"זו הייתה מצווה כפולה", סיכם "הניו-יורק פוסט": זוג שהתחבר לתפילת שבת מקוונת בבית הכנסת שלהם במינסוטה, החל במפתיע במצוות פרו ורבו באמצע התפילה. התקרית, שארעה לפני כשלושה שבועות, דווחה בסוף השבוע שעבר תחת משחק המילים "דבי עושה את דברים" (פרשת השבוע הייתה, למעשה, מספר ויקרא, אבל לא נדקדק בקטנות) – ומיד הפכה לוויראלית.
אולם מה שאירע במהלך תפילת השבת בבית הכנסת "בית אל" בסנט לואיס פארק, פרבר של מיניאפוליס, איננו רק נושא לבדיחות. בתי כנסת אמריקניים רבים עברו בתקופת מגפת הקורונה לתפילות מקוונות. התנועה הקונסרבטיבית, שאינה מעודדת שימוש במכשירים אלקטרוניים בשבת, התירה שימוש בזום כאמצעי חירום בתחילת המגפה, כאשר ועדת ההלכה היהודית של התנועה קבעה כי יש "לכוון ולשכוח" את ציוד הזרמת המדיה, כלומר: לכוון אותו לפני כניסת השבת ולא לגעת בו עם כניסתה.
ייתכן שמדיניות זו מספקת את ההסבר לעובדה שהזוג, שלא עסק בתפילה במשך 45 דקות, נשאר על מסך הזום באין מפריע, כאשר איש מעובדי בית הכנסת לא פועל להפסיקם או לעצור את השידור. חברים אחרים לא היססו לחלל שבת, ומישהו התקשר לבסוף לזוג כדי להתריע בפניהם שהם מועברים בשידור חי, כך על פי הדיווח ב"ניו-יורק פוסט". והיה גם מי שטרח לעשות צילום מסך. "מעולם לא שמעתי טיעון טוב יותר מדוע לא להשתמש במכשירים אלקטרוניים בשבת", הגיב אחד הגולשים.
בעיה טכנית או הלכתית?
"אני מרגיש נורא עבור הזוג ששמו הטוב הוכתם, כמו גם תדמיתו", אומר הרב דיויד פסקין, שעובד בבית כנסת בפלורידה ומייעץ גם כ"איש תורה וטכנולוגיה" לקבוצות יהודיות. "אנחנו עדיין לא בקיאים בטכנולוגיה הזו, רק לומדים כיצד לעשות זאת. מדהים אותי שיש כל כך הרבה אנשים שעדיין לא יודעים כיצד להשתיק או לפתוח את המיקרופון שלהם".
בית הכנסת בית אל סירב להגיב על התקרית ועל הדרך שבה נערכות התפילות הווירטואליות. אולם אחת מהחברות בבית הכנסת טענה כי ההלכה, ולא חוסר בקיאות טכנולוגית, הביאה להתמשכות האירוע. "איש מעובדי המקום לא התקשר כדי לשים לכך קץ, מפני שזה היה במהלך השבת", כתבה. "אף אחד בבית הכנסת לא היה מתקשר כדי לפקח על הזום".
הבעיה הינה ייחודית לבתי כנסת מהזרם הקונסרבטיבי, המתירים שימוש בזום כפלטפורמה לתפילות. בתי כנסת אורתודוכסיים אינם משתמשים בטכנולוגיה דיגיטלית בשבת, ובאלה הרפורמיים אין מניעה להתקשר ולהתערב אם נדרש.
ההמלצה: להעסיק לא-יהודי שיפקח על השידור
בתי כנסת קונסרבטיביים מסוימים משתמשים בטכנולוגיה פסיבית להזרמת מדיה שבה נראים רק מי שמנהלים את התפילה, אולם בתי כנסת אחרים של התנועה מעדיפים את הזום, מפני שהטכנולוגיה מאפשרת לאנשים מעורבות בתפילה – בין אם באמירת "קדיש" בקול, או בהובלת הקהילה במהלך התפילה.
הרבה רייצ'ל איין מבית הכנסת סאטון פלייס בניו-יורק, שמשתמשת בזום ובשירות הזרמת מדיה פסיבית כהשלמה לתפילות פנים-אל-פנים, סירבה להגיב על התקרית ב"בית אל". עם זאת, אמרה כי "סאטון פלייס", בדומה ל"בית אל", מחויב לוודא כי חברי הקהילה מרגישים חלק מהתפילה כשהם משתתפים בה מהבית – גם אם המשמעות היא שחורגים לעיתים מההנחיות שקבעה התנועה.
"מה שלמדנו בשנים האחרונות הוא שיש דרכים שונות שבהן רבנים מקבלים החלטות עבור הקהילה שלהם", אמרה איין. "הם עושים זאת תוך התייעצות עם הוועדה לדין תורה והלכות של התנועה הקונסרבטיבית, אולם יש גורמים רבים שמובילים להחלטה זו".
הוועדה, שהיא חלק מכנסת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית, מאמצת הלכות באישורם של שישה חברים או יותר, אולם רבני התנועה והקהילות אינם מחויבים לפעול לפיהן. הפסיקה משנת 2020 המתירה הזרמת מדיה בתקופת הקורונה, קראה לבתי הכנסת לשכור לא-יהודים שיפקחו על פלטפורמות דו-כיווניות כמו זום, כאשר יש להכניס, להוציא או להשתיק את המשתתפים (חוות דעת שנייה של אותו רב, שאומצה בשנה שעברה, קובעת כי השיטה צפויה להימשך גם לאחר סיומה של המגפה).
"אם אין מישהו לא-יהודי שזה תפקידו, קיים סיכון רב שאדם יהודי יתערב, ויפר לא רק את האיסורים הרבניים אלא גם איסורי תורה", קובעת התשובה ההלכתית. "לכן אנו ממליצים שאם חשוב שמערכות אלו יפעלו, על המשימה יופקד אדם לא-יהודי שתפקידו יהיה לפקח עליהן".