מיכאל סידקו - הניצול האחרון מטבח באבי יאר
(המרכז להנצחת השואה, באבי יאר)
מיכאל סידקו היה רק בן שש כאשר ראה את הזוועות הקשות ביותר: את הנאצים ומשתפי הפעולה האוקראינים רוצחים בדם קר את אחיו התינוק וולודיה, את אחותו הפעוטה קלרה ואת אמו שצרחה מכאב ונורתה למוות. סידקו הוא הניצול האחרון שנותר בחיים מגיא ההריגה בבאבי יאר בימים השחורים ביותר של 30-29 בספטמבר, 1941.
במשך שנים אחרי שניצל פעמיים, בדרך לא דרך, הסתיר סידקו את יהדותו אפילו מפני ילדיו-שלו. שישים שנה סכר את פיו ולא סיפר על אירועי באבי יאר לאיש, כשהוא ממשיך להתגורר במדינה שספוגה בדם אהוביו, וגם היוותה לו חבל הצלה בדמות חסידת אומות עולם מקומית, שנתנה לו בית וחיים.
"אני זוכר הכול, את כל הפרטים הקטנים, אבל איני רוצה להיזכר. זה כואב", הוא אומר. "אני זוכר כמויות של אנשים מכל קייב, שזרמו לאותו כיוון כמו שיטפון. היינו בקבוצות של 300 איש. הכניסו אותנו דרך המחסום, לקחו לנו את כל המסמכים, את כל התכשיטים, את כל מה שהיה לנו. אחרי זה הכניסו אותנו דרך המחסום השני - את הגברים הבריאים. מישהו היה צריך לעבוד... הגרמנים לא יעבדו. את הגברים שלחו למקום אחד, את הנשים לשני, את הילדים למקום שלישי - ואת כל השאר, גם את הזקנים וגם את הקטנים, את כולם שלחו לשם".
"לשם", אל בור ההריגה הגדול בפאתי העיר, שבו נרצחה בתוך שתי יממות בלבד כמעט כל יהדות קייב - 33,771 יהודים. בתוכם היו גם שני ילדים קטנים ואמם-אמו של סידקו, והוא ראה הכול: "אחותי קלרה, בת שלוש וחצי, ילידת 1938, ואחי התינוק וולודיה, רק בן 4 חודשים", הוא מתאר. "אמא עמדה עם התינוק בידיה, קלרה אחזה לה בחצאית. אחד ממשתפי הפעולה תפס את קלרה ונתן לה מכה בראש, ואז הניח עקב על החזה שלה וחנק אותה למוות. אמא ראתה את זה, ואיבדה את ההכרה. התינוק נפל – ומשתף הפעולה הזה התקרב לתינוק והרג אותו. אמא התעוררה והתחילה לצרוח, והוא ירה בה. תפסו את כולם ברגליים – וזרקו אל תוך הגיא".
שתיקה ארוכה
מיכאל סידקו הצעיר ואחיו גרישה ניצלו בדרך נס, לאחר שהנאצים ייעדו אותם לניסויים או לעבודה. "אני צעקתי, אחי גרישא הצמיד אותי אליו כדי שלא אראה כלום, וככה עמדנו עד הערב", הוא מספר. "הכניסו אותנו למרתף, היינו בפנים יותר משבועיים. לא ברור למה החזיקו אותנו שם. אחרי זה העלו אותנו לקומה השנייה – קצין גרמני ולידו כלב. ובפינה יושב מתרגם. והמתרגם זה השכן שלנו – איוון איוונוביץ. והוא אומר: את הילדים האלה אני מכיר. אלה הילדים של החבר שלי. וככה זרקו אותנו משם, והתחלנו קצת לחיות".
4 צפייה בגלריה
האדמה המדממת, 1943-1941
(Archives of the Hamburg Institute for Social Research/Johannes Häh)
שני האחים הצליחו פעם אחר פעם להינצל ממוות, בין היתר הודות לשכנתם האוקראינית. "הדירה הייתה משותפת, ובאחד החרדים התגוררה סופיה קונדרטייבה עם בתה. הן נשארו אתנו. מישהו נכנס ושאל: מי אלה? סופיה ענתה להם: אלה הילדים שלי – וככה שרדנו עד שהמלחמה הסתיימה". על מעשה זה הוכרה כחסידת אומות העולם.
לפי מחקרים, סידקו - כיום בן 85 - הוא הניצול האחרון מהטבח הנורא שנותר בחיים. רק בשנת אלפיים אזר סידקו אומץ ועלה לישראל, בעקבות אירועי אנטישמיות שליוו אותו במהלך השנים באוקראינה, והיו בין הגורמים שהביאו לשתיקתו הארוכה. הוא עצמו מתגורר כיום בבית שמש, גם בנו חי בארץ – ובתו בקנדה.
