תארו לעצמכם חרדית, אתאיסטית, רבה רפורמית, גיורת וטרנסית עולות על במה. זו לא התחלה של בדיחה, אלא מופע ייחודי בשם "עשר הדוברות" שבו עשר נשים מכל הסקאלה היהודית מגיבות על דיבר אחד מתוך עשרת הדיברות, כל אחת בדרכה האמנותית.
קדימון למופע "עשר הדוברות"
(צילום: תומר צוק ורותם פלדנר, עריכה: שרון דביר)
מי שיזמו את המופע הן שירה מלר ומיכל זולברג, שתי חברות תל-אביביות. מלר, המפיקה והמנהלת האמנותית של המופע, היא דתייה-לאומית בת 37, נשואה פלוס 6. בעבר היא הייתה מורה למוזיקה ובשנים האחרונות היא מנהלת בתל אביב את תוכנית "יחד – יהדות ישראלית בקהילה" של אור תורה סטון.
"במקור אני מארגנת אירועים קהילתיים שמתכתבים עם היהדות הישראלית העכשווית, ומשתדלת לזהות את הצורך מהשטח להביע יהדות ישראלית, מתוך הבנה שהיא של כולנו ושהיהדות היא דבר פועם ומתחדש", לדבריה. "גם אני בתור דתייה מבית מחפשת את הדופק של 'מה היהדות אומרת עכשיו', צורך שנמצא כל הזמן. במופע בוחנות את עשרת הדיברות גם גיטי פורגס החרדית, גם הרבה הרפורמית סטייסי בלנק, גם סופי צדקה שעברה גיור וגם גיא-תמר לוי שמגדירה את עצמה אישה ונולדה כגבר".
זולברג (27), מורה למחול וסטודנטית לתואר שני בפסיכודרמה באוניברסיטת חיפה, מגדירה את עצמה "פרפורמית ויוצרת שמשלבת בין משחק ותנועה על במה". למרות שהיא מצהירה שאיננה שומרת מצוות, היא מבהירה באותה נשימה: "עולמות התוכן שעסקתי בהם כיוצרת הם בדיאלוג בין קודש לחול. בין החיים שלי כחילונית מתל אביב לזיקה למסורת או להוויה רוחנית שלא תמיד לגמרי ברורה לי".
מסתקרנות מהאלוהים אחת של השנייה
ב-7 באוקטובר 2023 ירדו למקלטים ברמת אביב גם מלר, עם בעלה וילדיה, וגם זולברג ובן זוגה שהתארחו אצל הוריה של מיכל, שגרים ממש באותה קומה עם שירה.
"בגלל שזה היה חג לא פתחתי טלפון, אבל מיכל דאגה לעדכן אותי", אומרת מלר ושתיהן פורצות בצחוק. אבל ההיכרות בין השתיים התחילה עוד קודם. מלר מקיימת אירועים קהילתיים שמחוברים לשטח, וכך נוצר גם המופע הזה.
"אני לא מגדירה את עצמי חילונית", מדגישה זולברג, "אלא מאמינה ומתרגשת מיהדות עם דיאלוג חי ופועם, מתוך הבנה שאנחנו חיים במדינה שבה לכל אחד יש פרספקטיבה משלו למקורות, ליהדות ולמסורת. בכולנו, למרות האנטגוניזם, יש חיבור, הזדהות או זיקה כלשהי לרכיב הזהותי הזה. כולנו יהודיות וזה לא משהו שאפשר לקרוע מהזהות שלנו, על אחת כמה וכמה מאז 7 באוקטובר, שהעצים את שותפות הגורל הקולקטיבית שלנו כיהודים".
מלר מציינת: "ההורים של מיכל ואני חולקים קיר ברמת אביב. בצד אחד של הקיר יש ספרי פילוסופיה ויוגה ובצד השני ספרי קודש ושירה. מצד אחד אנחנו מביאות שכנות וחברות, וחשובה לנו הקִרבה. יחד עם זה, יש דיאלוג עם עולמות התוכן השונים וזה לא תמיד נוח. לי יש את 'האלוקים הרגיל' ולמיכל יש 'אלוקי האמנות'. שתינו מסתקרנות מהאלוהים אחת של השנייה, וגם מרגישות שייכות אליו, אבל לפעמים זה לא מסתדר ולא קל לפתור את זה, ואנחנו משתדלות להביא גם את הקונפליקט לבמה".
אז זה לא מופע מצחיק.
"הוא מרתק ומלא באמנות ובתעוזה, אבל חלקו לא נוח. אנחנו מקוטבים בחברה ויש לנו פרספקטיבות שונות, וכל מי שכבר צפו במופע אמרו שהיה איזשהו חלק שעיצבן אותם".
מה למשל?
