את הסקירה הבאה ראוי לפתוח בהבהרה לא הכי פופולרית: הבחירות לרבנות הראשית הן פוליטיות. ככאלה, יש להן כללי משחק – ובכן – פוליטיים, עם כל הכיעור המשתמע מכך. העובדה שכך מתנהל המרוץ למוסד המתיימר לייצג את היהדות ונתפס כחלון הראווה שלה אומנם מאכזבת, אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, נראה שאין שיטה יפה ונקייה יותר למינוי בכירים, יהיה התפקיד "קדוש" ככל שיהיה – מנשיא בית המשפט העליון, דרך יו"ר יד ושם ועד לרב הראשי לישראל.
ולחדשות בהרחבה. בעוד חודש וכמה ימים, 1 ביולי, תסתיים כהונתם של הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף והרב הראשי האשכנזי דוד לאו, בתום כמעט 11 שנים. הם נבחרו לתפקיד הכפול ב-24 ביולי 2013 והיו אמורים לפרוש ממנו כעבור עשור, ב-2023, אך הכהונה הוארכה פעמיים – תחילה עד אפריל ולאחר מכן עד יולי.
דברי הרב הראשי דוד לאו בהלוויית סרן דניאל פרץ ז"ל
(צילום: גיל יוחנן)
הנימוק הרשמי לדחייה – יוזמה של המשרד לשירותי דת שנתמכה על ידי היועצת המשפטית לממשלה – היה שהסמיכות לבחירות לרשויות המקומיות עלולה להביא לפגיעה בטוהר הבחירות לרבנות, ולכן יש להרחיקן זו מזו. בין חברי הגוף הבוחר את הרבנים ישנם גם ראשי ערים ומועצות, והחשש היה כי פוליטיקאים ארציים ומקומיים יכרתו ביניהם בריתות רב-זירתיות שישפיעו על התוצאות במגרשים השונים, תוך התעלמות מטובת הציבור.
- רב ראשי כתפקיד ייצוגי בלבד: הצעה לתיקון הרבנות הראשית | הרב ד"ר עידו פכטר
אלא שברקע להארכת הכהונה עמדו אינטרסים פוליטיים מובהקים של השחקנים המרכזיים בבחירות לרבנות, הלא הם ראשי המפלגות הדתיות והחרדיות, שלמעשה נשאו את שם ה"טוהר" לשווא. הם דחו את בחירת הרבנים כביכול כדי שלא לזהם את ההליך, ואת הזמן שהרוויחו ניצלו – ובכן – כדי לזהם את התהליך, כשהם רוקחים דילים לטובת מועמדים שהם חפצים ביקרם – חלקם חברים, מקורבים ובני משפחה.
מי שעדיין זקוק להוכחה כי דחיית הבחירות לרבנות הייתה בעצמה חלק מהפוליטיזציה של המוסד הזה, ולא ניסיון להימנע ממנה כפי שניסו לצייר יוזמי המהלך, ימצא אותה בכך שעד עתה – עשרה חודשים לאחר המועד המקורי – הן עדיין לא יצאו לדרך באופן רשמי. הבחירות לרשויות המקומיות, כידוע, הן כבר היסטוריה רחוקה, ואינן יכולות עוד להיות תירוץ לעיכוב, בטח שלא להפרת החוק – מה שמשאיר אותנו עם השיקול הפוליטי בלבד. מש"ל.
דרעי נקרע בין האח לחבר
כאן המקום לציין שחוק הרבנות הראשית קובע כי בחירת הרבנים תיערך לכל המאוחר חודש לפני פרישת קודמיהם (ובמקרה הזה – עד 1 ביוני, סוף השבוע הקרוב), אך לפי שעה, כאמור, לא נקבע לה תאריך ואף לא הוקמה ועדת בחירות. המשמעות היא שהתהליך כולו צפוי להימשך לפחות עוד כמה שבועות. ייתכן שהוא לא יסתיים לפני תום כהונת הרבנים הנוכחיים, ומדינת ישראל תמצא עצמה זמן מה ללא רבנים ראשיים נבחרים.
