חוויות "תיירות אפלה" – אתרים ומוזיאונים הקשורים לאלימות, טרגדיה ומלחמה – מושכות מיליונים מדי שנה. מחקר חדש שפורסם בכתב העת "Journal of Travel Research" מצביע על כך שחקר אחד הפרקים האפלים ביותר בתולדות האנושות – השואה – עשוי לעודד תיירים לפעול למען זכויות אדם ושינוי חברתי.
מבקרים במוזיאון השואה ובמרכז החינוך של אילינוי – ביישוב העירוני סקוקי, במחוז קוק באילינוי – נשאלו על הרגשות שהציפו אותם בתום שהותם במקום. רובם סיפרו כי החוויה העצימה את משמעות השואה, והניעה אותם לטפל בעוולות המתרחשות בחייהם או בקהילותיהם – כך על פי מחקר מטעם אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין וצוות המוזיאון.
המוזיאון, שפותח את שעריו לכ-130 אלף מבקרים מדי שנה, נחשב לשלישי בגודלו בעולם מסוגו, וכולל מידע על אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה ועליית הנאציזם. בין התערוכות בו נמנות הולוגרמות אינטראקטיביות של ניצולי שואה המספרים את סיפוריהם, ויותר מ-20 אלף חפצים שתרמו אנשים במערב התיכון. המשימה של המוזיאון, לפי אתר האינטרנט שלו, כוללת את שימור זיכרון השואה, לצד הפחת תקווה במבקרים על כך שיש ביכולתם להפוך את העולם למקום טוב יותר, באמצעות התמודדות עם אי-צדק והגנה על זכויות אדם.
החוקרים בחנו את תגובותיהם של המבקרים, שראו את המיצגים ושמעו את הקולות בעת ביקורם במוזיאון, כדי לקבוע אם החוויה עוררה אצלם התגייסות חברתית: זיהוי של בעיה חברתית – וגיוס של אחרים במטרה לפתור אותה. ההתגייסות החברתית לובשת צורות רבות, כמו הגנה על אנשים שנפגעו, מחאה נגד הפגיעה והקשבה לסיפורים של אלה שנפגעו.
השפעה מעל למצופה
המוזיאון עצמו הוא סמל לגיוס חברתי, והוא נוסד בידי ניצולי שואה באזור שיקגו בתגובה לצעדה שביקשה קבוצה ניאו-נאצית לערוך בסקוקי, בסוף שנות ה-70. ניצולים אלה ייסדו את הקרן להנצחת השואה, במטרה לחנך את הציבור על ההשפעות הרעות שיש לשנאה, ובפרט על בסיס גזע.
כדי לאסוף את הממצאים, ביצע צוות המוזיאון סקר ממוחשב בהשתתפות קרוב לאלף איש שביקרו שם באביב 2021. על שאלונים אישיים נרחבים ענו קרוב ל-40 אנשים בתוך חודש-חודשיים מביקורם במקום. המשתתפים נשאלו אם צפו בחמישה אוספים ספציפיים, כולל תערוכת השואה הקבועה, וכן תערוכות זמניות על זכויות נשים ואפרטהייד. הם גם הסכימו לשתף במחשבות וברגשות שהציפו אותם בזמן הסיור במוזיאון.
כל המחקר בוצע באופן אנונימי, כשהמשתתפים דנו באקטיביזם חברתי שבו עסקו מאז ביקורם במוזיאון. "מרגע כניסת המבקרים בשעריו ועד סופו – נועד המוזיאון לעורר רפלקציה אישית, ולהדריך את המבקר כך שיוכל לעכל את הרגשות שמציפים אותו בעת שהוא צופה במיצגים השונים", אמרה ד"ר ג'ואל סולארד מאוניברסיטת אילינוי, שנמנתה עם מחברי המחקר. "המטרה הסופית היא שהמבקרים יפנימו את מה שראו, ויעבירו זאת לקהילותיהם, כי כשהם רואים אירוע שהוא 'לא בסדר', הם רוצים להעביר את המסר ולמנוע את חזרתו בעתיד".
ד"ר סולארד הודתה כי ציפתה לגלות שהמשתתפים הושפעו בעקבות ביקורם במוזיאון, אך לא העריכה את עוצמת ההשפעה. "ציפיתי לשינוי כלשהו, אבל לא לרמה שהתגלתה במחקר", סיפרה. "המשתתפים חוו חוויות עוצמתיות ועשו פעילויות משמעותיות בעקבות הביקור. חימם את הלב לראות את הדרך שבה אנשים התחברו לעדויות הניצולים בשל המכנה המשותף של חוויות מבוססות שנאה".
