בשיתוף נפש בנפש
ארגון "נפש בנפש" העניק אתמול (ב') זו השנה העשירית את פרסי בוני ציון ע"ש סילבן אדמס. הטקס התקיים בבית העם בירושלים והוקיר את זוכי הפרס לשנת 2023 ושנת 2024 יחדיו, שכן עקב פרוץ המלחמה, קיום הטקס נבצר בשנה שעברה. הפרס, בשווי כולל של 300,000 שקלים, הוענק ל-12 עולים כהוקרה על תרומתם יוצאת הדופן לחברה הישראלית בתחומים כגון חינוך, מדע ורפואה, פעילות התנדבותית, תרבות, אומנות וספורט והשפעה גלובלית.
הפרס, שניתן בתמיכתו של סילבן אדמס, מדגיש את חשיבותם של העולים שאינם מסתפקים בהקמת ביתם בישראל, אלא פועלים לעצב ולבנות את עתידה של המדינה. תרומתם ניכרת לא רק בזירה המקומית אלא גם במרחב הבינלאומי, מה שמדגיש את תפקידם המרכזי בקידום מדינת ישראל ובייצוג רוח הציונות המודרנית, במטרה לחזק את החברה הישראלית ולהפיץ את ערכיה בעולם.
בין הזוכים בפרס: פיליס חיימוביץ, מייסדת-שותפה של עמותת "הותיר אחריו חבר.ה", ששינתה את תפיסת התמיכה בבני זוג של חללי צה"ל; אילון לוי, מהדוברים הבולטים של מערך ההסברה האזרחי במלחמת חרבות ברזל; סאלי רידמן, חלוצת תחום הרפואה המשלימה בישראל; אמילי שריידר, עיתונאית ופעילת זכויות אדם; ד"ר דברה גרשוב-ווסט, מנהלת המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי אסותא אשדוד; ודני גרוסמן, יו"ר מרכז הכשרה למיומנויות גוף-נפש ישראל.
לעלות לישראל ולבנות את המדינה
בין הזוכות בפרס בוני ציון בתחום הפעילות ההתנדבותית היא שרי מנדס, מייסדת ומנכ"לית "לימונדה ישראל". מנדס, ילידת פנסילבניה שבארצות הברית, עלתה לישראל לפני 21 שנים עם בן זוגה וילדיה המתבגרים, בסיוע ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF ארה"ב. ההחלטה לעזוב מאחור בגיל 40 משפחה, חברים וקריירות מבוססות – היא כאדריכלית ובן זוגה, ד"ר דוד מנדס, כרופא כירורג – לא הייתה פשוטה. אבל האתגרים לא הרתיעו אותה והיא הייתה נחושה להגשים את חלומה לעלות לארץ.
5 צפייה בגלריה
שינתה את מסלול חייה עם עלייתה לארץ, והקימה עמותה לסיוע כלכלי לחולות סרטן השד - שרי מנדס
(צילום: יוסי צבקר)
הרומן של מנדס עם ישראל התחיל עוד בגיל 17, כשהגיעה לביקור משפחתי בארץ, "והתאהבתי. כבר אז החלטתי שאני חייבת לגור כאן, זה הרגיש לי כמו בית", היא מספרת. "גדלתי בכפר קטן בפנסילבניה ולא הייתה לנו קהילה יהודית גדולה. אהבתי את הרעיון הציוני, להיות חלק מבנייה של משהו גדול. אולי בגלל זה בחרתי ללמוד אדריכלות – כדי לעלות לישראל ולבנות את המדינה".
באוניברסיטת קולומביה, שם למדה אדריכלות, פגשה את דוד, לימים בעלה, ישראלי לשעבר שעבר לארצות הברית בגיל צעיר עם משפחתו בעקבות שליחות. גם לו היה ברור שיום יבוא והוא יחזור לישראל. ב-2003, אחרי שנים של חלומות משותפים, בני הזוג עשו את הצעד: הם עלו לישראל והתמקמו ברעננה.