בבסיס הדחיות והעיכובים עומד דיל בין ש"ס ובין מפלגת הציונות הדתית, המעוגן בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו ערב הקמת הממשלה, ולפיו שתי המפלגות יפעלו יחד לבחירתם של שני רבנים ראשיים – האחד חרדי (הרב הספרדי, "הראשון לציון", מועמד ש"ס) והשני דתי לאומי (מקבילו האשכנזי, מועמד הציונות הדתית). יהדות התורה ועוצמה יהודית, שגם להן עניין לא מבוטל בזהות הרבנים הבאים, אומנם אינן חלק מההסכם, שכן השפעתן על האסיפה הבוחרת מועטה יחסית, אך מפלגות הדיל עושות מאמצים לקדם מועמדים ששותפותיהן יכולות לחיות בשלום עם בחירתם.
7 צפייה בגלריה
מימין: הרב יהודה דרעי והרב דוד יוסף. בש"ס מתקשים להכריע מי יהיה מועמד המפלגה
(צילום: יעקב כהן)
אף שהדיל נחתם כבר לפני כשנה וחצי, בש"ס מתקשים להכריע כבר תקופה ארוכה מי יהיה מועמד המפלגה לתפקיד הרב הספרדי. הטוענים העיקריים לכתר הם שניים: האחד – רבה של באר שבע, הרב יהודה דרעי, אחיו של היו"ר אריה דרעי; השני – חבר מועצת חכמי התורה של התנועה, הרב דוד יוסף; בנו של מייסד התנועה, הרב עובדיה יוסף, אחיו של הרב הראשי היוצא, הרב יצחק יוסף, וחברו הקרוב זה עשרות שנים של דרעי הפוליטיקאי.
אריה דרעי, מטבע הדברים, נקרע בין האח לחבר, ולא מצליח להגיע להחלטה בנושא. נטייתו היא להכריז על אחיו כמועמד המפלגה, אך הוא חושש כי הרב יוסף יתמודד בכל מקרה לתפקיד, ובזכות קשרים שיש לו בזכות עצמו עם חברי הגוף הבוחר יצליח לנגוס בתמיכה ברב דרעי ולהכשיל את הדיל. כדי להימנע ממבוכה, עסוק היו"ר דרעי כבר כמה חודשים בניסיון להציע ליוסף חבילת פיצויים, שעיקרה קידום מועמדותו לתפקיד רב העיר ירושלים, בניסיון לגרום לו לרדת מהעץ ולוותר על הרבנות הראשית. לפי שעה לא נמצאה הנוסחה שתבטיח זאת – ובינתיים הבחירות נדחות.
החיפוש אחר מועמד מוסכם
בציונות הדתית, לעומת זאת, עשו הכול כדי להיערך מבעוד מועד למרוץ לרבנות. זמן קצר לאחר הקמת הממשלה כבר הודיע היו"ר בצלאל סמוטריץ' כי ועדת רבנים מיוחדת בראשות הרב יעקב אריאל, ממנהיגי המחנה וחתן פרס ישראל, תקבע מי יהיה מועמד המפלגה לתפקיד הרב האשכנזי. הפור נפל לפני כשנה: הרב מאיר כהנא (אין קשר משפחתי לח"כ לשעבר, מנהיג תנועת כך המנוח), דיין בכיר בבית הדין הרבני האזורי באשקלון.
אחרי שלושה עשורים של שליטה חרדית מוחלטת ברבנות הראשית (גם כאשר הבחירות נערכו בזמן שהמפלגות החרדיות באופוזיציה והמשרד לשירותי דת לא נמצא בידיהן), היה נחוש סמוטריץ' לתרגם הפעם את כוחה הפוליטי של הציונות הדתית לבחירתו של רב אחד (לפחות) המזוהה עם ערכיה. בדרך לשם, הבין, יש להבטיח שיהיה רק מועמד אחד כזה, כדי להימנע מפיצול הקולות הציוניים שגרם לרצף ההפסדים מאז שנות ה-90 ועד היום.
