"הייתה תקופה מפוארת, ועכשיו אנחנו כבר עוסקים בזיכרון", אומרת פרופ' יעל סילימאן (66), צאצאית למשפחה יהודית ותיקה בקוֹלְקׇטׇה וחוקרת העיר. במטרופולין הענק - מהגדולים בעולם - מתגוררים היום רק כמה עשרות יהודים בלבד, שרידים לקהילה ששגשגה תחת הכתר הבריטי. כבר מעל לעשור אין מניין בבתי הכנסת בחגים, ושניים מהם הוכרזו כאתרים לשימור על ידי ממשלת הודו, מה שהופך אותם למוזיאונים ולאנדרטאות - זכר לעידן אחר.
פרופ' סילימאן, מומחית למגדר ולסביבה מאוניברסיטת איווה, עשתה את המסלול המקובל של יהודים הודים משכילים. בצעירותה נשלחה ללמוד באירלנד, ומשם המשיכה לקריירה אקדמית מפוארת בארה"ב. בשנת 2009, אחרי עשרות שנות "גלות", החליטה לחזור "למקום היחיד בו הרגשתי בית", כדבריה.
11 צפייה בגלריה
בית הקברות היהודי בקולקטה לאחר השחזור. במרכז: קבר ייחודי לגניזה שמוזכר בספרו הידוע של אמיטאב גוש
(צילום: Rangan Datta)
כצאצאית של מייסד הקהילה, הרב שלום עובדיה כהן, לא היה מתאים ממנה לייסד את האתר לשימור זכרה ופעילותה של הקהילה היהודית של קולקטה, או כלכותה. בעשור האחרון עסקה רבות בהקמת האתר Recalling Jewish Calcutta (שומרים את הזיכרון של קולקטה היהודית), כאשר הבינה כי מידע רב ערך על הקהילה היהודית, עתיד להיעלם.
"הקהילה שזכרתי הפכה לנגד עיניי לאוסף של אינדבידואלים", היא מספרת. "הייתי חייבת לעצור את הזמן". פרופ' סילימאן יצרה קשר עם משפחות יהודיות שהתגוררו בעיר, והחלה לאסוף תמונות, מכתבים ומידע ארכיוני רב ערך. בסיוע עשרות סטודנטים, עלה האתר לאוויר וזכה להצלחה גדולה. הוא צוטט בעשרות עבודות אקדמיות, בעיתונים מובילים בעולם ובאתרים יהודיים – אך האקרים חיבלו בו, וכל המידע יקר הערך נעלם. נסיונות השחזור היקרים לא צלחו, ובשלב זה החייאתו מחדש מוטלת בספק.
"כל המידע נמצא באלפי מיילים והתכתבויות, ואין לי מספיק זמן ומשאבים נפשיים להקים אותו מחדש על הרגליים", סיפרה לי סילימאן בעצב. בקהילה הקטנה המונה כיום רק כמה עשרות בודדות של אנשים, גם שימור הזיכרון הפך למשימה של ממש.
"זה הכפר הקטן, גדול יהיה"
השנה היא 1798. הסוחר שלום אהרון עובדיה כהן, אז בן 36, עושה את המסע הארוך מעיר הנמל סוראת, לכפר קטן ונידח במזרח היבשת ההודית, שהפך למפקדתה הקבועה של "חברת הודו המזרחית הבריטית". הדרך מלאה בשודדי דרכים, ובכללם גם ה"תאגים" - מקריבי קורבנות אדם לאלה קאלי צמאת הדם (מקורה של המילה האנגלית Thug– בריון – היא, ככל הנראה, בהם).
11 צפייה בגלריה
הסוחר אהרן עובדיה הכהן, יליד חאלב, מייסד הקהילה היהודית בקולקטה
(צילום: Recalling Jewish Calcutta)
כהן לא עושה את הדרך לבדו. סוחרים רבים נודדים למזרח המסקרן ולמשאבי הטבע הייחודים, ששמעם יצא למרחוק. התה והתבלינים הראשונים כבר מצאו את דרכם לאירופה, ונחטפו בשווקים. הפוטנציאל העסקי העצום עורר את תעוזת הסוחרים. תוך זמן קצר מתחבר כהן לפקידים ב"חברת הודו המזרחית הבריטית", ומקים את אבן הפינה לקהילה היהודית החדשה.
