"אין כמו לחזור הביתה", מספר הרב יוסף וולף. "הקהילה היהודית שנותרה בחרסון קיבלה אותי בבכי ודמעות של שמחה והתרגשות. החלטתי שלא משנה מה יקרה, שיתהפך העולם, חשוב לי לציין את חג הפורים עם הקהילה שלי בחרסון. עדיין מסוכן להסתובב כאן ברחובות ויש כל הזמן הפגזות מהרוסים שהתבצרו בצד השני של נהר הדנייפר. אני מקווה שבקרוב אוכל לשוב לעיר יחד עם בני המשפחה".
הרב ומשפחתו עזבו את העיר האוקראינית אחרי שורה של הפגזות רוסיות ומתוך חשש לחיי משפחתו. בחודשים האחרונים הם שהו יחד בגרמניה, וכעת הוא מתכנן לחבור לאחיו שחזר אף הוא לאחרונה לאוקראינה ופתח מחדש את בית היתומים באודסה.
בקהילה היהודית בחרסון נותרו מאז פרוץ המלחמה כמה מאות יהודים, וחלקם הגיעו לחגיגות הפורים שנערכו יחד עם הרב וולף.
"היה לי חשוב מאוד להגיע ולציין את חג הפורים עם הקהילה שלי. קראנו את המגילה, ערכנו את המשתה והייתה גם מוזיקה מקומית", סיכם הרב.
הרב וולף נמצא בשליחות בעיר חרסון כבר 30 שנה. בשנה האחרונה עברה העיר תהפוכות ואחרי כיבוש רוסי, היא שוחררה בידי הצבא האוקראיני. למרות זאת, הדי הפיצוצים ממשיכים להישמע לעיתים קרובות והשלכות המלחמה נראות מכל עבר, כולל מבנים ותשתיות שנהרסו ותושבים שנהרגו או ברחו מהמקום. בעבר היו באזור התיישבויות יהודיות חקלאיות, תחת השם "שדה מנוחה", אך מרבית יהודי הקולחוז הזה הושמדו ב-1941 על ידי הנאצים שהגיעו למקום.