ועדת הרבנים שהקימה המפלגה הזמינה את המועמדים השונים להופיע בפניה לקראת החלטה מי ייצג את הציונות הדתית, וכדי לעמוד ביעד שהציב סמוטריץ' דרשה מכל אחד מהם לחתום מראש על התחייבות שלא להתמודד במקרה שהוועדה לא תבחר בו. בין החותמים היה גם רבה של פתח תקווה, הרב מיכה הלוי, שבאותה שעה נחשב למועמד המוביל בבחירות המקדימות. לבסוף, כאמור, דווקא האנדרדוג, הרב מאיר כהנא, זכה לאמון הוועדה.
בינתיים הבחירות לרבנות עצמן, שהן הדבר האמיתי, נדחו שוב ושוב, וככל שחלף הזמן גברו הרמזים והאיתותים לכך שהרב של פתח תקווה שוקל גם הוא להתמודד בהן, למרות התחייבותו שלא לעשות כן. כדי להכשיר זאת ולקבל לגיטימציה ציבורית, עתרו תומכיו לחברי ועדת הרבנים בבקשה לדון מחדש בזהות המועמד המוסכם, שכן "הנסיבות השתנו".
אנשי הרב הלוי נימקו את פנייתם בכך שעל הוועדה לבחון לא רק את מידת התאמתו של המועמד לתפקיד הרב הראשי אלא גם את מידת סיכוייו להיבחר, וטענו כי תוצאות הבחירות המוניציפליות שינו את הרכב הגוף הבוחר, שבו מיוצג גם השלטון המקומי, וגרמו לכך שהלוי נמצא בעמדת הובלה משמעותית. מנגד, מתעקשים אנשי כהנא כי הוא נתמך על ידי רוב הבוחרים, עד שאפשר כי ינצח גם בלי להזדקק לדיל עם ש"ס.
כדי להמעיט בסיכויי הדיין כהנא נשמעים בחודשים האחרונים קולות בציונות הדתית המייחסים לו עמדות ליברליות בסוגיות הקשורות ליחסי דת-מדינה, כלומר: הוא נחשב סדין אדום בעיני החרדים, שלא יצייתו לדיל, ולפיכך יש סכנה ששוב נמצא את עצמנו עם שני רבנים ראשיים מטעמם ואף לא רב ציוני אחד.
המציאות: הרב כהנא אומנם נתפס כמתון ביחס לרב הלוי, והליברלים אכן יעדיפו אותו, אך אין רמז לכך שהוא מחזיק בעצמו בתפיסות עולם דתיות "שמאלניות" או שניסה לקדמן. זאת ועוד: כיתרון של כהנא אפשר לציין את עבודתו כדיין בכיר (מקביל במעמדו לראש הרכב בבית משפט מחוזי), המעידה עליו כי מדובר בעילוי מבחינה תורנית וממקמת אותו ב"ליגת העל" של ההיררכיה הרבנית. הרב הראשי משמש (ברוטציה) גם כנשיא בית הדין הרבני הגדול, הערכאה הדתית המקבילה לבית המשפט העליון – והשכלה משפטית רלוונטית, שמשום מה אינה תנאי סף לתפקיד, בוודאי תועיל לו.
מנגד נטען כי הלוי מזוהה עם הזרם החרדי-לאומי (חרד"לי) האולטרה-שמרני, שמנהיגו הוא הרב צבי טאו ושמיוצג בכנסת על ידי מפלגת נעם, וככזה אין סיכוי שהחילונים והדתיים המתונים בגוף הבוחר ייתנו לו את קולם.