"זה היה באמצע האינתיפאדה ולא הרבה עולים הגיעו לכאן בתקופה ההיא. זה היה אתגר, אבל הצלחנו לבנות לעצמנו קהילה חמה וחברים. גם לילדים היה קשה אבל הם התאקלמו. הם עשו צבא, למדו, התחתנו והקימו כאן משפחות. לפני חודש זכיתי לנכדה ראשונה", היא משתפת בהתרגשות.
לעשות מהלימון לימונדה
החלום על חיים אידיליים בישראל עבר טלטלה ב-2010, כשמנדס ניגשה לבדיקת ממוגרפיה שגרתית, והתגלה אצלה גוש סרטני. "נכנסתי לבדיקה בריאה ויצאתי חולה. בדקה אחת כל החיים משתנים", היא אומרת. למרבה המזל, המחלה אובחנה בשלב מוקדם, מה שאפשר את הטיפול שהציל את חייה – מסר שהיא מקפידה להעביר לכל אישה מעל גיל 40.
השנה הראשונה למחלה הייתה קשה ומאתגרת, עם טיפולים ארוכים ומתישים. בחדרי ההמתנה בין הטיפולים, פגשה מנדס נשים רבות במצבה. מה שהדהים אותה לגלות היה שנשים חולות רבות היו יותר עסוקות במאבק כלכלי מאשר בבריאותן או בדאגה למשפחתן.
"מדובר בתקופה ארוכה של טיפולים שפוגעת בחולות גם כלכלית. חלקן אימהות יחידניות, אחרות, בייחוד בשנה האחרונה, כאשר בני זוגן במילואים, צריכות לטפל בעצמן לבד וגם לדאוג לתשלומי משכנתא, בייביסיטר, מוניות ואוכל".
מנדס מדגישה כי המערכת הרפואית בישראל, בכל הנוגע לטיפול בסרטן, מאוד מתקדמת והמודעות לסרטן השד הולכת וגוברת. אך הדאגות הכלכליות שמעסיקות את החולות לא מקבלות מספיק התייחסות.
אחרי שפגשה במרפאה חולת סרטן שנאלצה ללבוש בגדים מלוכלכים כי לא יכלה להרשות לעצמה לקנות מכונת כביסה, מנדס הרימה את הכפפה וסייעה לה לרכוש את המכונה באמצעות תרומות. משם הדברים התגלגלו מהר, ומנדס מצאה את עצמה, תוך כדי שהיא עצמה בטיפולים, מקימה את "לימונדה ישראל", עמותה המסייעת לחולות סרטן השד שנמצאות במצוקה כלכלית בעקבות הטיפולים.
זה התחיל בקטן בבית חולים מאיר, ומדי מהר פעילות העמותה התרחבה כמעט לכל בתי החולים בארץ. 14 שנים וחצי לאחר שהקימה את העמותה, "לימונדה" היא עדיין הכתובת היחידה לנשים שמתקשות לעמוד בהוצאות הרבות הכרוכות בטיפול. העמותה מעניקה תמיכה כלכלית לכל אישה שחולה בסרטן השד, "מתוכן אחוז אחד של גברים חולי סרטן השד", מציינת מנדס.
"הכי בטוחה לחיות בארץ"
*אזהרה: הפסקאות הבאות מכילות תיאורים קשים לקריאה.
בשנה האחרונה, לצד העשייה ההולכת וגדלה למען חולות סרטן השד, שהפכה לעבודה במשרה מלאה פלוס, מנדס הפכה בעל כורחה לקולן של נשים בחזית נוספת: נרצחות טבח ה-7 באוקטובר.
לפני עשור מנדס הצטרפה ביחד עם נשים נוספות ליחידת מתנדבות של הרבנות הצבאית לזיהוי ולטיפול בגופות חיילות והכנתן לקבורה. "לא הייתה הרבה פעילות ביחידה, אבל כמה חודשים לפני המלחמה, הוחלט להפוך את ההתנדבות לשירות מילואים והתחלנו בהדרכות".
