חג שמיני עצרת הוא חידה. זהו חג שכותב התורה מצווה עליו מבלי לתלות אותו בשום עילה. לסיום קריאת הפרשות, שמצוינת כשמחת תורה, אין שום שייכות תוכן לשמיני עצרת. זהו תוכן פולקלורי נספח ש"השתלט" על החג "המארח" בשל העובדה ששמיני עצרת סובל מהיעדר משמעות ברורה.
את הוואקום ממלאים מספר רמזים באשר למהותו של שמיני עצרת.
1. הכינוי "שמיני" מסמן שהחג ממשיך אלמנט תוכן שהיה בשבעת ימי סוכות שקדמו לו.
2. הכינוי "עצרת" מסמן עצירה וסיום. העניין העלום הזה שנמשך כל סוכות נעצר עם סיום חג סוכות, ואת זה חוגגים בשמיני עצרת.
3. העובדה שכותב התורה נמנע בצורה לא אופיינית מלציין את עילת החג, רומזת שמדובר בתוכן שדורש הסתרה.
אם מחברים את הרמז הראשון והשלישי מתקבלת המסקנה שיש בסוכות אלמנט תוכן פנימי נסתר, והוא זה שפורץ בשמיני עצרת ומקבל אז את מלוא היחס. אם לחבר לכך גם את הרמז השני: אותו תוכן נסתר הוא תוכן של קושי. בשמיני עצרת נחגג סיומו של אלמנט קושי או מצוקה שמופיע באופן נסתר בסוכות. הדברים מכוונים לחיפוש תוכן שחורז לאורכו של חג סוכות אך באופן נסתר, ומבטא קושי.
הושע נא
בסוכות מתקיים טקס שנדחק לשולי התודעה מהסיבה שהוא משונה, חסר פשר, ואף נראה כסותר את מהות החג. ישנו ציווי לשמוח בסוכות, אך משום מה דווקא בזמן השמחה זועקים בתפילות החג באריכות רבה "הושע נא". זו זעקה הנראית כמתאימה יותר לתשעה באב או יום כיפור מאשר לחג השמחה. לקראת שמיני עצרת מעצימים את הזעקה ומאריכים מאוד בתפילת "הושע נא" ביום הושענא רבה, שאף נקרא על שם הזעקה.
הרב חרל"פ, ממשיכו של הרב קוק, כתב לפני כמאה שנה על "תגבורת השנאה של העמים לישראל שמתעוררת על פי רוב דווקא בימי החג. וגם מלחמת גוג ומגוג קבלה בידינו שתהיה בחג הסוכות. ולשם זה אנו משוועים הושע נא"
רמז לפשר של הקריאות המשונות לישועה מתקבל מהעובדה שתפילות ה"הושע נא" נאמרות תוך כדי הקפות – אחת בכל יום, ושבע ביום הושענא רבה, כהמשך להקפות דומות שהיו נעשות בבית המקדש סביב המזבח. הקונוטציה המיידית לטקס זה היא ממלחמת הכיבוש הראשונה שערכו בני ישראל כשנכנסו לארץ. על פי המסורת, חומת יריחו נפלה באופן מופלא לאחר שבני ישראל הקיפו אותה שבע פעמים. לאור תקדים זה נראה שאקט ההקפות הוא סוג של פעולה מלחמתית למיגור אויב. ניכר שהצורך באקטים ניסיים במלחמה באויב מעידה על מלחמה קשה במיוחד שבה קצרה ידנו מלהיוושע במסגרת הטבע.
הרב חרל"פ, ממשיכו של הרב קוק, כתב לפני כמאה שנה על "תגבורת השנאה של העמים לישראל שמתעוררת על פי רוב דווקא בימי החג. וגם מלחמת גוג ומגוג קבלה בידינו שתהיה בחג הסוכות. ולשם זה אנו משוועים הושע נא" (מי מרום, אורי וישעי, עמוד רלה). הדברים מקבלים ביטוי גם בהפטרות חג הסוכות ושבת חול המועד סוכות, העוסקות במלחמת גוג ומגוג העתידית. גם הפטרת שמיני עצרת נוגעת בכך בעקיפין.
