סמל אורי חדד מבאר שבע, לוחם בגדוד 931 בחטיבת הנח"ל שנהרג ברפיח, הוא החלל השישי מבין תלמידיה ובוגריה של ישיבת איתמר במלחמת חרבות ברזל. קדמו לו בוגרי ישיבת ההסדר רס"ן (במיל') דוד מאיר, רס"ל (במיל') מתניה אלסטר, רס"ר (במיל') דב כוגן, רס"ל (במיל') אוריאל סילברמן, שנפלו במלחמה. אל לוחמי המילואים שנהרגו מצטרף אלעד פינגרהוט ז"ל, שנהרג מפגיעת טיל נ"ט של חיזבאללה בקיבוץ אדמית בצפון. לצד חדד, נפצעו בתקרית ברצועת עזה עוד שמונה מתלמידי הישיבה.
שישה חללים: האובדן הכבד של ישיבת איתמר במלחמה
(צילום: אורי דוידוביץ)
ישיבת איתמר ספגה לא מעט אבדות לאורך השנים גם בפיגועים ביהודה ושומרון, בהם הפיגוע הקשה והמוכר ב-2011 שבו נרצח אודי פוגל ז"ל עם בני משפחתו – אשתו ושלושה מילדיו – ביישוב איתמר. פוגל היה ר"מ (רב-מחנך) בישיבה. נוסף על כך, לפני כשלוש שנים נרצח תלמיד הישיבה יהודה גואטה בפיגוע ירי בצומת תפוח בזמן שהיה בדרכו לישיבה.
מבין נופלי הישיבה במלחמה הנוכחית, חדד הוא הראשון שנפל במהלך מסלול ההסדר ולא במסגרת שירות המילואים. איתן יאיר וקנין, חברו מהישיבה שגם התגייס איתו ושירת לצידו בצה"ל, סיפר בריאיון ל-ynet: "הכאב מאוד-מאוד גדול, באמת, אין מילים לתאר את הדמות שלו. את היופי שלו, את התום שלו, את השמחה התמימה שלו, כמו שניבט מכל תמונה ותמונה שלו. הוא נלחם בשביל החברים, נלחם בשביל המטרה, נלחם בשביל המדינה, נלחם בשביל העם, בשביל הארץ. בלי להתבלבל, בלי תהיות. הוא היה חדור מטרה, שמח, עם הרבה שלווה".
3 צפייה בגלריה
אורי חדד ז"ל ברצועת עזה. "נלחם בשביל החברים, בשביל המטרה, בשביל המדינה, העם והארץ"
(צילום: באדיבות איתן יאיר וקנין)
מתי דיברת איתו בפעם האחרונה?
"אם אני זוכר נכון, ביום לפני האירוע. עדיין לא לגמרי הצלחתי לסדר את המחשבות ואת הזיכרונות".
שמענו מבני המשפחה שלו שהוא אהב לשיר, גם בשולחן השבת וגם באירועים אחרים, ועדיין היה חשוב לו מאוד גם להילחם. מהצד זה נראה כמו שני דברים לא קשורים, אבל אני מניחה שאלה היו שני דברים שאפיינו אותו ובסופו של דבר הרכיבו את האישיות שלו.
"כן, בהחלט. כבר על דוד המלך נאמר שהוא 'עדינו העצני' – כשהוא מחוץ לבית המדרש, הוא מקשה את עצמו כעץ, וכשהוא נכנס ללמוד תורה, הוא מעדן עצמו כתולעת. אלה דברים שמאוד-מאוד אפיינו את אורי. זה לאו דווקא המעבר פיזית בין בית המדרש לשדה הקרב, אלא שגם בתוך שדה הקרב יש רגעים של בית המדרש וגם בתוך בית המדרש יש רגעים של שדה הקרב. הוא ידע לשלב את הגבורה מצד אחד, ואת הענווה והרגישות והתמימות מצד שני. בכל רגע הוא ידע איך להתנהג עם שני הצדדים האלה".
הרב יהושע ון דייק, ראש הישיבה, ציין: "אני זוכר את עצמי מיד למחרת שמחת תורה, הולך בשטחי הכינוס של הלוחמים, והעברנו כמה שיעורים מהישיבה לפני הכניסה. הם עדיין היו באימון מתקדם, מאוד-מאוד רצו להיכנס לרצועה, אבל עוד לא הגיע זמנם. לצערנו, המלחמה הזאת נמשכה ועוד מתמשכת, והם נכנסו. אלה בחורים מופלאים, הארץ מגדלת גיבורים. כמו שאיתן אומר, אורי היה בחור מופנם, שקט, צנוע, עדין. מי שהיה רואה אותו לא היה מאמין שהוא לוחם, אבל הוא היה לוחם עז נפש, גיבור. כולם רצו להיכנס ולהילחם, חדורי אמונה, חדורי מוטיבציה".
