ארצות הברית ביטלה את ההכרה בהפסקת היריון כזכות יסוד של כל אישה. המשמעות בחלק מהמדינות היא שלא ניתן להפסיק היריון גם כשמדובר בהיריון בעוולה (אונס, גילוי עריות) – ולעיתים גם כאשר ההיריון מסכן את האישה.
מדובר בהחלטה אומללה מכל הבחינות. באופן מעשי, עוד לא נולד הביורוקרט שיצליח למנוע הפסקת היריון מאישה נחושה. אם לא בגלוי, זה ייעשה במחתרת. ספרי הרפואה הישנים מתארים זיהומים לאחר הפסקות היריון ביתיות בכלים מזדמנים כגון מסרגות וכדומה. ברור לי שבתקופות הללו אף אישה לא התלבטה בין לפנות להפסקת היריון ניתוחית/תרופתית במוסד רפואי מוסדר, לבין בחירה בשימוש בכלי משחית ביתיים – ובחרה במסרגה. היא נאלצה.
- על השכחה: לילדים שלנו אין פה. תגידו לעצמכם בקול שהם ברכב/ הרבנית ימימה מזרחי
- ילדים אינם רכוש של הוריהם: צריך לחדש את הקינה על בת יפתח/ פרופ' רוחמה וייס
ואז החלו הקינות עלינו: הנה, אוטוטו זה קורה גם אצלנו, כי גם אנחנו שמרנים ודתיים ומפלים/מדירים נשים. אז צריך להגיד את זה בצורה ברורה: לא נכון. מה שקרה בארה"ב, לא רלוונטי לנו בישראל. דווקא מפני שאנחנו שמרנים ודתיים.
בין שמרנות להלכה
את הגישה הקתולית שאוסרת על הפלות בכל מחיר, ניתן לסכם במשפט: "טוב שיהיו שתי מיתות מאשר רצח אחד". כלומר, כל הפסקת היריון, לפי האמונה הקתולית, היא רצח שיש להימנע ממנו, גם במחיר של סיכון חיי האישה.
בארץ, השמרנות נשענת על ההלכה היהודית שגורסת: "הקיים קודם לזה שאיננו קיים". האמא קודמת לעובר. לזה נוסיף את הכלל: "ספק פיקוח נפש דוחה שבת" (ואפילו דוחה את יום הכיפורים). עיקרון "תורה ומצוות: וחי בהם, ולא שימות בהם" מנחה בפועל את הפסיקה ההלכתית, שלא מתירה להגיע למצב של סיכון האישה על ידי היריון – לא על חייה ולא על בריאותה הגופנית והנפשית.
חלק מאי-ההבנה נובעת, לדעתי, מפירוש לא נכון של מושג השמרנות הדתית. יש הבדל בין "מותר לעשות הפלה" (מותר/אסור לפי ההלכה) לבין "אפשר לעשות הפלה" (לפי ההלכה). אם הפסקת היריון נעשית מטעמי נוחות אישיים – ההלכה אכן מתנגדת. הפלות שנעשות מטעמים כלכליים, בשל יחסים מחוץ לנישואים, או אי שימוש באמצעי מניעה – בעייתיות בעיניים הלכתיות. הן מתפרשות כפגיעה בקדושת החיים מהסיבות הלא-נכונות.
חיי האישה קודמים
אבל כשמשני כפות המאזניים מונחת קדושת החיים, או-אז חיי האישה קודמים. כאשר ברור שיש סיכוי לנזק משמעותי לחיי הזוגיות, לבריאות הנפשית של האישה או למישהו מבני המשפחה – מתירה ההלכה לבצע הפסקת היריון. כאשר ברור שלעובר אין קיום אמיתי (הוא אינו בר-קיימא, בשפה ההלכתית) והאישה ממשיכה בהיריון ללא תוחלת – אפשר לבצע הפלה.
כשמשני כפות המאזניים מונחת קדושת החיים, או-אז חיי האישה קודמים. כאשר ברור שיש סיכוי לנזק משמעותי לחיי הזוגיות, לבריאות הנפשית של האישה או למישהו מבני המשפחה – מתירה ההלכה לבצע הפסקת היריון
ואף יותר מכך. אני מעיד באופן אישי בתור רופא שמייעץ בסוגיות הרפואיות/הלכתיות הללו, שבמקרים שבהם הרב או בית הדין קבעו שצריך להפסיק את ההיריון משום סכנה לאישה, היא אפילו חייבת להפסיק אותו. אין לה רשות לסכן את עצמה. אם היא עושה זאת, הרי שהיא פועלת בניגוד לדעת ההלכה.
לא צריך להתעלם ממה שקורה מעבר לים, להפך. צריך לכאוב את כאבן של נשות ארה"ב ולעשות כל שניתן כדי לבטל את הגזרה האכזרית שהוטלה עליהן. ועדיין, יש לזכור שבאופן מעשי זה לא רלוונטי לנו. פגיעה באפשרות להפסיק היריון באותם המקרים שההלכה מאפשרת או אפילו מחייבת זאת, מהווה פגיעה מהותית בחופש הדת והפולחן, ולכן לא תהיה כאן.
- הכותב הוא מנהל מכון אבינועם לרפואה והלכה – בריאות האשה
