איך זה להיות יהודי שמפגין בעד ישראל באמצע הפגנה פרו-פלסטינית? איזי קרטן, יזם נדל"ן מניו יורק ופעיל למען ישראל, לא מפחד מעימותים ברחוב – גם כשהוא מוקף במאות מפגינים.
בריאיון ל-ynet Live הוא אומר: "הרבה ישראלים ויהודים מפחדים מהאנשים האלה, אבל צריך להיות כל הזמן גאים במה ובמי שאנחנו, וזה מה שאנחנו עושים. אנחנו נכנסים להפגנות ומנסים להראות שאנחנו כן פה ושאנחנו אומרים את האמת".
אני משערת שנוצרים שם חיכוכים לא נעימים עם המפגינים.
"כן, אבל ברוך ה' יש לנו את ה-NYPD, המשטרה איתנו ושומרת עלינו. אנחנו צריכים להדגיש את חופש הביטוי שלנו ולהגיד שאנחנו בעד ישראל. אנחנו לא מפחדים גם אם זה יהיה אחד מול אלף ואפילו אם אני אהיה לבד. אם אני רואה אנשים שתומכים במחבלים בטיימס סקוור בלב ניו יורק, אני אגיב".
אילו איומים אתה מקבל במהלך ההפגנות האלה כשאתה נכנס עם דגל ישראל, מה אומרים לך?
"אומרים לי הכול – שאנחנו הורגים תינוקות, שאנחנו מחבלים ועוד המון דברים. זה כואב מאוד שאנשים מאשימים אותך בפשע שהם ביצעו. יש גם מלא קריאות אנטישמיות. אנשים שם מנסים לעשות הכול בשם פלסטין או משהו כזה, אבל האמת היא שהם בעד חמאס. הם לא רוצים שיהיו גם פלסטין וגם ישראל – הם רוצים הכול. הרבה מהם צועקים ואומרים 'אנחנו לא רוצים שתי מדינות, אנחנו רוצים את הכול'. זו באמת אנטישמיות ולא רק אנטי ציונות ואנטי ישראל".
בתור בחור יהודי צעיר שגדל בארצות הברית, הופתעת מכמות התמיכה שמקבל חמאס בניו יורק וגם בערים אחרות במדינה?
"האמת שכן. לדעתי 70% לא מבינים מה הם צועקים ומה המשמעות של 'אינתיפאדה'. יש חלק קטן שכן מבינים מה זה אומר, וזה עוד יותר מכעיס ומבאס".
אתה לא מפחד, אבל רוב רובם של היהודים לא מגיעים להפגנות האלה ולא מתעמתים עם המפגינים הפרו-פלסטיניים. יש להם תחושה של פחד?
"כן, במיוחד באוניברסיטאות כמו הרווארד או קולומביה, שם אני למדתי. במוסדות האלה אנשים ממש מפחדים. רוב האנשים הם הטיפוס של היהודי שיושב בשקט, אבל זה כבר לא צריך להיות ככה. אנחנו צריכים לעמוד ולהתגאות במי שאנחנו, וגם להשפיע על אחרים ולהראות להם שהם צריכים להיות אמיצים בנוגע למי שהם".
לך באופן אישי יש קשרים חזקים עם ישראל, ולצערנו אתה גם חלק ממשפחת השכול לאחר שדוד שלך, שרון אדרי, נחטף ונרצח בידי חמאס כחייל בשנת 1996. זה גם מניע אותך בעוצמה לא לפחד מול המפגינים?
"אני נולדתי וגדלתי בניו יורק ובגיל 19 עליתי לארץ, הייתי בצבא ושירתי בתור חייל בודד בדיוק ביחידה של דוד שלי ז"ל. זה משהו שהיה איתי כל החיים ותמיד חשבנו על זה. אני מרגיש שאם הוא היה פה, הוא היה ממש גאה בי".