מכירים את זה שאתם בליל הסדר, אבא או סבא מקריאים מההגדה של פסח – ואתם נאבקים כדי לא להירדם? אם אתם חילונים, אתם יכולים להציץ בסלולרי (אבל אז תחטפו מבטי זעם מאמא). אם אתם דתיים אתם יכולים לנסות לקרוא ספר אחר, ולספוג מנה דומה של כעס.
כשהסופר יהודה גזבר (33) היה ילד, הוא היה שוקע בציורים של ההגדה שלו ומדמיין. כעת הוא משיק פתרון מהפכני לבעיה, בשם "סיפור; הגדה". מדובר בכלל בנובלה שבין עמודיה נכלל גם הנוסח המלא של ההגדה, והיא מתכתבת איתו לאורך הסיפור.
"אומרים שההגדה היא הספר שנכתבו עליו הכי הרבה פירושים", אומר גזבר, ומסביר כי רבים מהפירושים נוצרו פשוט בגלל ההרכב המשפחתי הנרחב – והשנים הרבות שבהן נוהג הטקס, "ולא כי זה ספר מסתורי או קשה להבנה", הוא מחדד. "זו סיטואציה שבה יהודים יושבים ביחד, אוכלים ומדברים – וגם קוראים טקסט, שנערך ונוספו אליו קטעים לאורך אלפי שנים".
6 צפייה בגלריה
"אם יש אנשים שלא מוצאים את עצמם בסדר, ההגדה שלי יכולה להיות עבורם מפלט". יהודה גזבר
(צילום: יואב דודקביץ)
"יש מצבים שבהם חלק מהאנשים אומרים, 'אני לא מבין מה קורה. אני קורא את הטקסט כי צריך, והוא לא רלוונטי עבורי'. הגישה שלי היא לברר איך אני מוציא את המרב כדי שזה ידבר אליי", הוא מסביר. "אני מנסה להגיד לקוראים – בואו נמצא את הדרך להפוך את הטקסט לרלוונטי. אם יש מצב שבו אנשים לא מוצאים את עצמם בזמן הסדר, ההגדה שלי יכולה להיות עבורם מפלט".
הסופר הדתי לא חושש מטענות על "חילול הקודש" בערבוב של סיפור עלילתי עכשווי עם ההגדה. "זו הפעולה ההפוכה בדיוק", הוא אומר. "לערבב קודש וחול זה לא בהכרח לחלן את הקודש. ומי ששואל, כנראה לא מבין שהקודש יכול באמת להעניק משמעות ליומיום".
מה עושים כשנתקעים?
אל ליל הסדר בבית אחד בירושלים, מתכנסים בני משפחה. יאיר וריקי, הורים לשני ילדים, מגיעים כשהם טעונים במחשבות על ההורות, על החיים כמבוגרים ועל הקריירה התקועה שלהם. נורית, האחות הצעירה, לומדת לתואר בתחום שהיא לא אוהבת ומנהלת מערכת יחסים שהיא לא בטוחה בה. אליהם מצטרפים דודה רווקה, אמא דאגנית ואבא קצת מרחף, ויחד הם קוראים את ההגדה ומנהלים ליל סדר קטן שמספר עליהם סיפור גדול יותר.
6 צפייה בגלריה
שולחן ערוך לליל הסדר. "אנשים מחפשים מה לקרוא, אבל לא 'הארי פוטר', אלא משהו שיש לו זיקה להגדה"
(צילום: Shutterstock)
אלו הדמויות במרכז הסיפור שכתב גזבר. הגיבורים הם בני זוג חילונים בני מעמד הביניים, עם ילד חמוד, עבודות מסודרות ודירה. הם מוקפים בבני משפחה, חברים ועמיתים, אבל השגרה שוחקת אותם ואת האהבה – והם רק רוצים קצת שקט, הכרה והוקרה, לאו דווקא בסדר הזה.
"במקור היה רק סיפור", אומר גזבר, "אבל אז עמיחי ברהולץ (עורך תחום יהדות בהוצאת "ידיעות ספרים") אמר לי: 'אולי תכניס פרשנות. שיהיה לאנשים מה להגיד על שולחן הסדר'. אז לקחתי חלקים מהסיפור, והפכתי אותם לרעיונות קצרים שאפשר גם להקריא". הטקסטים של ההגדה והפירושים נמצאים בין עמודי הסיפור, בגופן ובצבע נפרדים.
