקופה, כלומר אמצע המאה השנייה לפני הספירה.
"הכלים שהיו בשימוש בקרב היהודים היו שונים מבחינת העיטור מאלה הפגאניים. למשל, הקרמיקה ההלניסטית הייתה מחופה בצבע, והקרמיקה החשמונאית הייתה לרוב ללא חיפוי. מעבר לכך, על חלק מהידיות של הקנקנים ביהודה נטבעו חותמות עם ליגטורה (צירוף אותיות, י"ט) של האותיות 'יה', למשל, או פנטגרם – כוכב בן חמש צלעות שבין צלעותיו הכתובת 'ירשלמ'. ייתכן שאותם כדים היו מיועדים למעמד הכהונה או בחסות מעמד הכהונה".
"אנחנו גם יודעים ששמן הזית היה מרכיב חשוב מאוד בתזונה באותה תקופה, כולל באזור מודיעין", הוא מציין, "הממצאים מחבל ההר מוכיחים שגידלו זיתים וייצרו שמן זית, גם בצורה תעשייתית וגם בצורה ביתית".
"יש לא מעט היסטוריונים שמסיבותיהם חושבים שספר מקבים א' הוא מקור לא אמין, אבל הממצאים מראים שאומנם לא באופן מוחלט, אבל בהיבטים רבים הטקסט אמין"
נדמה שאחרי שנים שהיסטוריונים וארכיאולוגים רבים זלזלו בתנ"ך ובמקורות, יש עוד ועוד ממצאים שמאששים את המסורת היהודית.
"יש לא מעט היסטוריונים שמסיבותיהם חושבים שספר מקבים א' הוא מקור לא אמין, אבל הממצאים מראים שאומנם לא באופן מוחלט, אבל בהיבטים רבים - הטקסט אמין. ברור שהתיאור במקבים ב' על גירוש הליודורוס מן המקדש על ידי פרש 'אלוהי' נכתב כדי לשרת מטרה מסוימת, אבל במה שנכתב על אירועים, מאבקים וגזירות, קיים יסוד היסטורי שלא פעם מקבל אישוש ארכיאולוגי".