"הקהל החרדי 'חייב' לשמוע רבה רפורמית וגם טרנסג'נדרית. הקהל החילוני 'חייב' לשמוע חרדית ודתית-לאומית".
ואיך מגייסים חרדית למופע?
"באמת לקח הרבה זמן עד שמצאנו את גיטי פורגס. היו חרדיות שלא רצו להשתתף אפילו בגלל הטייטל שבו אנחנו מצהירות על הרצון לחקור את עשרת הדיברות. גיטי אומנם לא רוצה שנפרסם תמונה שלה מהמופע, אבל היא מלאה בתשוקה לחיבור, ובגלל שחשוב לנו לכבד את כולן, הלכנו איתה כדי למצוא את האזור שיהיה לה הכי נוח להופיע בו, אבל אי אפשר לפרט כי זה חלק מההפתעה של המופע".
מלר מסתפקת בהפקה ולא עולה על הבמה בעצמה. לעומת זאת זולברג מופיעה ובחרה להתמקד בדיבר החמישי – "כבד את אביך ואת אמך".
מה יש לחקור בנושא שיש עליו קונצנזוס עולמי?
"אומנם זכיתי בהורים שראוי לכבד, אבל מה יעשו מי שיש להם הורים אלימים? זה ציווי קשה ולא ברור מאליו. הקטע שלי במופע הוא עם קריצה הומוריסטית, קטע וידאו שלי כילדה, עם אלמנטים תיאטרוניים, שמשקף את הדיאלוג והקונפליקט שלי מול הדיבר הזה. השאלה העיקרית היא מה הציווי הזה אומר בכלל. אני שואלת איך לכבד, וגם מה אם אני לא נענית להכוונה של ההורים שלי. מה אם אני לא מסכימה איתם, איך צריך לכבד אותם ומה זה אומר בכלל. אני מניחה קונפליקט ומתייחסת ל'דע מאין באת ולאן אתה הולך'. אם אני הולכת קדימה, לבד, איך אני מתייחסת למקום שממנו באתי?"
"היא עושה את בצורה מצחיקה", מדגישה מלר, "היא מחלקת לקבוצות את בן הזוג שלה ואבא שלה, ומעמידה אותם במין תחרות – מניין היא באה מול לאן היא הולכת".
ומה אומרים ההורים על יישום הדיבר?
"תראה, לא פעם אכזבתי או עוררתי דאגה. היו רגעים של מורכבות", אומרת זולברג בחיוך, "אבל זכיתי בהורים מדהימים ואני בטוחה שהם גאים היום".
במרחב הציבורי צריך עוד קול נשי
המופע שיזמו מלר וזולברג יעלה ביום שני הבא (9 בדצמבר, 21:00) בבית מזיא לתיאטרון בירושלים, במסגרת פסטיבל יהודי בין-לאומי לאמנויות הבמה שיתקיים זו השנה התשיעית, כחלק מיוזמה של קבוצת התיאטרון הירושלמי בשיתוף קק"ל. במשך חמישה ימים (8–12 בדצמבר) יעלו מופעי תיאטרון, מוזיקה, מחול ווידאו ארט שיצרו מיטב האמנים בארץ ובתפוצות, המביאים לקדמת הבמה ביטוי לעולמם האישי, ומעלים שאלות וסוגיות המעסיקות אותנו כיחידים וכחברה.
במופע "עשר הדוברות" ישתתפו סופי צדקה, אלינה זוטובסקי, גיא-תמר לוי, דגה פדר, אפרת גורן, גיטי פורגס, מיכל זולברג, סטייסי בלנק, אודליה אליעזרוב סבר וצביה מרגליות. מופע הבכורה התקיים בתיאטרון תמונע, ולקראתו מלר וזולברג חקרו וביררו עם כל דוברת מה האמירה שלה, בתהליך ארוך שהתבצע יחד עם ד"ר ארז מעין שלו ואיתי דורון.
על השאלה מדוע המופע כולל נשים בלבד משיבה מלר: "אנחנו סקרניות לקול של גברים, אבל במרחב הציבורי צריך עוד קול נשי. בזכות נשים נגאלו ישראל במצרים ובזכות נשים הן עתידות להיגאל. על הבמה שלנו יראו אישה מנגנת, רוקדת, או דרך וידאו, או דרך אמנות ויצירה, כמו למשל של אפרת גורן שיצרה ספר תורה מודפס על קנבס, שאותו היא גם כתבה, גם איירה וגם קוראת ממנו באמירה אמנותית ייחודית. זה מזמין אותנו לחוויה של לב ושל רגש, אמנות מתוך אמונה. אנחנו מאמינות ששינוי אמיתי שנוגע דווקא בתת-מודע מגיע מהתרבות, לא רק דרך הצד האינטלקטואלי והשלטים".
