ועדת החקירה: האם מירון זו חובה דתית?
דיוני ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון ממשיכים לספק מדי יום שיאים ישראליים חדשים של בריחה מאחריות והקטנת ראש, אבל בין העדויות הנשמעות באולם הוועדה, בגן הטכנולוגי מלחה בירושלים, ניתן למצוא גם כמה אתנחתות קומיות, שבמחשבה שנייה מתבררות כסאטירה נוקבת.
"אני רוצה לשאול אותך שאלה קשה", פנתה אתמול (יום ג') יו"ר הוועדה, השופטת מרים נאור, אל צבי הלר, עסקן בכיר בחסידות תולדות אהרן ממאה שערים, שהעיד בפניה במסגרת יום הדיונים ה-11. הלר, שמן הסתם הגיע מוכן לכל התקלה, נדרך מיד, ממתין לראות עם אלו ממצאים תעמת אותו נשיאת העליון לשעבר ואיך יצליח לצאת מזה, אבל בפיה הייתה רק "שאלת תם": האם ההשתתפות בהילולת ל"ג בעומר היא מצווה חשובה מן התורה, המחייבת כל יהודי?
- בעקבות החשיפה ב-ynet: החרדים זועמים - "כהנא אולי טייס, אבל בענייני דת הוא אפס מאופס"
- המהומה הבאה בדרך: "אי אפשר לכפות על אנשים להינשא ברבנות. נמצא דרכים איך לעשות את זה"
"אדם שלא רוצה לנסוע למירון, כי זו נסיעה ארוכה מדי בשבילו - הוא בסדר מבחינת הדת?" תהתה נאור - והלר נאלם לרגע, מנסה לזהות לאן היא חותרת. השופטת הבכירה לא ויתרה, וניסחה מחדש את "השאלה הקשה" כשהיא דוחקת אותו לפינה. "איזו שאלה זו?" השיב העד. "יש המון אנשים אצלנו שלא נסעו למירון. זו ממש לא חובה!"
נאור הציבה מראה עגומה
יש שיפרשו את חילופי הדברים כמפגן של בורות מצד יושבת הראש, "עם ארצות" של ממש, אבל נאור הרי יודעת (וגם מכירה מקרוב) דבר או שניים על העולם הדתי. בשאלתה ביקשה רק להציב מראה בפני חלקים גדולים בציבור החרדי, לחולל פרובוקציה בדרכה השקטה – וידעה בדיוק מה היא עושה.
בשנים האחרונות הפכו רבים בחברה הדתית את הטפל לעיקר בכל הנוגע להילולה הגדולה, כשהם מקדשים את ריקודי הכלייזמרים בקבר הרשב"י, ומעדיפים אותם כמעט על פני כל ערך אחר, חילוני או דתי. השאלה של ראש הוועדה הייתה "קשה" (כהגדרתה) - רק משום שמטרתה הייתה לשקף להם את גודל הבלבול.
כשהנשיאה לשעבר תהתה בפני החסיד הלר אם השתתפות בהילולה חשובה כמו שמירת שבת, רבים נזכרו בשנים ההן, שבהן ילדים חילונים דחו את המדורות ביממה ומשרד החינוך הזיז את חופשת ל"ג בעומר, כדי לא לקיימן בסוף השבוע ובאופן שיגרום לחילול שבת, בשעה שדווקא רבבות חרדים התעקשו לקיים את ההדלקה במירון במועדה, ולכפות על אלפי שוטרים עבודה ביום המנוחה.
כשהיא שאלה האם מי שמוותר על העלייה למירון הוא "בסדר מבחינת הדת", היא רמזה, למשל, גם לאלפים שפרצו בשנה שעברה בניגוד לחוק ולמוסר למתחם הקבר, שעה שהיה סגור על בריח בגלל התפשטות הקורונה, וביכרו את האקסטזה הרוחנית, שלכל הדעות איננה חובה דתית, על פני קדושת חיים.
"האדמו"ר רצוץ"
העד הלר מתולדות אהרן, נציג הפלג הקנאי והאנטי-ציוני המושמץ מירושלים, שבר בתשובתו את כל הסטיגמות על חצרו הקיצונית, וניפץ את המראה הדמיונית שהציבה בפניו נאור. "אנחנו נציית ב-100% לכל החלטה שתתקבל", הצהיר בפני חברי הוועדה. "מה שתחליטו יהיה קדוש - גם במחיר שלא יהיה כלום". על רבו, מנהיג החצר, סיפר כי מאז האסון "האדמו"ר רצוץ", והוסיף: "מה שהיה כבר לא יהיה. המחיר היה גדול וכואב".
אז מסקנות מעבודת ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון עדיין לא נראות באופק, וגם דו"ח הביניים שהובטח טרם פורסם, אבל אם לקח אחד כבר הופק בעקבות אירועי ל"ג בעומר התשפ"א, על חשיבות ההבחנה בין עיקר לטפל – דיינו.
