המנהג היהודי לשתות יין ולהשתכר בפורים, שמקורו בתלמוד, היה מוקד לחילוקי דעות בין פוסקי ההלכה לאורך השנים, שדנו בעיקר בשאלה האם ההשתכרות בחג היא בגדר חובה או לא. בין הפוסקים היו מי שהסתייגו משתייה מופרזת והזהירו מפניה. אלא שמעבר לשאלת ההשתכרות, מנהגים נוספים שהפכו מזוהים עם פורים עוררו פולמוסים בעולם ההלכה.
"לאורך ההיסטוריה פורים היה מועד שעורר אצל הרבנים שאלות מגוונות, שנבעו ממנהגי היום החריגים", אומר ד"ר עקיבא שטרנברג, חוקר ההיסטוריה של ההלכה. במחקרו בחר שטרנברג להתעמק דווקא בוויכוחים ידועים פחות מהדיון ההלכתי על השכרות. למשל, הסערה סביב המנהג של גברים להתחפש לנשים בחג.
"אף על פי שהדבר היה מנוגד לציווי בתורה של 'לא ילבש גבר שמלת אִשה' (דברים כ"ב, ה'), בקהילות רבות היה נהוג בפורים ובחתונות להתחפש בבגדי נשים", מגלה שטרנברג, שמתאר את הנושא בספרו "המסורתיים הקדמוניים – המחויבים להלכה ופורצי גבולותיה" (הוצאת ספריית בית אל). "אמנם בעלי ההלכה יצאו נגד מנהג זה בחריפות, אך נראה כי הצלחתם הייתה חלקית בלבד, ובקהילות רבות המשיכו הצעירים להתחפש בבגדי נשים".
"נוסף על כך, קיימות עדויות רבות המצביעות על קיומם של ריקודים מעורבים של גברים ונשים בחגים כמו פורים ובחתונות", הוא מעיר. "גם בנוגע לכך, היו ניסיונות להפסיק ריקודים אלו תוך הצגת חוסר המוסריות כביכול של פעילות זו. אבל במקומות שונים קהל המאמינים לא סר למרותם של הרבנים והמשיך בריקודים האלו".
ללבוש בגדי נשים? העיקר הכוונה
ד"ר שטרנברג סקר מקורות מספרות השו"ת (ספרי השאלות והתשובות), שבמסגרתם השיבו רבנים לאורך הדורות על שאלות הלכתיות שהופנו אליהם. בין השאר הוא מציין את תשובתו של הרב יהודה הלוי מינץ, שחי במאה ה-15 בפדובה שבאיטליה. בתשובה הביע הרב הבנה למנהג לבישת תחפושות ועטיית המסכות על הפנים וכן להחלפת מלבושי נשים וגברים. ייתכן שמדובר במסורת שהושפעה מהסביבה, שכן הקרנבל המפורסם בוונציה, הכולל שימוש במסכות, התגבש עוד במאה ה-13.
וכך כתב הרב האיטלקי: "על דבר לבישת הפרצופים שנוהגין ללבוש בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים בפורים... מה ראו על ככה גדולי וחסידי עולם ז"ל שנתגדלתי אצלם אשר ראו בניהם ובנותיהם חתניהם וכלותיהם לובשין אותן פרצופים ושינוי בגדיהם מבגדי איש לבגדי אִשה וכן להיפך. ואם היה חס וחלילה נדנוד עבירה חלילה וחס להם לשתוק ולא ימחו... אלא ודאי היה להם ראיה וסמך שהיתר גמור הוא".
"אף על פי שהדבר היה מנוגד לציווי בתורה של 'לא ילבש גבר שמלת אִשה', בקהילות רבות היה נהוג בפורים ובחתונות להתחפש בבגדי נשים. אמנם בעלי ההלכה יצאו נגד מנהג זה בחריפות, אך נראה כי הצלחתם הייתה חלקית בלבד"
שטרנברג מסביר כי "לדעת הרב אילו היה במעשים אלו משום איסור חלילה, הרבנים שקדמו לו היו מוחים, ולכן לדעתו היה צריך להיות בסיס הלכתי להתנהגות זו. הרב יהודה הלוי מינץ הגיע למסקנה שבסיס האיסור קשור לכוונה בלבישת הבגדים. אם הגבר לובש את בגדי האישה כדי לשבת בין הנשים למטרות ניאוף, הרי שהדבר אסור. לעומת זאת אם מדובר רק בתחפושת לחג הפורים, הרי שהדבר יהיה מותר".
על מנהג חטיפת אוכל שמעתם?
מעבר להתמודדות עם גברים שהתלבשו בבגדי נשים, מתברר שבעבר היה גם מנהג פופולרי בפורים שכלל חטיפת מזון היתולית. במשך יותר מיממה, גברים צעירים היו גונבים אוכל זה מזה. לסוגיה זו התייחס גם הרב מינץ במאה ה-15 וגם רבי יצחק בן אשר הלוי משפיירא שבגרמניה, כמה מאות שנים לפניו.
ד"ר עקיבא שטרנברגבאדיבות המצולם"העובדה שלטענת רבנים אלה אין במעשה משום גזל, מצביעה על כך שחטיפת המזון מותרת בפורים בלבד משום שמחת פורים", מסביר שטרנברג, "מכך הסיק הרב מינץ כי גם התחפושת מותרת מחמת שמחת החג ביום הפורים בלבד. לדעתו, ניתן להקביל בין שני המקרים לאור העובדה שגזל ועריות – 'יצר אחד להם'".
