יומולדת שמח
השבוע רקדנו עם ספרי התורה, קראנו את סיום ספר דברים ואת פתיחת ספר בראשית וחגגנו לתורה העתיקה שלנו, זו שגילה לא ידוע, יום הולדת. החזרה לספר בראשית מרגשת, הריאות מתמלאות באוויר הקר והנקי של תחילת החורף - ואנו מודות לאלוהים על הגשם שעוד מעט יבוא ,ועל התורה שמרווה את הנפש.
לתורה אין גיל, היא לא נולדה ביום אחד אלא נוצרה לאיטה מתוך סיפורים שסופרו בלילות סביב המדורה ובשעות העבודה בשדה ובמשק הבית. היא נוצרה מתוך מסורות שעיצבו אורח חיים משפחתי וקהילתי. צירי הלידה של התורה ארכו מאות שנים שבמהלכן נוצר והתקבע ספר הספרים.
להתבגר עם התורה
בניגוד לתורה המעגלית אנחנו נולדות, מתבגרות, מזדקנות ומתות. מעגלי התורה מלווים אותנו במסע הלינארי של חיינו. כשהייתי ילדה קראתי את סיפורי בראשית מנקודת מבטו של יצחק הצעיר שנלקח אל העקדה, וגם מנקודת מבטה של בכל, בתו הסודית של אברהם, והזדהיתי עם רחל הילדונת שלמרות גילה ומגדרה - שאלו את פיה.
בשנים הצעירות של האימהות התוועדתי למאבקי הרחם ולמורכבות חיי הנישואים של האימהות שלנו. בעיניים שהלכו ונפקחו ראיתי איך תרבות פטריארכלית משסה נשים זו בזו. כשבני התגייס לצבא אני הייתי לגמרי שרה וגם הגר שנאבקות במערכות של רשע ושרירות, ובמקביל משתפות פעולה עם המערכות האלו.
והשנה? נדמה לי שאני נערכת לתקופה השקטה שבה אפשר להתבונן על החיים בסלחנות, בפיוס מבוגר, לשלוח ברכות לדור שיוצא לדרכו. נחמץ לבי מהמחשבה שהמקרא לא מוצא עניין בשנות החיים הנוכחיות שלי, והוא ממהר לעבור מסיפורי ההורות הצעירה אל סיפורי סף המוות (למרות הגילאים המכובדים של רוב גיבורי המקרא). אני מבינה שבשנים הקרובות יהיה עליי לנבור כדי לגלות את עצמי בסיפורי בראשית.
האם אלוהים מתבגר?
בעניין הזה אלוהים דומה לתורה. גם לו אין גיל והוא לא מתבגר, ובכל זאת הוא מתפתח. ההתפתחות של אלוהים קשורה למערכת היחסים שלו עם האנושות, ואפשר לדמות אותה לתנועת האקורדיון.
בראשית היה אלוהים ליוצר ולמנהיג של כל האנושות. האנושות התחילה אמנם ממשפחה קטנה, אך הפכה במהרה לגוי גדול ומורד. אלוהים שהחל את דרכו בדמות הורית ששואלת את השאלה החשובה והיקרה, "איכה?" - הפך לרועה של עדר עצום.
בתפקידו כרועה העולם אלוהים פחות סבלני והרבה יותר מאוים ממרידות ומבגידות. אין לריבונו של עולם אפשרות לנהל תהליכים חינוכיים עם כל חווה ואדם שחוטאים, ובמקום שיחה וגירוש מגן עדן הוא מטביע את המועדון במים. לאחר הטבעת היקום אלוהים מפיק לקחים וחוזר לממדים משפחתיים של יחסים עם ברואיו, החלטה שתחזיק מעמד בכל אורכו של ספר בראשית.
"בראשית" הפך לפייבוריט של התורה גם בגלל שהוא מספק הצצה נדירה אל הבית המשפחתי של אלוהים, הדמות שרוב חייה מתקשרת איתנו מלב הפנתיאון.
פחות זה יותר
אלוהים של נוח, אברהם, הגר ושרה ושאר האבות והאימהות של בראשית, הוא אלוהים עם אפשרויות מוגבלות. קחו למשל את נוח, לא אדם מעורר השראה: "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו", קובעת התורה - ורומזת שניתן היה לצפות ליותר, ואם היה נולד בדור אחר אולי לא היה נבחר.
אבל כשאלוהים מחליט להשמיד עולם שלם ולהתמקד במשפחה אחת, הוא צריך להיות מאופק ויצירתי. וגם כשנוח מתגולל שיכור באוהלו, וגם כשחם, בנו, עורך ביקור מאוד לא מכובד באוהל האב השתוי, אלוהים לא יכול לבחור במבול או השמדה המונית אחרת, שהרי זה רק הוא והם.