"שמותיהם של יקיריו יונצחו בטקס הרשמי"
לפני ימים ספורים בקרו בביתו יו״ר הכנסת, מיקי לוי, ויו״ר המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר, נתן שרנסקי, לקראת טקס חגיגי המתקיים הערב (א') בכנסת, לציון 80 שנה לטבח באבי יאר, בערב יום הכיפורים של שנת 1941. במפגש הוענקה לו מדליית הכנסת. "הטבח בבאבי יאר הוא מהאכזריים שידעה האנושות, כאשר יותר מ-33 אלף יהודים נרצחו ביריות בתוך יומיים רק מפני שהיו יהודים", אמר לוי, שאמר כי "התרגש עד דמעות" מסיפור חייו והצדיע למיכאל על גבורתו.
4 צפייה בגלריה
התיעוד ההיסטורי של באבי יאר
(Archives of the Hamburg Institute for Social Research/Johannes Häh)
"הבטחתי לו שזכר משפחתו, קורבנות באבי יאר והשואה, לעד יישמרו. סיפורו של מיכאל שזור בסיפורה של מדינת ישראל שקמה מאפר השואה, בשביל לחדול את שפיכת דמו של העם היהודי ועל מנת לבנות לו בית בארץ אבותיו. עלינו לשמור על חוסנה הביטחוני, הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל, שיחדיו הן הערובות הטובות ביותר לעתידה ולקיום הנדר שנדרנו למיכאל ולקורבנות השואה: לעולם לא עוד".
שרנסקי סיפר לסידקו על ההתפתחות במרכז ההנצחה בבאבי יאר, שמוקם 80 שנה לאחר הטבח הנורא, על האדמה שהפכה להיות קבר האחים הגדול ביותר באירופה. הוא הבטיח לסידקו כי יציין את שמותיהם של אמו, אחותו ואחיו בטקס הממלכתי שיתקיים בבאבי יאר ב-6 באוקטובר. "לראות בעיניים את יקיריך נרצחים באכזריות נוראית; לשמוע ירייה אחרי ירייה כשיהודי עירך מושלכים לגיא המוות, אלה מראות שאי אפשר לשכוח לעולם", אמר. "התרגשתי לשמוע את מיכאל שסיפר לנו את סיפורו בדמעות, והבטחתי לו כי אעשה הכול שסיפורו, וסיפורם של יהודי קייב, אוקראינה ומזרח אירופה כולה לא יישכח לעולם".
לראות את הקולות
באבי יאר הפך לסמל של מה שמכונה "השואה בכדורים", ובמהלך הכיבוש הגרמני באוקראינה (בין השנים 1943-1941) נרצחו ונקברו בו כמאה אלף קורבנות, רובם המכריע יהודים, אך גם מתנגדי משטר, פגועי נפש וצוענים. "המרכז להנצחת השואה באבי יאר" בקייב מוקם על מנת להנציח ולספר את סיפורם של 2.5 מיליון יהודי מזרח אירופה, מתוכם 1.5 מיליון מאוקראינה לבדה, שנרצחו ונקברו בקברי אחים בסמוך לבתיהם.
4 צפייה בגלריה
מיכאל סידקו ואשתו עם יו"ר הכנסת מיקי לוי ועם נתן שרנסקי העומד בראש המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר
(צילום: המרכז להנצחת השואה, באבי יאר)
בשטח באבי יאר כולו מוקם קומפלקס מוזיאלי ובו תריסר מבנים שכל אחד מהם יספר סיפור אחר הקשור לשואת יהדות מזרח אירופה. בשנה האחרונה נחנכו בשטח מספר אנדרטאות ומבני זיכרון, ובהם בית כנסת סמלי, מיצג המראות המחורר מכדורי יריות (סמל ל"שואה בכדורים"), מיצגי אודיו וראייה שדרכם ניתן לראות ולשמוע קולות מקייב של לפני הכיבוש הנאצי - וכן את שמותיהם של הנרצחים.
במפגש שכינס יו"ר הכנסת השתתפו, לצד יו"ר המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר, גם יו"ר יד ושם, דני דיין, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ומ"מ יו"ר הסוכנות היהודית, יעקב חגואל, יו"ר מרכז הארגונים לניצולי שואה, קולט אביטל – ויו"ר התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל, דוד לוין.
שר התפוצות, נחמן שי, אמר בטקס כי ״זיכרון השואה הוא משימה לאומית של מדינת ישראל. עלינו לעשות הכול כדי לוודא שזכר השואה לא יישכח. אני מתנגד להפסקת המסעות לפולין. צריך להיות שם ולהסתכל בעיניים שלנו ושל הצעירים שלנו. באבי יאר צריך להיות אחד המקומות שבהם צריך לבקר, ללמוד ולזכור״.