לדבריו, "רבנים רבים דחו עמדה זו והתנגדו לה, אם כי הצלחתם הייתה מוגבלת. בין השאר הרב יואל סירקיש (המכונה הב"ח), שחי בפולין במאות ה-17-16, דחה בתוקף עמדה זו וכתב: 'ויש לתת לב על מה שנוהגים בפורים לשנות בגדיהם מאיש לאִשה ומאִשה לאיש ואין מוחה, ולפי מה שכתבתי בדברים העשויין לנוי ולקישוט אסור לדברי הכול להתכוון כדי להתדמות' (ב"ח יורה דעה, סימן קפב)".
800 שנות מאבק בערבוב בין בנים לבנות
המחקר ההיסטורי חושף כי בפורים ובחתונות היה גם עימות קבוע בין הרבנים לציבור בשאלה האם ראוי שגברים יסעדו לצד נשים. הרב סירקיש מפולין התנגד לכך שזוגות נשואים יחגגו ביחד כאשר לא מדובר בפורום משפחתי בלבד. "לעומת זאת, מסיבה משותפת של בחורים עם בתולות לא נתפסה בעיניו כבעייתית או כמעוררת קושי כלשהו", מציין שטרנברג. "מקורות אלו מצביעים על כך שבניגוד לתפיסה המקובלת, בתקופות שונות, במהלך ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, החברה היהודית לא ראתה כל קושי או בעיה בבילוי משותף של בחורים ובחורות, כל עוד לא נפרצו גבולות הצניעות המקובלים".
מתברר שהחשש של הרבנים מפני אירועים המשותפים לשני המינים נבע מהעובדה שהציבור לא הסתפק בישיבה משותפת בלבד, אלא שגברים ונשים גם רקדו ביחד, דבר שקומם את פוסקי ההלכה. בספרו, ד"ר שטרנברג מפנה את תשומת הלב לכך שהתופעה של הריקודים המעורבים העסיקה את אנשי ההלכה מימי הביניים ועד למאה ה-20.
"מדברי הרב יוסף שטיינהרט, שחי בגרמניה במאה ה-18, עולה כי הרב שפנה אליו ניסה להפסיק את המנהג, מחה בפני הציבור וגם גזר על אנשים חרם, אך הפעילות שלו לא הועילה. אלו שביקשו להמשיך לרקוד, עברו על החרם והתריסו נגדו ונגד מנהיגי הקהילה"
"אחת התשובות החריפות ביותר בנושא נכתבה בידי הרב יוסף שטיינהרט, אשר חי בגרמניה במאה ה-18", הוא אומר. "תשובה זו מצביעה על אופי המאבק בין הצדדים ועל תפוצתם הרחבה של הריקודים המעורבים באותה העת: 'עמדתי מרעיד ומשתומם חיל ורעדה אחזתני... חללו במחולות נערים עם בתולות ונתערבו בהם גם אנשים ונשי אנשים'.
"מדבריו של הרב שטיינהרט עולה כי הרב שפנה אליו ניסה להפסיק את המנהג, טען שהוא פסול, מחה בפני הציבור וגם גזר על אנשים חרם, אך הפעילות שלו לא הועילה. אלו שביקשו להמשיך לרקוד, עברו על החרם והתריסו נגדו ונגד מנהיגי הקהילה. לאחר שמנהיגי הקהילה והרבנים חזרו על הכרזתם לאסור ריקודים אלו, הרוקדים הלשינו עליהם לשלטון המקומי, והוא התערב לטובתם והכריח את החזן 'להתיר איסורו'".
ד"ר שטרנברג מסביר כי "הרב שטיינהרט ידע שחובבי הריקודים לא מסתפקים בהחזקת ידיים, ולכן הגיב על כך בחריפות וכתב: 'ואין לך דרגא (דרגה) להסתת יצר הרע ומעלה לזנות יותר מזה שמתבוננים ומביטים בפני הנשים והבתולות בשעת הריקוד... ולפעמים מחבקים ומנשקים אותן למלאות תאוותן ובאים לידי מעשה ער ואונן ולפעמים ימתיקו על ידי זה סוד יחד להתייחד ביום או בלילה, והיה במחשך מעשיהם וחס ושלום ומלאו הארץ זימה'".
"מסקירת המקורות במהלך הדורות עולה שהדיון סביב הריקודים המעורבים לא היה מוגבל לתקופה מסוימת או אזור גיאוגרפי אחד", הוא מוסיף. "במהלך כל הדורות, החל מהמאה ה-12 באשכנז, דרך המאה ה-16 באיטליה, המאות ה-18 וה-19 בגרמניה והמאה ה-20 בארצות הברית, באנגליה, בישראל ובארצות נוספות, סוגיית הריקודים המעורבים העסיקה את הציבור, את מנהיגיו הרוחניים ופוסקים שונים. הגורם המכריע לקיומם של ריקודים מעורבים לא היה הרנסנס האיטלקי, תקופת ההשכלה או המתירנות בארצות המערב, אלא הטבע האנושי".
מי ניצח בפולמוס?
"לעיתים יד הרוקדים הייתה על העליונה, ולעיתים בעלי ההלכה והמוסר הצליחו לחצוץ בין המינים. על כן נראה שהדיון הנוכחי והרצון של חלקים בציבור להפריד בין המינים בשמחות ובחתונות מהווה חוליה נוספת במעגל הלכתי וחברתי נצחי, שימשיך לרקד גם בדורות הבאים".