"זה הכפר הקטן, גדול יהיה", הוא מכריז במכתבים למשפחתו ולסוחרים היהודים בבגדד ובדמשק. התחזית התבררה כמדויקת. לימים תהפוך קולקטה – עיר מבצר צנועה - לאחת מערי המטרופולין הגדולות בעולם, והקהילה היהודית תשגשג בה למשך שנים רבות.
מרכז מסחרי שוקק
קוֹלְקׇטׇה כיום היא בירתה של מדינת מערב בנגל - והעיר הגדולה במדינה. עד שנת 2000 נקראה העיר כלכותה (Calcutta), אך השם שונה מההגייה הבריטית כדי לקרבו יותר לצורתו הבנגלית המסורתית. מקורו הוא באלה "קאלי" הנחשבת גם כיום לפטרונית העיר, ומקדשה בדרום העיר מושך עשרות-אלפי עולי רגל ביום.
קהילת קולקטה: נוסדה בשנת 1798 על ידי סוחר יהודי מחאלב | מנתה בשיאה כ-6,000 יהודים שנמנו על עמודי התווך הכלכליים של המדינה | כיום נותרו בה כמה עשרות יהודים קשישים | בעיר שלושה בתי כנסת לא פעילים, הנשמרים בתשלום על ידי מוסלמים מקומיים
במטפרופולין הסואן חיים מעל ל-15 מיליון איש, והוא נחשב לאחד הצפופים בעולם. במשך שנים רבות זכתה העיר בכינוי הבלתי מחמיא – "העיר הכי מלוכלכת בעולם", תדמית אכזרית שממנה ניסתה להתנער, בהצלחה חלקית.
בדומה למגה-ערים אחרות בהודו, הפכה קולקטה למרכז מסחרי שוקק בעקבות השלטון הבריטי הארוך והשנוי במחלוקת. תוך מאה שנה השתלטה "החברה המסחרית" על תת-היבשת העצומה: היא העסיקה צבא פרטי, צי ענק, אנשי מנהל, גובי מסים, שופטים ואף הנפיקה מטבעות – סממן מובהק של מדינה. המשרדים הצנועים של החברה בלונדון שודרגו למשרדים מפוארים ומוארים, המשקיפים על נהר התמזה, ולאורך הנמל הוקמו רציפים מיוחדים שבהם פרקו את הכותנה, התבלינים, התה, אבני החן, המשי והמחצבים.
פרופ' יעל סילימאן, משמרת הזיכרון הקהילתיצילום: Photo Mayaלימים ניסח המלומד ההודי, דדאבהאי נאורוג'י (Dadabhai Naoroji), את תיאוריית "ניקוז העושר" (Drain of Wealth theory) הגורסת כי הבריטים אמנם סללו עשרות-אלפי קילומטרים של כבישים, קידמו מערכות של רכבות ובנו נמלים מפותחים, אך (בפרפרזה על דבריו של רשב"י על הרומאים), הכול תקנו אלא כדי להוציא את העושר מהודו, באופן שמרוקן את תת-היבשת מנכסיה וממשאביה.
הדרך להקמת הקונגרס הלאומי ההודי ולקבלת העצמאות בשנת 1947 - כמעט במקביל להתגבשותו של הקונגרס הציוני ולהקמת מדינת ישראל – הייתה בלתי נמנעת.