ואז הגיע ה-7 באוקטובר ושום דבר לא הכין את מנדס ואת חברותיה ליחידה לתפקיד החשוב שהן ימלאו. בעדותה המצמררת, מנדס מספרת על כמויות בלתי נתפסות של שקי הגופות שנערמו במשך ימים במחנה הצבאי שורה, שם התייצבה למילואים. "המשימה שלנו לא הייתה פורנזית אלא דתית. פתחנו את שקי הגופות, נתנו לנשים את הכבוד שחיללו רוחצי החמאס. הסרנו מהן תכשיטים וכל פרט מזהה כדי שנוכל להחזיר למשפחות שלהן".
למעלה משנה, מנדס נמצאת במסעות הסברה חובקי עולם, בין היתר בראיונות בערוצי תקשורת זרים ובמשלחות לאו"ם, כדי לשתף את עדותה. למרבה הצער, לצד התמיכה הרבה, היא נאלצת להתמודד גם עם קולות שמכחישים את טבח ה-7 באוקטובר. "זה בא לידי ביטוי בשאלות נוראיות, כמו – למה לא התבצעו בדיקות אונס?"
את מתארת מראות קשים וטראומטיים שנצרבים בנפש, איך מתמודדים עם זה?
"אנחנו צוות של נשים חזקות, ועדיף היה שאנחנו נעשה את זה ולא חיילות צעירות בנות 18. אני בת למשפחה של ניצולי שואה. אח של סבתא שלי היה בזונדרקומנדו באושוויץ. התפקיד שלו היה להוציא גופות מתאי הגזים. הוא היה רק בן 20. ב-7 באוקטובר הבנתי שאם הוא היה יכול לעשות את העבודה הזו – גם אני יכולה. המחשבה עליו גרמה לי להתחזק".
ב-2023 ציינת 20 שנים לעלייה ארצה. איך ה-7 באוקטובר שינה את התפיסה שלך כלפי ישראל?
"זה רק חיזק אותי והוכיח לי שזו הייתה ההחלטה הנכונה לעלות לארץ. כל יום אני צובטת את עצמי, ולא מאמינה שיש לי את הזכות לחיות כאן. אני שמחה שאני יהודייה שחיה בארץ הזו. אני לא מפחדת, להיפך. אני הכי בטוחה להיות כאן יהודייה".
מייסד-שותף ומנכ"ל "נפש בנפש", הרב יהושע פס אמר באירוע כי העולים שאנו מוקירים בפרסי בוני ציון הם דוגמה חיה לאזרחות מופתית. "בתקופה שבה מדינת ישראל מרחיבה ומעמיקה את המשמעות של היותה ביתו של העם היהודי, אנו רואים בעולים אלה את ההוכחה ליכולתם ליצור שינוי עמוק בחברה, על אף כל האתגרים שבמעבר למדינה חדשה".
סילבן אדמס הוסיף כי העולים הללו, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמדינה שלנו, סייעו להשיג ולעצב את הישגינו, וחיזקו את החוסן הלאומי שלנו. "תרומתם, המתפרשת על פני מגוון תחומים, מעניקה לכולנו השראה ומהווה עדות לכוחו ולרוחו של העם היהודי. עכשיו, יותר מתמיד, עלינו להיות חסרי פחד, לאזור אומץ ולהפגין נחישות אל מול הרוע, בעת מלחמה קשה שמתחוללת, ובזמן שיהודים בישראל וברחבי העולם מתמודדים עם עלייה חסרת תקדים באנטישמיות. זהו כבוד אמיתי להוקיר את העולים מעוררי ההשראה שלנו, שנה אחר שנה, באמצעות פרס בוני ציון. אני סמוך ובטוח שהם ימשיכו להשפיע ולעשות פלאים- הן בישראל והן ברחבי העולם".
בשיתוף נפש בנפש
פורסם לראשונה: 18:04, 02.12.24