לאור זה מתבאר הפסוק ממגילת קהלת הנקראת בסוכות: "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (קהלת י"א, ב'). מדרש קהלת מסביר: "תן חלק לשבעה – אלו שבעת ימי חג הסוכות, וגם לשמונה – לשמיני עצרת". הדברים מתחברים היטב עם המשך הפסוק: "כי לא תדע מה רעה יהיה על הארץ".
חג העתיד
חג שמיני עצרת נבדל בפרט מרכזי משאר החגים – בעוד החגים כולם מציינים אירועי עבר, חג נסתר זה מציין אירועי עתיד. זו הסיבה לעמימותו. המתפללים מקיפים את הבימה בבית הכנסת בזעקות הושע נא, אבל עד לעת התרחשות הדברים הצפויים למועד זה לא באמת יודעים על מה זועקים להצלה.
בית המקדש, שחגי הרגלים כה קשורים בו, שימש בשני רבדים: ברובד אחד הוא היה מוקד לאומי יהודי, וברובד נוסף שימש כ"ביתי בית תפילה יִקרֵא לכל העמים" (ישעיהו נ"ו, ז').
חג הסוכות הוא החג שמציין את הרובד של הקשר בין ישראל לעמים סביבם, כפי שאומרים חז"ל שקורבנות הפרים הרבים שמוקרבים באופן חריג בחג זה הם כנגד אומות העולם. הרב חרל"פ טוען ששורשה של השנאה לישראל והמלחמות הוא ברבדים פנימיים שבהם מתעורר הזעם בשל הזנחת התפקיד היהודי להיות אור לגויים. תיקון העולם מתבטא בחג סוכות, וכשתפקוד זה לקוי פורצת דווקא בתום חג הסוכות מלחמה. בחג הסוכות מקריבים קורבנות למען תיקון אומות העולם, ומיד אחריו משלמים במלחמה כואבת על מעילה בתפקיד זה.
בכל החגים היהודים עסוקים בעצמם בלבד, מחלקים את העולם לרעים ולנו, וחוגגים כל התגברות על הגויים. חג שמיני עצרת, יחד עם רובד מסוים בחג הסוכות, הם המועדים המוקדשים לייעוד זה של תיקון העולם.
צעדת ניצחון בירושלים
באופן הרמוני, דווקא בחג הסוכות מתקיימת מסורת של עשרות שנים שבמסגרתה מתקיימת בכל שנה צעדת ירושלים, ובה צועדים אל עבר מקום בית המקדש אלפי גויים שבאים במיוחד לשם כך מרחבי העולם. הם צועדים כשבפיהם מסר של אהבה לעם ישראל. מצעד זה מושך אליו לא רק גרמנים מוכי תחושת אשמה, אלא לא-יהודים מעשרות ארצות, כולל ארצות נידחות מלב אפריקה ומשלל פינות נידחות – מנקודת ראותנו – בגלובוס. ייתכן שהם זרזיף מהעתיד של "ונהרו אליו גויים רבים" (ישעיהו ב', ב').
תהליך התיקון מתחיל בביעור הרע האישי בראש השנה וביום כיפור, ולאחר מכן מתקדמים לתיקון ברובד כלל-אנושי בסוכות ובשמיני עצרת.
השמחה שעליה מצווים בסוכות היא חלק ממבנה זה. כאשר הכול טוב והשמחה מתעוררת מאליה כרפלקס, אין משמעות לציווי לשמוח. תוכן החיוב לשמוח בסוכות נובע מכך שבסוכות דווקא קשה במיוחד לשמוח. קשיי החג, שעליהם ישנו ציווי להתגבר עם שמחה פנימית בלתי תלויה, הם גדולים בהרבה מקשיי הישיבה בסוכה עם עלה שנופל למרק מהסכך. מצוקת המלחמה שעליה זועקים "הושע נא" מוכרת ממלחמת יום כיפור, וכעת שוב ממלחמת 7 באוקטובר – מלחמת שמיני עצרת.
אפי מאיר הוא מחבר הספר "התנ"ך שלא סופר"
