במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר הכוחות הגרמניים התקרבו לארץ ישראל מדרום, שרר פחד גדול בקרב מנהיגי היישוב היהודי ממה שעלול להתרחש בארץ במקרה שהנאצים יצליחו להיכנס למרכזי אוכלוסייה יהודיים מיושבים.
לרב יצחק הרצוג (סבו של נשיא המדינה כיום), שכיהן אז כרב הראשי של היישוב, מיוחסת האמירה כי מסורת יש בידינו שלא יהיה חורבן בית שלישי, וממילא אין לחשוש מהפלישה. ואכן, בסופו של דבר הצבא הגרמני נעצר בקרבות אל-עלמיין אי-שם באפריקה.
- עם בלי עבר – אין לו עתיד: היכנסו לעמוד תשעה באב
- מתי אלמד לבכות נכון/ סיון רהב-מאיר
מאז בחוגים מסוימים קנתה לה שביתה התחושה שלא משנה מה נעשה כאן, גם אם נאכל איש את רעהו יש לנו הבטחה אלוקית, מעין תעודת ביטוח, שכאן לא יקרה דבר – ועתיד האומה מובטח בציון.
מבלי להיכנס לשאלה אם אכן מסורת זו קיימת או מוסכמת על הכול, ברור כי היא איננה יכולה להבטיח דבר. משמיים אולי יסייעו לאומה בעת צרה והיא לא תכלה, אך אין לראות בכך הבטחה להגנה מפני כל שטות שאותה נעשה לעצמנו.
החורבן החל בפילוג ממלכת יהודה וישראל
התפיסה הדומיננטית במסורת היהודית הייתה תמיד, "כי דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו חרב בימיו". אמירה כזו אמורה לשמש אות אזהרה לכל חברה, כי אל נחשוב שצום תשעה באב שאנחנו מציינים היום (א') הוא נחלת העבר. הוא שייך אלינו ממש. יהודי מאמין אמור להסתכל סביבו ולשאול, מה עשיתי השנה שגרם לחורבן המקדש השנה.
לא בשנים עברו – השנה.
המתבונן בקינות הנאמרות בתשעה באב, יראה כי חכמי המסורת היהודית טרחו להוסיף להן מיני אירועים טרגיים משמעותיים שהצטברו במהלך הדורות: מסעות הצלב, שריפת התלמוד, ההרג ביורק ועוד. הם ייחסו את גירוש ספרד, ועוד רשימה ארוכה של אירועים, לתשעה באב.
לא צריך לנבור רבות בעיתונות הישראלית כדי להבין שגם אנחנו בעיצומו של תהליך חורבן. לא חלילה חורבן מדינת ישראל, לה זכינו כמתנת שמיים והשתדלות גדולה של מיטב בנינו ובנותינו. חורבן איננו רק מצב שבו עוברת הריבונות משלטון יהודי לשלטון זר. המתבונן על תהליכי החורבן של בית ראשון, יראה כי תחילת התהליך היא בחלוקת הארץ לממלכת יהודה וממלכת ישראל. מכאן היה זה רק עניין של זמן עד שהללו יילחמו אלה באלה, וימיטו עלינו אסון.
מצב שבו מיליוני יהודים רואים באחיהם, בעלי דעות אחרות – "עמלקים", "נאצים", "עלוקות" ועוד כהנה וכהנה – הוא עצמו חורבן. הוא חורבן לשיח, הוא חורבן לחברות והוא גם – ואולי בעיקר – חורבן לתורה.
במלחמה אין ימין ושמאל
גדלותו של עמנו לאורך כל הדורות, שגם בימים הקשים ביותר של מחלוקות שמאי והלל, לא נמנעו מלשאת זה את זה. מחלוקת הלכתית או פוליטית זה עניין אחד. מחלוקת בלבבות זה עניין אחר לגמרי.
אנחנו בעיצומה של מערכה קשה בדרום. בליל תשעה באב חזרנו שוב לגלות את האמת הפשוטה כי אויבינו אינם מבחינים בדקויות שבין שמאל וימין, דתיים וחילונים. בימים אלה מגלה עם ישראל את הכוחות המיוחדים הטמונים בו. הלוואי ונשאב מכך כוחות גם לימים שיבואו עם סיומה של המערכה.
בעבר אחוות הלבבות אפשרה למחלוקת הדתית להינשא במלוא עוזה, ללא חשש ומורא, כששני הצדדים יודעים שהם יכולים לדבר בחופשיות, שכן אף אחד לא יפגע בהם או יעליבם בשל עמדותיהם. לכל היותר, עמדתם תידחה והאהבה תישאר.
כשהשיח הופך להיות אלים מיום ליום, האהבה והאחווה בין קבוצות שונות עלולה, חלילה, להיעלם. דווקא בימים של מערכת בחירות, על כולנו לזכור את המסר המשמעותי ביותר מהימים האלה: אויבינו יכלו לנו רק כשאנחנו עשינו זאת לעצמנו.
- הכותב הוא יו"ר ארגון רבני צהר