אבני חן, מי ורדים וסוסים ערביים
תחת "חברת הודו המזרחית הבריטית" הייתה קולקטה עיר הבירה של הודו עד שנת 1911, אז עברה לניו-דלהי המודרנית. במהלך השנים התפתחו בה קהילות בריטיות, ארמניות, הולנדיות, פורטוגזיות, צרפתיות וסיניות והעיר הייתה לרב-תרבותית. גם הסוחרים היהודים נדדו בעקבות הפרנסה, והקהילה היהודית הייתה מגוונת: בתחילה היו אלה סוחרים יהודים מאיראן, מעירק ומסוריה, אך בתחילת המאה ה-19 איבדה הקהילה היהודית החאלבית (הסורית) את הבכורה לקהילה היהודית הבגדדית (מעירק), במקביל להתיישבותם של סוחרים יהודים מבוכרה, מגיאורגיה ואף מתימן.
באותה תקופה פרחו הקהילות היהודיות הבגדדיות בכל רחבי המזרח הרחוק – שנחאי שבסין, ינגון שבבורמה, סינגפור, הונג-קונג, מומביי וקולקטה. הם סחרו באבני חן, מי ורדים, סוסים ערביים, תבלינים, משי ודיו. הקהילה בקולקטה לא הצליחה להעמיד תלמידי חכמים ופוסקים בעלי שם, אך עמדה בקשר רצוף עם פוסקי ההלכה בבגדד.
כך, למשל, בשנת תרל"ז (1887) הגיע לרב עבדאללה (עובדיה) סומך, מגדולי הפוסקים בבגדד במאה ה-19, שאלה בנוגע ל"עגלות המונעות בעזרת קיטור... הנוסעות לבד על פסי רכבת הקרויות 'מסילות'". השואל ביקש לדעת האם מותר לנסוע עליהן בשבת. הרב השיב כי הוא מכיר את הרכבות מספרו של החת"ם סופר, וכי הדבר מותר כל עוד לא יוצאים מ"תחום שבת" (המרחק המקסימלי שמותר לעבור בשבת).
11 צפייה בגלריה
בתוך דור אחד, הפכו היהודים הבגדדים עם הבגדים הערביים המסורתיים - לבריטים מגונדרים ששותים ויסקי משובח אחרי התפילה
(צילום: ארכיון Recalling Jewish Calcutta)
לימים, בעקבות ספרו של הרב חיים יעקב הכהן פיינשטיין, חזר בו הרב סומך מתשובתו, וקבע כי אסור לנסוע על רכבות בשבת. בסוף המאה ה-19 נשלח מבגדד איש האשכולות, חכם טווינא אשר, שבנוסף לתפקידו כפוסק בקהילה, הקים בעיר בית דפוס והוציא לאור עיתון בערבית ובעברית. כשנפטר בשנת 1913, הותיר אחריו את אחת הספריות הגדולות בקולקטה.
זה בית כנסת, או כנסייה?
אחת המשפחות היהודיות הידועות בעיר הייתה משפחת עזרא. דוד יוסף עזרא הפך לאיש עסקים חשוב, וביחד עם יחזקאל יהודה בנה את בית הכנסת הראשון, "בית אל", בשנת 1856. ערב פטירתו, בשנת 1882, סומן כבעל הנדל"ן הגדול ביותר במזרח הודו. בנו אליאס התחתן עם מזל ששון, בתו של הסוחר הנודע סר דוד ששון, מייסדה של השושלת המשפחתית העשירה, שזכתה לכינוי "הרוטשלידים של המזרח". המשפחה המורחבת מחזיקה עד היום שטחים רבים בהודו, בסינגפור ובהונג-קונג.
11 צפייה בגלריה
בית הכנסת "בית אל" ברחוב פולוק בקולקטה. האדריכלות הושפעה מהכנסיות הרבות בעיר
(צילום: מתוך ויקיפדיה)
אליאס בנה לזכרו של אביו את בית הכנסת המפואר, "מגן דוד", בשנת 1884. נכדו של דוד, יוסף עזרא, שנקרא על שמו, היה לימים מנהל הבנק המרכזי של הודו. נכד אחר, אלפרד עזרא, היגר לבריטניה בשנת 1912, עסק בשימור סביבתי, ועל כך קיבל את מדליית הזהב מהחברה הזואולגית של לונדון, והחזיק באחד מאוספי הציפורים הנדירים בעולם.
