ביולי 1980 הוצאה להורג בעיר שיראז שבאיראן נוסראת גואל טליעי, אישה יהודייה שהייתה בעלת מספרה, כשהיא בחודש השלישי להריונה. היא הותירה אחריה בעל וארבעה ילדים, הגדול שבהם בן 13. היא הוצאה להורג בשל עלילת דם מפוברקת, שלפיה הפעילה במספרה שבבעלותה בית בושת.
ערוץ האופוזיציה האיראני "איראן אינטרנשיונל" הביא לאחרונה את סיפורה המצמרר של נוסראת, לרגל יום השנה ה-44 להוצאה להורג.
ב-12 ביולי 1979, לאחר מהפכת חומייני, עבדול חוסיין דסטגהייב, האימאם ג'ומעה של שיראז, שלח מברק לסאדק חאלחאלי – שהיה ראש מערכת המשפט המהפכנית. האחרון נחשב אדם אכזר וזכה לכינוי המפוקפק "התליין של איראן". דסטגהייב התלונן שעד כה לא הוצא איש להורג בשיראז ומדובר בלא פחות מ"חרפה" על העיר.
חאלחאלי הגיע לשיראז והורה להוציא להורג 14 אנשים – אחת מהם הייתה נוסראת גואל טליעי, יהודייה בעלת מספרה, שהייתה כאמור בהיריון בזמן מעצרה. היא הוצאה להורג, למרות שכלל לא היו ראיות נגדה. חאלחאלי הורה להוציא אותה להורג על סמך איש משמרות המהפכה.
למעשה אנשיו של חאלחאלי חיפשו אישה אחרת בשם זהרה, שהפעילה בית בושת בשיראז. לפי הצהרותיו של מפקד הצבא בשיראז לשעבר, זהרה שילמה שוחד וברחה מהאזור.
חאלחאלי כעס והורה ללכת ולחפש את זהרה. אנשיו לא מצאו אותה ומחשש שהם יחזרו בידיים ריקות, הם הלכו למספרה של אותה אישה יהודייה, עצרו אותה והביאו אותה בפני חאלחאלי. בהתחלה חאלחאלי חשב שנוסראת גואל היא זהרה ושאל אותה: "את זהרה?" נוסראת השיבה: "אני לא זהרה, אני נוסראת גואל".
חאלחאלי אמר: "את משוחררת". כשהאישה המסכנה עמדה לעזוב, אחד מאנשי משמרות המהפכה לחש לחאלחאלי באוזן: גם לאישה הזאת בעצמה יש בית בושת במספרה שלה. חאלחאלי אמר: "אם כך – תוציא אותה מיד להורג". בעיתונים של אותם ימים נכתב שבית הדין השרעי המהפכני קבע שגואל הוצאה להורג בגין "הבאת בנות לשחיתות ומכירתן לגברים, מרכזי זנות והברחה".
ואכן נוסראת הוצאה להורג ב-3 ביולי 1980 – שעה לאחר ההוראה של חאלחאלי. כל רכושה הוחרם ומשפחתה נשארה חסרת כול. נוסראת הובאה למנוחות בבית הקברות היהודי בשיראז.
הקהילה היהודית ארגנה לה הלוויה מכובדת. הוצאתה להורג של האישה ההרה, והוצאות להורג אחרות שנערכו בו-זמנית, גרמו לסערה בעיר. משפחתה של נוסראת גואל התלוננה בשם אחד מכהני הדת בעיר שיראז, בהלדין מחלאתי, אשר כתב מכתב לאייתוללה חומייני. במכתב הוא התלונן על התנהגותו של חאלחאלי.
במכתבו לחומייני כתב מחלאתי בשם משפחתה של נוסראת גואל: "היא נפלה קורבן לאדישות, חיפוש התהילה והעקשנות של השייח' סאדק חאלחאלי, ללא שמץ אשמה או חטא. האישה האומללה הזו, שכל חייה עבדה קשה כדי שתוכל לספק תמיכה כלכלית למשפחתה הענייה, הייתה עסוקה בעבודה בחנות שלה, שנמצאת ליד חנויות מוסלמיות אחרות. הם הוציאו אותה להורג בלי לתת לה אפילו להיפרד מילדיה היתומים, הוריה השכולים, בעלה הזקן שהוא חסר אונים וחסר בית. כעת, בחוסר אונים וברגש מוחלט, ובייאוש וחוסר תקווה מרביים, אנו מציגים את כאב הלב, התלונה, המחאה וההכרזה על הפשע לאותה סמכות עליונה".
מחלאתי הוסיף: "כדי שהמעשה הנתעב וחסר התקדים הזה והפשע המחריד הזה יטופלו, והאחראי על המעשה הזה ייענש. בואו נתעלם מהעובדה שלאישה המדוכאת הזו לא הייתה כל אשמה והיא נידונה למוות בלי שהיה לה רקורד רע בבית המשפט של המהפכה. האם בית הדין האסלאמי צריך לשחק בחייהן ובכבודן של משפחות כאלה בפזיזות וללא פחד וללא סיבה – ולשחק בחייהם ובכבודם של אנשים? והרי לאחר הריגת האישה התמימה והאומללה, החרימו את רכושה וכל ילדיה נותרו חסרי בית. האם הילד התמים שהיה ברחם האישה הזה צריך להיות נתון לפסיקתו האכזרית והבלתי חוקית של שייח' חאלחאלי, בגלל הטיעון של תמיכה באסלאם ולחימה באלוהים ובשליח? בכל מקרה, אנשי שיראז מכירים את כל בני המשפחה החרוצה והמכובדת הזו שחיו ללא הרף בעבודה, במאמץ ובכבוד, והם הוציאו את פסק הדין של דיכוי האישה האומללה הזו".
חומייני השיב על המכתב של מחלאתי וכתב: "בנוגע לנושאים שקורים בארץ וחלקם גרמו לדאגה של כבודו, אני חייב לומר שהחשש הזה הוא גם אצלי, אבל ברור שהמהפכה הגדולה הזו היא אחת המהפכות הטובות בעולם, וזה לא סביר שהכול יהיה כפי שרוצים. כמובן יעשו מאמצים לפתור את החששות וזה ייעשה בהתאם לחוק האסלאם. יש לקוות שהמועצה האסלאמית, שרובה מורכבת מאנשים דתיים ומחויבים, תוכל לפתור את הסוגיות כראוי ושתקום ממשלה אסלאמית מחויבת ומהפכנית ברצון האל. אני מתפלל לטוב".