הפירושים של גזבר מקוריים, כי הם מייצגים שילוב מרתק בין דתיות לישראליות. על הוויכוח המפורסם והמתיש, לכאורה, של רבי אליעזר ורבי עקיבא, האם המצרים לקו 200 או 250 מכות, הוא כותב ששני החכמים האלה מתווכחים האם כעס נחשב עונש.
הוא גם מפנה זרקור לעובדה שהילד השואל ב"מה נשתנה" מדוע מטבילים מזון שתי פעמים, עוד לא ראה את זה קורה במהלך הסדר. המשמעות היא שאמירת ההגדה היא לא אירוע שמתחיל עכשיו, אלא המשכיות של עם ישראל משנה לשנה.
"אני לא שואל 'איפה זה פוגש אותנו' בתור תירוץ לדבר על עצמנו, אלא מחפש איך ההגדה מדברת על מה שגם אני חווה, על המקומות שבהם נתקעתי. צבא למשל זו לא ממש עבדות, אבל זה מרחב שבו אתה לא נמצא ברשות עצמך"
"ההגדה מספרת שיש ארבעה בנים, ובהם הרשע שהוא רע – והחכם שהוא טוב", מסביר גזבר. "אני אומר, בוא נראה איך זה נראה בישראל 2022. אנחנו לא מדברים ברע ובטוב, אלא באופי – החכם רוצה לדעת הכול. הרשע מרגיש שהוא לא חלק מהסיפור, הוא קצת ציני, אבל יש בציניות שלו גם כאב. הוא רוצה, אבל לא יודע איך – וכך הלאה".
בעצם אתה משתמש בסיפור ההגדה כדי לומר משהו עלינו?
"ליל הסדר עוסק ביציאת מצרים. אני לא שואל 'איפה זה פוגש אותנו' בתור תירוץ לדבר על עצמנו, אלא מחפש איך ההגדה מדברת על מה שגם אני חווה, על המקומות שבהם אני לא מוצא את עצמי או מקומות שבהם נתקעתי. אנשים מוצאים את עצמם במערכות כמו צבא, תואר, עבודה, זוגיות. צבא למשל זו לא ממש עבדות, אבל זה מרחב שבו אתה לא נמצא ברשות עצמך. אתה נמצא במקום שהוא לא אתה. או שאתה לומד תואר שאתה חייב לסיים, או בעבודה שלא טוב לך בה, או במערכת יחסים משפחתית מורכבת. לא כל דבר במשפחה אפשר לפרק. אדם לא יכול להגיד, 'אתה לא אבא שלי'".
6 צפייה בגלריה
מתוך "סיפור; הגדה". ההגדה והפירושים נמצאים בין עמודי הסיפור, בגופן ובצבע נפרדים
(באדיבות "ידיעות ספרים")
יש קווים מקבילים בין ההגדה לעלילת הסיפור?
"ביציאת מצרים עם ישראל יצא והגיע למדבר. גם בחיים אדם יוצא למצבים שונים, ולא תמיד הוא יודע להתמודד איתם. ההגדה מתארת למשל איך יעקב אבינו ירד למצרים, והמקבילה בחיים של יאיר נוגעת לתפקוד שלו בעבודה".
לא לקטוע את הרצף
יהודה גזבר-פניגשטיין – השומר בחיים האישיים גם את שם נעוריה של רעייתו, מרב – הוא אב לשי והלל. לא רק סבא שלו היה רב: אביו, יאיר, הוא ראש ישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ). הוא למד בישיבת "שיח יצחק", שירת בחיל השריון ולמד לתואר בחינוך.
ב-2015 הוא החל לנתב את יכולת הכתיבה שלו לפייסבוק, שם החל לפרסם סיפורים קצרים. מה שהיה מרענן ומפתיע הוא השפה של גזבר – הכלל-ישראלית ולא דתית, אף שחלק גדול מגיבוריו הם דתיים ודתיות. בדרך ייחודית לו, הצליח גזבר להביע ולחשוף את הרגשות והחולשות של גיבורי סיפוריו, על הקשיים והאתגרים הנלווים לשמירת מצוות. הוא צבר קרוב ל-20 אלף עוקבים ברשת החברתית, שחלקם מנהלים איתו דיונים ארוכים בתגובות ובהתכתבויות.