בית הכנסת "מגן דוד" הוא המרשים ביותר בקולקטה, ולמעשה אחד הגדולים באסיה. ההגעה אליו איננה פשוטה, שכן יש צורך לתמרן בין אינספור חנויות על המדרכה, תוצאה של מיליוני פליטים שברחו מבנגלדש הסמוכה, הן בשל תוכנית החלוקה בין הודו לפקיסטן בשנת 1947 - והן בשל מלחמת העצמאות הפקיסטנית בשנת 1971.
לבית הכנסת תכנון אדריכלי הדומה לכנסיות רבות אחרות הפזורות ברחבי העיר, ומרחוק הוא נראה יותר כמו כנסייה גותית מרשימה. הבנייה היא בסגנון רנסנס איטלקי, החלונות צבעוניים והשיש בצבעי שחור-לבן. 18 עמודי אבן מקיפים את ההיכל, ובראשן קשתות וחקיקת פסוקים באותיות זהב. ההיכל עצמו עצום בגודלו, ובעבר הכיל מאות ספרי תורה, שרובם עברו עם צאצאי הקהילה לארה"ב, לבריטניה, לאוסטרליה ולישראל.
כיום כבר לא מתקיימים מניינים סדירים בבתי הכנסת, והחתונה הממוסדת האחרונה בקהילה נערכה בשנת 1982. אפילו השוחט האחרון של הקהילה, עזרא כדורי, עלה לארץ בראשית שנות ה-80. עד אז, ישב בכניסה לשוק החדש, ויהודי הקהילה היו מביאים אליו תרנגולות לשחיטה. השימור שנעשה במקום, אגב, שנוי במחלוקת - אך אין ספק כי לווה בכוונות טובות.
אין כבר יהודים בבית הספר היהודי
נחזור לשלום אהרון עובדיה כהן: כ-30 שנה בלבד לאחר שהגיע הסוחר היהודי החאלבי לראשונה לעיר, מנתה הקהילה כבר כ-600 איש. כהן ביקש לדאוג לכלל צרכי הקהילה, וביקש לקנות גם שטח לקבורה. מסורת הקהילה מספרת כי איש עסקים בנגלי נענה להצעה, והסכים למכור את מגרשו שמחוץ לעיר, אך מששמע כי האתר עתיד להיות מקום קבורה דתי, בשונה מהמנהג ההינדי לשריפת הגופות - לא הסכים לקבל כסף, אלא כמתנה בלבד. כהן העריך מאוד את המחווה, אך עמד על כך שישלם, וכפשרה נתן לסוחר את טבעת הזהב שהייתה באותו רגע על ידו.
11 צפייה בגלריה
Esplanade Mansions – אחד מנכסי הנדל"ן המפורסמים של משפחת עזרא בקולקטה
(צילום: Recalling Jewish Calcutta)
כיום שוכן בית הקברות בשכונה יוקרתית יחסית, נרקלנדה שבמרכז העיר. המצבה הראשונה היא דווקא של משה דה-פס, ככל הנראה שליח דרבנן מצפת, שנקבר שם בשנת 1812 ולא הספיק לסיים את שליחותו ולחזור לביתו. כיום המצבה כבר איננה נראית בשטח, אך היא מוזכרת בגנזך הקהילה.
בבית הקברות יש גם קבר מיוחד לגניזה, המצוין בספרו עטור השבחים של הסופר ההודי, אמיטאב גוש, "בארץ עתיקה": "חברי בית הכנסת עקבו אחר מנהג... של הפקדת כתיבתם בחדר מיוחד בבית הכנסת, כך שיוכלו להיפטר מהם אחר כך עם טקס מיוחד... החדר שבו הוחזקו המסמכים נודע בכינוי 'גניזה', מילה שחשבו כי הגיעה לעברית משורש פרסי, גנג', שפירושו מחסן... ונקרא כיום באיראן ובהודו בלי-גנג' ודלטונ-גנג'..." (תרגום: עדי גינצבורג-הירש). הספר, העוסק בין היתר בקורותיו של סוחר יהודי בן המאה ה-12 ובגניזה הקהירית, ראוי לכתבה נפרדת.