פחות מדמם
אפילו הדרמה המבהילה של עקידת יצחק הייתה חייבת להסתיים ב"אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה", ובאיל שנקלע שלא בטובתו להתרחשות הדתית. תארו לעצמכן שאלוהים היה מאפשר לעקידה להתרחש. הוא היה צריך לדאוג ששרה לא תמות מבהלה, וגם תסכים לעבור שוב את הטירוף של הריון בגיל בלתי אפשרי, והוא גם היה צריך לשוב ולשכנע את אברהם לא להסתפק בישמעאל. יותר מדי מאמץ בשביל לא להישאר לבד. כן, אברהם יכול היה לנחש שמהטיול להר המוריה הוא לא ייהפך לאב שכול.
ועם האמהות?
האישה היחידה בכל ספר בראשית שאלוהים מדבר איתה ישירות, היא הגר, ואם נתעלם מהעובדה שאלוהים אחראי לסבלה, השיחה שלו איתה נראית עדינה ורגישה: "מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ".
עם יתר האמהות אלוהים מדבר ללא מילים אבל ישר לבטן. אלוהים משחק עם נשות בראשית במשחק המקראי המפורסם: "עקרה או אהובה". זה משחק שבא מאהבה שכן "הקדוש ברוך-הוא מתאווה לשמוע שיחתן של צדקניות".
קשה ומכאיבה ככל שתהיה הדרך, בעיית העקרות חייבת להיפתר (בעיית האישה השנואה, דווקא לא), שכן אחרת אלוהים יישאר לבד.
כבר אמרתי שהוא מעגלי?
ספר בראשית יסתיים, ואלוהים יממש את תוכניתו לחזור ולמתוח את מפוח האקורדיון. הוא יהפוך אותנו ממשפחה לעם ואת עצמו למלך העולם. את המשא ומתן האינטימי יחליפו חוקים אחידים, הפחד של אלוהים מפני אלות ואלים מתחרים יגבר, ועל בגידות או חשדות לבגידות נשלם מחירים גבוהים. האלוהים של יתר ספרי התנ"ך מחסל עמים שלמים, מגלה את עמו, הורג את מיטב בניו ובנותיו ומתחייב לסוף טוב בגאולה.
ואני? שמחה לחזור לימי התום של "בראשית". ימי בראשית לא נקיים מסבל, תככנות ואסונות. ועם זאת, יש בהם מקסמם של הרגעים הקטנים והפשוטים, הימים שלפני היותנו לעם ולפני היות אלוהים למלך העולם.
האקורדיון של בנט
המחשבות על האקורדיון האלוהי הסיעו אותי לנאום המצער של ראש ממשלת ישראל בעצרת האו"ם. אני מקווה שמה שקראתי הוא תוצאה של ההתרגשות מהחוויה החדשה, שכן היה ברור שבנט מבין את גודל המעמד, אבל לא מעכל את רוחב הכתפיים שלו. מר בנט היקר, אתה ראש ממשלה של מדינה לא מאוד גדולה אבל מאוד מקסימה ומיוחדת, ויש לכך השלכות. אז הנה שלוש הצעות לתיקון:
אתה ראש הממשלה, נא להתנהג בהתאם. נאומו (המצער) של בנט באו"ם
(צילום: רויטרס)
א. אתה המורה, אתה המנהל, אתה הסמכות העליונה. אין למי להלשין או להתלונן. בשמחה ובצניעות תציג את ההישגים שלנו, ולעולם אל תתחשבן עם הכפופים לך בעצרת האו"ם. זה קטנוני. זה מביך וזה פוגע.
ב. אנחנו מדינה ברוכת יכולות וכישרונות ואנחנו כבר מספיק חזקות בשביל להודות שחי אתנו עם נוסף והוא נפגע מהכוח שלנו. א.נשים גדולים לוקחים אחריות ומתחייבים לתקן.
ג. טוב שציינת את הבעיות הגדולות שבפניהן ניצבת כיום האנושות. כך יאה למנהיג שמבין את גודלו ואת גודל המעמד. חבל מאוד שלא התייחסת לאתגרים האקולוגיים ולא העמדת את ישראל כמדינה שמתחייבת לקחת חלק מוביל בפתרון.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר, בן קבל על בחירתי לכתוב את הטור בלשון אישה: "למה את פונה רק לקוראות? יש גם קוראים, תכבדי אותם. כתיבה לנשים בלבד באתר חילוני נראה לי כמו משהו שצריך לעבור מהעולם".
תודה על השאלה. אני כמובן לא כותבת רק לנש,ים אני כותבת גם אליך ואל יתר החברים שלנו. השפה העברית מאתגרת את כולנו ואני מנסה להציע נחמה מועטה לעוול של אלפי שנות "סתמי זכר". מדי פעם אני מגוונת. בן יקר, אשמח לשמוע אם יש לך פתרון ראוי אחר.
שבת שלום!