"חשבתי על פתרון לחיילים שעושים ליל סדר לבד בצבא, ועל אנשים שקצת אבודים בסדר. הקורונה העצימה את התופעה שבה אנשים נשארים לבד בסדר ומחפשים משהו שילווה אותם בהגדה. לא משהו לברוח אליו, אלא משהו שיכול ללוות את הסדר"
בתחילת 2020 יצא ספר הביכורים שלו, "ופלים לימון" – קובץ סיפורים קצרים פרי עטו. זה קרה רגע לפני תחילת הקורונה, והמגפה שפרצה אז "מעכה את כל החגיגות", כלשונו. למרות זאת, הספר זכה להצלחה והודפס ארבע פעמים נוספות.
איך נולד הספר הנוכחי?
"חשבתי על פתרון לחיילים שעושים ליל סדר לבד בצבא, ועל אנשים שקצת אבודים בסדר, מול המשפחה או ליד אנשים זרים. הם מחפשים מה לקרוא, אבל לא 'הארי פוטר', אלא משהו שיש לו זיקה להגדה. הקורונה שפרצה העצימה את התופעה שבה אנשים נשארים לבד בסדר, ומחפשים משהו שילווה אותם בהגדה. לא משהו לברוח אליו, אלא משהו שיכול ללוות את הסדר. חן (ארצי-סרור), עורכת הספר, הבהירה שזה אחד הדברים החשובים בו – לאפשר לו ללוות את שולחן הסדר, כאילו אנחנו יושבים עם עוד משפחה. לכן קיצצנו המון מילים מכתב היד, שיתאים".
שונא ביקורות, ולומד מהן
על אף שהוא מתפרנס מכתיבה – גם כסופר, גם כמנחה סדנאות וגם כקופירייטר וכיועץ שיווקי – גזבר ממשיך לכתוב סיפורים קצרים בעמוד הפייסבוק שלו. "אני אוהב את היכולת לתקשר עם הקהל", הוא אומר. "אני חושב שזה מדהים. גם לקהל – שפתאום יכול לחפש את מה שהוא אוהב ונותן לו קול, ולא רק את מה שהברנז'ה אוהבת, וגם ליוצרים – שיכולים לתקשר ישירות מול הקהל בזמן אמת, בלי מתווכים ובלי לחכות חצי שנה עד שהספר יֵצא, שיקראו אותו ויֵשבו לכתוב תגובה. אני יכול לבדוק ככה חומרים, להקשיב למה שאומרים לי, אפילו לתקן מיד".
ומה עם הביקורות? באינטרנט כל אחד יכול לשבת באנונימיות ולהטיח בך עלבונות.
"אני שונא ביקורות וחושב שכולם שונאים ביקורות", הוא אומר בחיוך ובגילוי לב. "יש משפט יפה של ניל גיימן: 'מבקרים יודעים מה לא טוב, לא יודעים למה לא טוב'. תמיד קשה להתמודד עם הביקורת, ללמוד ממנה משהו ולהמשיך הלאה. אבל זה קשה מול תגובות אנונימיות בפייסבוק. הרי לא ביקשתי לקרוא ולא שילמו כסף. אם לא התחברת, למה שלא תמשיך הלאה? אבל אני כן מעריך ביקורת שאומרת: 'בדרך כלל אני אוהב את הכתיבה, אבל הפעם זה לא עבד'. את זה אני מנסה לפענח".
ואיך מתמודדים עם ביקורת קשה בתחילת הדרך?
"ממש בהתחלה חטפתי ביקורת קשה מאיש ספרות מוכר שאני מעדיף לא לציין את שמו. נעלבתי עד עמקי נשמתי. אמיר גוטפרוינד ז"ל כתב לי בהודעה פרטית: 'ראיתי את התגובה שקיבלת בפייסבוק. אל תתייחס. תמשיך לכתוב. אוהב את מה שאתה כותב'".
איך הגבת?
"זה היה מעודד. הערצתי אותו".
פורסם לראשונה: 16:09, 05.04.22