בית הקברות היה מוזנח ומלא עשבייה עד לשנת 2017, אז חודש ביוזמתה של ג'ו כהן, המנהלת היהודייה האחרונה של בית הספר היהודי לבנות - ואחת היהודיות האחרונות שנותרו בעיר (כהן עלתה לארץ בשנת 2015). בטקס צנוע נחנך מחדש בית הקברות עם הרב צבי ריבקין, רב בית חב"ד בבנגלור הרחוקה.
בבית הספר היהודי לבנות, שבראשו מתנשא מגן דוד, אין היום ולו תלמידה יהודייה אחת, ו-90% מהבנות שלומדות בו הן דווקא מוסלמיות. עם זאת, החגים היהודיים עוד נחגגים במוסד - וביום כיפור אין לימודים.
השחקניות היהודיות של בוליווד
בשיאה מנתה הקהילה היהודית כמה אלפי יהודים, ותפעלה חמישה בתי כנסת פעילים באופן יום-יומי. סמוך לבית הכנסת המרכזי, "מגן דוד", ניצב כיום בית הכנסת "נווה שלום" - ובו גם מוזיאון קטן. הקהילה היהודית הבגדדית, שבהתחלה זוהתה עם בגדים ערביים מסורתיים, "התמערבה" בתהליך הדרגתי, ולאט-לאט קיבלה עליה את כל גינוני התרבות והנימוסים של האליטה הבריטית. כך, למשל, ניתן לראות בתמונות משפחתיות מתחילת המאה ה-19 חתונות עם בגדים מסורתיים - ובאמצע המאה ה-19, בהפרש של דור אחד בלבד, את כל המשפחות המורחבות לבושות בחליפות, עניבות, שמלות ערב מגונדרות וכוס וויסקי משובח בידם.
11 צפייה בגלריה
קברו של סוני סולומון, יליד קולקטה, בחצר הכנסייה הקתולית בכפר הקטן אפינק במזרח צרפת
(צילום: אילנה סונדק)
בכניסה לבית הכנסת "מגן דוד" מוצבים לוחות זיכרון המספרים כמה מסיפורי הקהילה. באחד מהם נכתב: "לזכרו האהוב של יוסף חי סלימאן, קצין מוטס (נווט), חיל האוויר המלכותי. נולד בקלקוטה 1919, נהרג מעל צרפת 1944". סלימאן (שהפך באנגלית לסוני סולומון), התנדב לצבא הבריטי כמו רבים מבני הקהילה היהודית בהודו. הוא עצמו לקח חלק בפלישה לאירופה במהלך מבצע נורמנדי, ונפל בקרב על שחרור צרפת מהנאצים. שנים רבות לא ידעה המשפחה היכן נקבר, ועם גילוי מקום קבורתו, קיבלה ועדת חבר העמים לקברי מלחמה חסות ואחריות על המצבה. כך, בכפר נידח בחצר כנסייה צרפתית, ניצב עד היום קבר של טייס יהודי בגדדי יליד קולקטה, שנלחם בנאצים במסגרת חיל האוויר של הצבא הבריטי.
הקהילה היהודית הצנועה הצמיחה מתוכה גם כמה אישים מפורסמים, בהם אחד הבמאים הדוקומנטריים הגדולים ביותר באסיה, אדווין מאיירס, ששינה את שמו לעזרא מיר. הוא ביים מעל ל-700 סרטים, כולל קטעים נדירים בחברת ראשי ממשלות ונשיאים ביבשת אסיה. בשנת 1970 זכה באחד הפרסים האזרחיים החשובים ביותר בהודו, ה"פדמה שרי", על תרומתו הרבה לתיעוד ההיסטוריה הפוליטית של הודו.