המציאות: הרב הלוי אומנם נתפס כשמרן ביחס לרב כהנא, והחרד"לים אכן יעדיפו אותו, אך פעילותו במשך עשרות שנים בערים חילוניות, כראש ישיבה בתל אביב וכרב העיר פתח תקווה, מוכיחה כי הוא דוגל בדו-קיום וגם מצליח לשמר חיים משותפים עם קהלים שונים על בסיס המכנה המשותף, בלי להגיע לחיכוכים והתנגשויות על הנושאים שנמצאים במחלוקת.
בשתי הערים מספרים על קשר ושיח פתוחים, ענייניים ומכבדים שהוא מקיים עם התושבים, בדגש על ברי-הפלוגתא שלו – רחוק מהתדמית הקנאית, הטהרנית והבדלנית שדבקה בחרד"לים. זאת ועוד: כיתרון של הלוי אפשר לציין את מסירותו המוחלטת לתושבי עירו ואת היותו "ביצועיסט" עם יכולות מוכחות בכל הקשור לשירותי הדת – כישורים נדרשים שהוא מבטיח להביא איתו גם אל הרבנות הארצית.
המרוץ פתוח
השבוע הפתיעה מזכירות ועדת הרבנים כאשר קיבלה חלקית את ערעורו של הרב מיכה הלוי, תוך שהיא מותחת ביקורת על גורמים שונים במגזר שלא ראו בהכרעתה סוף פסוק ולמעשה סיכלו את משימתה ללכד את השורות. השורה התחתונה: מצד אחד דחתה הוועדה את הבקשה לדון מחדש בזהות המועמד המוסכם, ומצד שני הסירה את אחריותה מהבחירה ברב כהנא וגלגלה את הכדור ואת כאב הראש אל בצלאל סמוטריץ'.
העניין הפרסונלי – כבודו במקומו מונח, אך המשמעות העיקרית והדרמטית יותר של ההחלטה היא שהשחקנים השונים משוחררים לכאורה מהתחייבותם להתייצב מאחורי רב אחד שייבחר לייצגם, כך שגם הפעם צפוי ריבוי מועמדים ציונים-דתיים – ושוב יש היתכנות לפיצול קולות שייגמר בהפסד. גם אם סמוטריץ' ייתן תוקף חדש למועמדותו הבלעדית של כהנא (וכל שכן אם לא) – הדרג הפוליטיקאי לא יוכל לאכוף על רבנים ציות להסכם, משימה שאפילו ההנהגה הרוחנית נכשלה בה.
בינתיים יש מי שמריחים את קריסת הדיל של ש"ס והציונות הדתית ומתחממים על הקווים לקראת אפשרות של כניסה עצמאית למגרש. בין השמות הבולטים המוזכרים בהקשר זה אפשר למצוא בצד האשכנזי את רבה של נתניה, הרב קלמן בר – כוכב עולה בשמי הרבנות, המקובל הן על החרדים והן על הדתיים הלאומיים, ועשוי להיות מועמד של פשרה בין הצדדים; ואת הרב משה חיים לאו, אף הוא מנתניה – אחיו של הרב הראשי המכהן, דוד לאו, ובנו של הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו.
במרוץ לתפקיד הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון, שבו הרבנים דרעי ויוסף מתמודדים זה מול זה ראש בראש, שוקל כעת את צעדיו גם רבה של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, הרב שמואל אליהו, שהוא בנו של הרב הראשי לשעבר מרדכי אליהו ואחד ממנהיגי הציונות הדתית. עבור בצלאל סמוטריץ', שהבטיח לאריה דרעי את התפקיד, זה עלול לייצר כאב ראש – אבל מבחינת הרב אליהו הפיתוי גדול, כשעובדת היותו אביו של השר עמיחי אליהו עשויה לגייס למענו את מפלגת עוצמה יהודית.
הרבנים בר, לאו, אליהו ואחרים עדיין לא החליטו אם להתמודד לתפקיד הרב הראשי, ובקצב שבו מתנהלות בחירות תשפ"ד נראה שיש להם עוד זמן. בינתיים הם מתפללים כולם שיקוים בהם הכתוב: "שניים רבים – השלישי זוכה".