3 צפייה בגלריה
אורי חדד ז"ל. "אצל הלוחמים אין מחלוקות ואין מפלגות ואין סכסוכים, הם מאוחדים"
(צילום: באדיבות איתן יאיר וקנין)
האובדן קשה מאוד, ואתם נושאים בנטל. זה כמובן לא חדש, נושא נשיאת הנטל של הציונות הדתית, ומספר הנופלים, לצערנו, הוא רק החותמת הסופית לזה.
"כן, אבל אנחנו לא רואים בזה נטל, אנחנו רואים בזה זכות ומצווה. זה לא נטל, זו זכות להיות לוחם כחלק מעם ישראל, כמו שזו זכות ללמוד תורה. ברוך השם, עם ישראל חזר לארץ, הקים מדינה, הקים פה מוסדות תורה, הקים פה צבא – ואנחנו רואים בזה זכות גדולה. מהכוח של התורה שהם למדו, התלמידים שלנו רואים בזכות הזו מצווה ושותפות.
"הישיבה שלנו נמצאת בסמיכות להר ברכה והר הקללה. זה המקום שבו עם ישראל שנכנס לארץ חידש בעצם את הברית, ברית הערבות ההדדית. קיבלנו את התורה במתן תורה, אבל פה, במקום הזה, אנחנו קיבלנו על עצמנו להיות ערבים זה לזה, להיות מחוברים. אנחנו בסמיכות גם לקבר יוסף. יוסף הצדיק היה הגורם הראשון של המחלוקת בתוך משפחת בית יעקב, משפחת בית ישראל, אבל הוא היה גם הגורם המאחד. בסופו של דבר יוסף איחד את עם ישראל, ועם ישראל החזיר לו טובה. אנחנו רוצים להמשיך בדרך הזו. מי שרואה את הלוחמים כמו איתן, מי שנמצא בתוך השטח, רואה שאצל הלוחמים אין מחלוקות ואין מפלגות ואין סכסוכים, הם מאוחדים. מרגישים אחים".
בהמשך לדברים שלך, בוא נדבר על הסיפור של חוק הגיוס, וגם על ההפגנות שאנחנו רואים והקריאות "נמות ולא נתגייס". לפעמים גם החרדים שהם יותר במיינסטרים, ולא הפלגים, אומרים "נמות ולא נתגייס" ומשרבבים את התורה לדיון. הכול – רק לא להילחם ולא להיות בשותפות הזאת. אחרי מה שאתה אומר, איך אתה מקבל את הדברים האלה?
"אני אומר שבשעת מלחמה לא מדברים על פילוגים ולא על סכסוכים. אנחנו מעריצים לומדי תורה, אנחנו יודעים שהמדינה היהודית קיימת בזכות מוסדות התורה, גם הישיבה שלנו וגם ישיבות אחרות. זה לא זמן לפילוגים ולמחלוקות. הדבר הזה הולך ומתקדם כשלא עושים מריבות. זה לא הזמן. בזמן מלחמה צריך לחזק את הלוחמים. הלוחמים שלנו חזקים והם לא רוצים את כל הסכסוכים האלה. הפלגנות הזאת לא תביא ליותר גיוס. אנחנו יודעים שהדבר הזה מתקדם, ככל שהצבא יבוא לקראת אנשי התורה. יש הרבה מה לשפר בצבא".
הוא מציין כי בעיניו "אי אפשר רק לתבוע גיוס של בני ישיבות ולהמשיך לגייס לוחמות ויחידות מעורבות. יש הרבה מה לשפר לצבא מבחינת התכנים, תכני החינוך. תלמידים שלנו מדברים על זה, על התכנים הלא-מתאימים בצבא. הצבא ישתפר, הציבור ישתפר. בעזרת השם, עם ישראל מתקדם, ואנחנו נראה יותר ויותר מתגייסים. אבל עכשיו זה לא הזמן לדבר על זה. עכשיו הזמן לדבר על אחדות. עם ישראל מאוחד, יש כאלה בלימוד התורה, יש כאלה בתפילה ויש כאלה שנמצאים בקרב – והתלמידים שלנו יודעים את זה. אין להם טרוניה, הם מרגישים זכות לשרת, והם לא שואלים עכשיו למה אחרים לומדים תורה. הם יודעים שעם ישראל צריך גם כוח של תורה וגם כוח של לחימה".
לסיום אמר הרב: "אני מאחל שנתבשר בשורות טובות. יש לנו עוד תלמיד שנפצע הלילה, מפגיעה ישירה בטנק, ואם אפשר אבקש מהציבור להתפלל לרפואתו: שמו רועי חיים בן מירב, שהקדוש ברוך הוא ישלח לו רפואה שלמה מן השמיים".