הגנרל היהודי-הודי יעקב פארג' רפאל ג'ייקוב. ממכונני היחסים בין ישראל להודוצילום: Monirul Alamבן קהילה מפורסם אחר הוא יעקב פארג' רפאל ג'ייקוב (2016-1923), נצר למשפחה בגדדית ותיקה מהעיר קולקטה, שנחשב לגיבור לאומי והגיע לדרגת גנרל בצבא ההודי. בשנת 1978, לאחר שחרורו, הצטרף למפלגת העם ההודית, ונבחר לכהן כמושל המדינות גואה ופאנג'ב. הוא מילא תפקיד מרכזי בכינון היחסים בין ישראל להודו, בפעילות מאחורי הקלעים.
בראשיתה של תעשיית הסרטים ההודית המפורסמת, בוליווד, נחשבה השתתפותן של נשים הודיות ומוסלמיות לטאבו. לוואקום נכנסו נשים רבות מהקהילה היהודית, כמו רחל סופר, שנודעה בשם המסך ארטי דווי. היא שיחקה בעשרות סרטים אילמים, לפני שנהרגה בתאונה טרגית בשנת 1933. גם אסתר ויקטוריה אברהם, פרמילה בשם המסך שלה, התפרסמה כשחקנית בוליווד בשנות ה-30 וה-40 - ואף הוכתרה כמלכת היופי של הודו, תואר שהוענק לימים גם לבתה, נאקי ג'אהאן, בשנת 1967.
קהילה בלי תקריות אנטישמיות
משפחות מוסלמיות שומרות היום על שלושת בתי הכנסת בקוקלטה. חליל חאן (73) שומר כבר 57 שנים על בית הכנסת "בית אל", ובעבודה משתתפים גם כמה מבני משפחתו. בכתבה שפורסמה באתר אל-ג'זירה בשנת 2014, ציין שייח' נאסר, השומר על בית הכנסת "נווה שלום", כי מעבר לניקיון ולתחזוק השוטף, שאיננו רווח בבניינים רבים בעיר, תפקידם גם לאסוף את דמי השכירות של מאות החנויות היושבות בתחומי השטח, הנמצא עדיין בבעלות יהודית.
11 צפייה בגלריה
רמטכ"ל צבא הודו, דלביר סינג, מצדיע לארונו של הגנרל היהודי יעקב פארג' רפאל ג'ייקוב, בבית הקברות היהודי בניו דלהי
(צילום: Prokeraia)
על פי ההערכות, הקהילה היהודית מנתה בשיאה כ-6,000 יהודים, ומעולם לא חוותה תקריות אנטישמיות, בדומה לשאר הקהילות היהודיות בהודו, הידועה בסובלנותה כלפי מיעוטים. האירוע האנטישמי הקשה ביותר התרחש דווקא במאה ה-21, כאשר בשנת 2008 נכנסו טרוריסטים מוסלמים מפקיסטן, לבית חב"ד במומביי - והרגו את השליחים גבריאל ורבקי הולצברג ועוד ארבעה בני אדם.
כיום מונה הקהילה היהודית כמה עשרות אנשים בלבד, כולם בעשור השביעי והשמיני לחייהם. עם זאת, דווקא דעיכתה של הקהילה מפיחה חיים בשימור ההיסטוריה היהודית שבה. בשנים האחרונות החלה פריחה תיירותית בביקור באתרים היהודיים, המשוחזרים בתמיכת ממשלת הודו ועמותות יהודיות. סיורים מודרכים בעקבות הקהילה הפכו לפופולריים.
ברשות הקהילה היהודית עדיין נמצאים נכסים רבים, תחת ארגון הג'וינט בהודו, אך בשנים האחרונות מתנהל מאבק משפטי יצרי סביב ניהולם בתוך הקהילה הקטנה. אז אם ייצא לכם להגיע כבר לעיר הסואנת, מומלץ לפקוד כמה מהם, ולהתרפק על זכרונות גלותיים על דלתת נהר הגנגס.
אבי בלדי הוא מורה דרך מוסמך, וסטודנט לתואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית.