לדבר על אי-צדק
המבקרים אמרו כי רגשות שליליים הנגרמים מהצפייה בתערוכות, כמו תחושות של כאב ואי-צדק, עשויים להוביל לרגשות חיוביים קולקטיביים. למשל, לרצות להיכלל בקהילה שבה איש מבין לליבו של רעהו, מכיוון שנחוותה חוויה לא נעימה של שנאה.
4 צפייה בגלריה
כמה מהמשתתפים גינו את ממשלת ארה"ב על כך שדחתה מהגרים יהודים שביקשו למצוא מקלט כדי להימלט מרדיפות הנאצים. המוזיאון בסקוקי
(צילום: AP)
מורגן (שם בדוי), אישה שביקרה במוזיאון, העידה שהביקור נתן לה תחושה שיש לה קהילה של בעלי ברית, שהעצימה אותה ונטעה בה ביטחון לדבר על אי-צדק. לאחר מכן, היא השתתפה בפרויקט נגד גזענות ואף הרצתה על ה-Juneteenth Day (הידוע גם כיום השחרור מעבדות, יום היובל או יום השחרור), המצוין בארה"ב מדי שנה ב-19 ביוני. החל מיוני 2021, התאריך הזה הוא חג לאומי פדרלי על פי חוק.
אצל כריס (שם בדוי), אישה בת 44 שהתראיינה גם היא כחלק מהמחקר, סיפוריהם של ניצולי השואה חיזקו את המסר שהעבירה לילדיה על דעות קדומות, ועזרו לה לסייע לבתה להתמודד עם התגרויות גזעניות מצד בריונים בבית הספר שבו היא לומדת.
נוסף על השתיים הללו, כמה מהמשתתפים ציינו הקבלות מטרידות בין האקלים החברתי והפוליטי באירופה ובארה"ב שלפני מלחמת העולם השנייה, כמו עלייה ברטוריקה אנטישמית ותעמולה גזענית, למותם של בני מיעוטים כמו ג'ורג' פלויד. יתרה מכך, אותם אנשים הדגישו כי המחסור בלימוד על השואה ורצח העם, כחלק מתוכניות הלימודים בבתי הספר, מותיר דורות רבים בבורות שנובעת ממידע מוטעה או חסר.
בין אנטישמיות להפרדה גזעית
המשתתפים במחקר דנו כיצד בעיות חברתיות עכשוויות השפיעו על משפחותיהם, ואמרו כי יש צורך בתערוכות מוזיאוניות הקשורות לסוגיות של זכויות אדם, כגון אפליה נגד אמריקנים אסייתיים ושחורים, ולהעמיק את הידע על חוקי ג'ים קרואו (חוקי מדינה פדרליים, וכן חוקים מקומיים, בעיקר במדינות דרום ארה"ב, שנחקקו לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, ודרשו הפרדה גזעית בכל המרחב הציבורי).
החוקים הידועים לשמצה הביאו בפועל למתן שירותים נחותים ויחס מפלה לשחורים, לעומת אלה שקיבלו אמריקנים לבנים, וכך נוצרה נחיתות שיטתית כלכלית, חינוכית וחברתית. במרבית מדינות הדרום התירו חוקים אלה את שלילת זכות הבחירה משחורים, דבר שאיפשר לפוליטיקאים, בדרך כלל מהמפלגה הדמוקרטית, להיבחר בזכות קולות הלבנים.
המחקר הנוכחי הראה כי מוזיאונים המתמקדים באירועים הקשורים לאלימות, לטרגדיות היסטוריות ולמלחמות, עשויים בהחלט לעורר את כעסם של האזרחים מן השורה שנחשפים אליהם. לפיכך, כמה מהמשתתפים גינו את ממשלת ארה"ב על כך שדחתה מהגרים יהודים שביקשו למצוא מקלט בשטחה כדי להימלט מרדיפות הנאצים.
"המוזיאון נועד לטפח תקווה ולשמש כטריגר להתגייסות חברתית", סיכמה ד"ר סולארד. "אפשר לעצב את החוויות הללו בצורה שתקדם שינוי, אבל חשוב שהמידע יוצג בצורה שתכבד גם את המבקרים כאנשים חושבים וביקורתיים, על ידי הצגת צדדים שונים של הנושא".
