חג המולד יחול בסופ"ש זה ברחבי העולם, ובשנים האחרונות הוא זוכה לנראות נרחבת יותר בציבוריות הישראלית באירועים ובמחוות שונות, המעוררות לא אחת מתחים. כך, לדוגמה, סערו הרוחות באוניברסיטת תל אביב עקב שוק חג המולד שנערך בקמפוס, כחלק מסדרת אירועים רב-תרבותיים שהאוניברסיטה מתכננת לארח לאורך השנה האקדמית, רבים מהם בשיתוף עם שגרירויות זרות בישראל.
בהודעה שפרסמה בנושא, ציינה אוניברסיטת ת"א כי היא גאה בכך שמאות סטודנטים נוצרים ישראלים ובינלאומיים הלומדים במסגרתה, חוגגים את חג המולד. מנגד, נרשמה מחאת סטודנטים נגד האירוע, תוך שהם טוענים כי מדובר ב"הדתה נוצרית". אחד מהם הגדיל וקבל כי לאחר שנים בהן מערכת החינוך והאקדמיה רמסו את הערכים היהודיים, אנו עדים כעת לשלב הבא – קידום תוכן נוצרי.
אוניברסיטת ת"א איננה לבדה, ובוודאי שאינה הראשונה. בשנת 2016 הוצב במרכז הסטודנטים של הטכניון בחיפה עץ חג מולד כמחווה לסטודנטים הנוצרים הרבים שלומדים בו. רב הטכניון, אלעד דוקוב, פרסם אז פסק הלכה שאסר על סטודנטים יהודים לברך על המזון או לאכול במרכז הסטודנטים, בשל עצם קיומו של העץ בשטח. הרב דוקוב אף הדגיש כי אין מקום לפשרנות סביב העניין. בעקבות הפסק, יצאו מספר רבנים בכירים בציונות הדתית בפרסומים ברשתות החברתיות, ובהם תמכו ושבחו את הרב דוקוב על כך שהוא יוצא נגד ביטויים פומביים של אמונה ושל תרבות נוצרית.
רבנים אלה, כמו גם הסטודנטים שמחו נגד קיומו של שוק חג המולד באוניברסיטת ת"א, רואים בהכרה ציבורית באמונה הנוצרית סכנה ואיום על הזהות היהודית של ישראל. בעוד הדאגה לזהותה היהודית של החברה הישראלית היא לגיטימית (ובמסגרת עבודתי החינוכית עומדים אני וחבריי ברשת "אור תורה סטון" בחזית מאמצי ההסברה לקידום הזהות והמורשת היהודית בישראל), הרי שהזעם והיציאה נגד הצגתם הפומבית של הסמלים הנוצריים, אינם ראויים.
זו התגלמות המנטליות הגלותית
שיעור הנוצרים בחברה הישראלית מגיע כיום ל-2% בערך. באופן מעניין, זהו גם שיעורם של היהודים באוכלוסיות ארה"ב וקנדה, שתי מדינות שבהן התגוררתי לפני שעליתי ארצה. במשך שנותיי שם זכורות לי חנוכיות שהוצבו לצד מיצגי חג המולד בקניונים ובשטחים הציבוריים של האוניברסיטה שבה לימדתי, כמחוות הכרה וכבוד לקהילה היהודית. אין ספק, כי האוכלוסייה הנוצרית לא חשה מאוימת או נפגעת מאותם סמלים יהודיים.
הציונות הדתית בישראל גאה מאוד בעצם תקומת העם היהודי בישראל כמדינה עצמאית בארץ אבותינו. לא זאת בלבד, לא אחת מודגש הצורך להשיל את המנטליות הגלותית, שכחלק ממנה אנחנו, כיהודים, חשים מחויבות להתגונן כל העת מפני איומי ההתבוללות מול תרבות זרה.
אבל למרבה האירוניה, דווקא אותו פחד מהתבוללות העומד בבסיס ההתנגדות לסמלים נוצריים, הוא התגלמותה של המנטליות הגלותית. האם אנחנו כל כך חסרי ביטחון בזהות היהודית של החברה הישראלית, שמחווה ציבורית, דוגמת זו של אוניברסיטת ת"א, המכבדת מיעוט באוכלוסייה, היא איום עלינו? האם מחוות מעין אלו, המאפשרות לאזרחי ישראל הנוצרים לדעת שמכירים ומקבלים אותם, מפחידות כל כך?
הדרך לשלום עובדת בכבוד
אכן דרושים צעדים ועשייה על מנת לחזק את הבסיס היהודי של החברה הישראלית, אולם הנצרות היא לא הבעיה או המכשול המונעים זאת. במדינת ישראל תמיד היו ותמיד יהיו אמונות ודתות אחרות, וגם המציאות האידיאלית המתוארת בתורה, איננה מוקיעה מן החברה את חברי האומות והדתות האחרות שאינם יהודים.
הרב פסח ווליצקיבעת כתיבת שורות אלו, נוצרים מותקפים ונרדפים כמעט בכל מדינה במזרח התיכון מלבד ישראל. חלקים הולכים וגדלים מהקהילה הנוצרית בעולם מודעים לכך, ומלאי הכרת תודה לישראל - ובצדק. מבין התושבים שאינם יהודים החיים ביננו, אין עוד אוכלוסייה אשר מוכנה ורוצה לחיות עמנו בשלום, חברות ושכנות על אדמת ישראל יותר מאשר הנוצרים.
גם ברחבי העולם, בעלי בריתנו הטובים ביותר, פוליטית ותרבותית, הם נוצרים אדוקים. אם ברצוננו לחזק את נוכחותנו כאן ולהעלות את סיכויינו לייצר שלום - הן בבית פנימה והן עם העולם הרחב שסביבנו - אין מקום טוב יותר להתחיל בו מאשר לנהוג באזרחי ישראל הנוצרים מתוך הכלה וכבוד.
- הכותב הוא מנכ"ל המרכז להבנה ושיתוף פעולה בין יהודים לנוצרים (CJCUC), מרשת "אור תורה סטון"
