בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע פרסם לפני ימים אחדים פסק דין, שעבר מתחת לרדאר, ובו נקבע כי אדם בן קרוב לשלושים הוא "ספק ממזר", אסור לבוא בקהל ישראל ובשל כך איננו מורשה להינשא. מהפרטים שעולים מפסק הדין בן עשרת העמודים, שעליו חתום הרב יהודה דרעי, אמו של הצעיר הייתה פרודה מבעלה והתגוררה עם איש אחר כאשר הרתה וילדה אותו. האישה ובן זוגה החדש המשיכו לחיות יחד וגידלו את בנם המשותף.
הדיין ביקש "להדביק" את הצעיר לגרוש על מנת שייחשב כבנו, על פי הטיעון ההלכתי של "רוב בעילות אחר הבעל" – כלומר, שהילד הוא בעצם של הבעל/הגרוש. זה לא צלח, משום שהגרוש הצהיר עוד לפני הלידה שהילד לא ממנו. ניסיונות להכשיר את המקרה בדרכים פתלתלות אחרות, לא צלחו (כמו, למשל, הכרזה שהאב איננו יהודי), והדיין הצליח רק להמתיק את הגלולה ו"להעלות" את הצעיר מדרגת "ממזר" לדרגת "ספק ממזר" (וספק אם זה מה שייטיב עמו).
- הרבנים שמפחדים מעץ חג מולד עוד לא יצאו מהגלות/ הרב פסח ווליצקי
עיון בפסק הדין מעלה מחשבות נוגות – הן בנוגע לסבל העצום שסבלו ההורים במשך כ-30 שנה, כאשר בוודאי ידעו שבנם רשום ברשימת פסולי החיתון שהרבנות מנהלת, והן לגבי המצוקה שחווה הצעיר למן הרגע שנפלה עליו הידיעה שהוא נחשב ל"ממזר" על פי ההלכה. אולם אני מבקשת לקבול על מצבם האזרחי של ממזרים במדינת ישראל, לא הדתי. הן משום שזכותו של אדם להאמין ולבחור להיות בקהילה שמנדה מאן-דהוא על מעשי אבותיו ואמותיו, והן משום שניסיונותיי לשכנע את מנהיגי הדת לשנות את גישתם, ייעשו במסגרות אחרות.
המדינה משתפת פעולה עם ההלכה
מתוך המקרים הרבים של ממזרות שנתקלתי בהם בעבודתי במרכז צדק לנשים, עולה כי ניתן לדבר על שני סוגי פגיעות שהמדינה פוגעת באנשים הכלולים בקטגוריה של ממזרות (או מאוימים להיות מצטרפים לקטגוריה זו): ראשית, חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג-1953, קובע כי במדינת ישראל לרבנות בלבד יש סמכות להשיא יהודים.
לפיכך, מי שהוא בקטגוריה של "ממזר" אינו רשאי להינשא בישראל, חוץ מאשר לגר או לממזר (במקרה של ספק ממזר הוא אינו רשאי גם להינשא לממזרת או לספק ממזרת). הוא וכל צאצאיו יהיו רשומים ברשימה שמוחזקת על פי חוק מטעם הרבנות, וגם הם לא יורשו להתחתן במדינת ישראל. זוהי פגיעה קשה בזכות הבסיסית של אדם להתחתן ולהקים משפחה.
שנית, על פי סעיף 22 בחוק מרשם האוכלוסין התשכ"ה-1965, אין לרשום אדם אחר מאשר האיש שהאישה הייתה נשואה לו, ועד 300 יום לאחר הגט, כאביו של הילד – אלא בהחלטת בית משפט. בתי המשפט וכן משרד הרווחה, המייצגים לעיתים את הילד מול האם, משתפים פעולה עם תפיסת העולם ההלכתית, ועושים כל שביכולתם "להדביק" את הילד לפרוד או לגרוש של אם הילד. כך, גם כאשר כולם מסכימים שהילד הוא בנו של גבר אחר.
רישום שקרי לא מסייע לילד
המדינה סבורה שהרחקת הילד מאביו הביולוגי והדבקתו לפרוד או לגרוש של האם – "מצילים" את הילד מממזרות. זאת, כאשר למעשה רישום שקרי שכזה יוצר לעיתים מצב שבו האדם הרשום כאביו של הילד איננו קשור לילד בשום דרך (הוא אינו אביו הביולוגי ולא מגדל אותו או משמש כהורה), ועוין את אמו של הילד שהיא גרושתו.
מצבים כאלה גם מסכנים את הילד, משום ש"האב" הזה זכאי לקבל החלטות רפואיות ואחרות לגביו. על גבי כל זה נספר גם שהרישום השקרי לא בהכרח מציל את הילד מממזרות. למעשה, טובת הילד היא להכיר את אביו ולקבל ממנו מזונות וירושה.
המחשבה שטובת הילד היא להרחיק אותו מאביו הביולוגי, דומה למחשבה שהייתה מקובלת עד לפני כמה עשרות שנים בעולם, כאילו טובת ילד שנולד מחוץ לנישואים היא להרחיק אותו ממשפחתו. בעבר, ילדים שנולדו מחוץ לנישואים נחשבו כילדים "לא חוקיים" – והמיטו בושה וכלימה על משפחתם ועל עצמם, עד כדי כך שנשים רווקות שהרו, הוסתרו עד ללידה וילדיהן נמסרו לאימוץ. אבל החברה התקדמה, וכיום ילד מחוץ לנישואים אינו מוחרם ואף לא מנודה בעולם המערבי. לדאבוננו, ההלכה היהודית עדיין מחזיקה בסטיגמות לגבי ילדים שנולדו לזיווגים אסורים מסוימים, אבל המדינה לא צריכה להתכופף ולקבל את התפיסה הזאת, אלא להתקדם הלאה כפי שעשתה לגבי ילדים שנולדו מחוץ לנישואים.
זכותו של הילד להכיר את אביו
מעבר לכך שיש לפעול למען נישואים אזרחיים, יש לשנות את חוק מרשם האוכלוסין על מנת לאפשר להורי הילד לרשום את הילד שלהם על שמם. בתי המשפט צריכים לשנות את תפיסתם, ולפעול על פי מה שנתפס בעולם המודרני כטובת הילד – להכיר את אביו, לקבל ממנו מזונות ולרשת אותו, ולא על פי אמונות הלכתיות הקובעות שילד אמור לסבול עקב מעשי אבותיו.
רבקה לוביץ'צילום: גיל נחושתןבתי משפט יכולים גם לעשות "פיצול סטטוס" ולפסוק שאדם הוא אב "אזרחי", שיש לרשום אותו כאב במרשם האוכלוסין מבלי לערוך בדיקת רקמות. בעשותם כן, יוכלו בתי המשפט לחייב את האב האזרחי במזונות, והילד יקבל את שם משפחתו של איש זה ויירש אותו – בעוד שהרבנות תכיר בילד כבנו של הבעל לשעבר, מה שיכשיר את הילד מממזרות.
- הכותבת היא טוענת רבנית שעובדת במרכז צדק לנשים
