מוזיאון בית לוחמי הגטאות חושף לראשונה מתוך הארכיון גלויות, איגרות, כרזות ומכתבים שבהם איחולים לשנה טובה בכתב יד, שנכתבו על ידי יהודים באירופה בתקופות שלפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה ואחריה. התערוכה הייחודית, "לִבֵּנוּ עָנָה בִּתְפִילָּה נוֹשָׁנָה", מציגה באופן מקוון כמה מהם, שנתרמו לארכיון בית לוחמי הגטאות לאורך השנים כחלק מעיזבונות של נספים במלחמה או שורדים שבחרו להפקיד בידי הארכיון את זיכרונותיהם.
כאשר שולפים את הברכות מהקשרן המקורי ומניחים אותן על ציר זמן, לצד ברכות שנה טובה אחרות, מתקבלת תמונה מעניינת. האיחולים נעים על פני כמה עשורים, לפני השואה, במהלכה ואחריה. בחלק מהברכות ישנם גם סמלים מסורתיים ואידיאולוגיים, וביטויים לאירועים גדולים שפקדו את העם היהודי.
מימי השואה אותרו בארכיון בית לוחמי הגטאות בעיקר מילות ברכה לשנה החדשה במכתבים שנשלחו לבני משפחה ולקרובים. האיחולים הללו מבטאים בעוצמה כמיהה לעתיד טוב יותר ותפילה "שהעננים מעל ראשנו יתפזרו" ועוד.
מנהלת ארכיון בית לוחמי הגטאות, ענת ברטמן-אלהלל, אמרה: "כשאנחנו מעיינים בגלויות, אנו עדים עד כמה הכמיהה לשלום נוכחת בהן. האיחולים שאיחלו זה לזה יהודים בתקופת השואה צובטים את לבנו כשאנחנו קוראים אותם היום. הכותבים מייחלים לימים של שקט ושלווה - כמה חוסן יש בגלויות האלה ותקווה לעתיד טוב יותר. גם היום, בזמנים אחרים לגמרי, אנחנו מייחלים לשלום, לשקט ושלווה שהלוואי וישובו לשכון במחוזותינו במהרה. הלוואי והברכות והאיחולים שנאחל זה לזה השנה, בימים הקשים שאנו חווים עכשיו, יתגשמו ונוכל לקום מהשבר ולשקם את חיינו".
באחד המכתבים שנתרמו לארכיון כותבים אביו ואמו של משה רפופורט בפולין:
"לבני יקירי וחביבי משה ,
... עכשיו, לקראת השנה החדשה, הגעגועים אליכם, ילדים אהובים, מתגברים...
אני מברך אתכם בכל טוב, בשנה טובה, שמחה
וברוכה, ושנזכה לשמוע בשורות טובות...
אנו מבקשים ממך: כתוב לנו לעתים תכופות.
מה שלום הילד?
מאחל לכולם כתיבה וחתימה טובה.
אביך צבי .
ילדים יקרים, משה, הינדה ויצחק-חיימ'ל,
בשנה החדשה שייתן לכם אלוהים בריאות,
אושר וחיים ארוכים. שהשם יתברך יעזור
שהמלחמה תיגמר במהרה ושנוכל לשוב
ולהתראות.
אימא.
לימים התחתן משה עם הינדה לבית ברנשטיין (Hinda Berenstein). ב-1933 עלו בני הזוג לארץ ישראל והשתכנו בתל אביב. בשנת 1938 נולד בנם יצחק. שאר בני המשפחה של משה רפופורט נשארו בפולין. בשנות ה-30, בתקופת מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחריה, שלחו קרוביו מכתבים אל משה ותיארו בהם את האירועים שחוו.
לאחר מותו של משה הועברו כל המכתבים והגלויות לעליית הגג, ושם נמצאו מאוחר יותר, באקראי, על ידי יצחק, בנו של משה, גנוזים בנרתיק בד. יצחק תרם את המכתבים לארכיון בית לוחמי הגטאות.
"הלוואי שהעננים מעל ראשינו יתפזרו והאנושות תזכה בחיים שכדאי לחיות אותם"
איחול אחר שנכתב על ידי סאלה גפרט ב-6 בספטמבר, 1941 בלונדון: "יקיריי, מה שלומכם? האם כולכם בריאים? ומה שלום דודה פאני? ... אי אפשר לעשות תוכניות לעתיד, והכי טוב לחיות את היום. אני מקווה ששורות אלה ימצאו אתכם בבריאות טובה.
דרך אגב, מה שלום יהודה הקטן?
... בהזדמנות זאת אני רוצה לברך אתכם לראש השנה. הלוואי והעננים מעל ראשינו יתפזרו והאנושות תזכה בחיים שכדאי לחיות אותם".
אני מבקשת לשמוע מכם בקרוב, ובינתיים –
ברכות לכולכם,
סאלה גפרט"
"אחרי הגשם תחזור שוב השמש"
באגרת שנה טובה שכתבו קלרה ומקס פרידמן בבריסל אל בתם אדית ובנם מרטין פרידמן שנשלחו לאנגליה במסגרת הקינדר-טרנספורט והועברו למשפחות יהודיות מאמצות ב-27 בספטמבר 1939, הוא מביע את געגועיו ותקוותו שבשנה הבאה כל המשפחה יהיו מאוחדים שוב ויישבו סביב שולחן ארוך וגדול: "אדית היקרה! אני תמיד שמח לקרוא את מכתבייך. נקווה שבשנה הבאה נהיה כולנו שוב מאוחדים! שנוכל לשיר זמירות כמו בעבר, ושנשב סביב שולחן ארוך וגדול!
עתה אני שולח לך, ילדתי היקרה, ברכות ליום טוב, ושבת שלום... ולא לשכוח – אחרי הגשם תחזור שוב השמש.
אני שולח לך המון נשיקות ואהבה רבה.
אביך."
