בפגייה שבמחלקת היולדות בבית חולים שיבא תל השומר יושבים מחויכים בועז ופרדי קליין, זוג שליחי חב"ד בברילוצ'ה שבארגנטינה. שיינא בת התשע ושניאור בן השלוש מקפצים סביבם בהתלהבות ומבקשים ללטף את המצטרפים הטריים למשפחה: הרביעייה החדשה שנולדה.
האב, בועז, שמלווה את אשתו כבר כמה שבועות ללא שינה רציפה, נאנח: "ברוך ה'. קשה. קשה". ב-17 בנובמבר התקיים יום הפג הבינלאומי וגם כינוס השלוחים העולמי של חב"ד בניו-יורק, וזו הייתה סיבה טובה מבחינתו להתמלא באנרגיות: "השנה הבאנו לעולם ארבעה שלוחים חדשים. יש עונג עצום יותר מזה?"
פרדי (32) ובועז (34) הכירו בשנת 2009. כמעט כמו כל סיפור אהבה חבדניקי, זה החל בשידוך, דרך שכנה שלו וקרובת משפחה שלה שחשבו שהם זיווג משמיים. אחרי ארבע פגישות אינטנסיביות במהלך שבוע אחד הם החליטו להינשא ("בעיקר דיברנו על זה ששנינו רוצים משפחה גדולה עם הרבה ילדים, כי זו ברכה"). התאריך שנקבע לחתונה הגיע כעבור 28 ימים, ואחרי שלושה חודשים הם כבר היו בדרכם לשליחות בברילוצ'ה – הנקודה היהודית הכי דרומית בעולם.
"תקראי לזה ירח דבש, אם את רוצה", אומר קליין. "שברנו שיא כשליחים הכי צעירים בתולדות חב"ד. אשתי הייתה בת 18, למדה חינוך מיוחד בסמינר, ואני בדיוק חגגתי יום הולדת 21. הייתי עדיין בצבא – שירתי בשריון, ובהמשך הגעתי לרבנות".
טיול אחרי צבא
ההצעה לטוס לצד השני של העולם החלה בבקשה להחליף באופן זמני, לתקופה של שלושה חודשים, את השליח שביסס את בית חב"ד בברילוצ'ה. מהר מאוד שלושת החודשים גררו עוד בקשה לשלושה חודשים נוספים. בהמשך הרב הראשי של ארגנטינה, הרב צבי גרונבלט, אמר לרב קליין: "טוב, כבר הבנת" – והשאר היסטוריה. הם נמצאים שם כבר 14 שנים.
"צחקנו בינינו שזה טיול אחרי צבא", אומר הרב קליין. "רצינו מאוד להיות שליחים בארץ, לי היו תוכניות להמשיך בצבא. חתמתי על קבע ואהבתי מאוד את מה שעשיתי. גם פרדי, שנולדה לזוג שליחים בכפר ברוך שבעמק יזרעאל, רצתה שליחות בארץ. בסופו של דבר, כל התוכניות בוטלו לטובת תוכניות חדשות. עם ההארכות למדנו להכיר ולאהוב את האנשים ואת המקום. אהבנו מאוד את העבודה".
בין שגרת עבודה לגיחות לארץ, אחרי חמש שנות נישואים, נולדה התם הבכורה שיינא. שלוש שנים עברו, ושניאור הצטרף למשפחה. כעת, אחרי שלוש שנים נוספות, הגיעה לעולם הרביעייה.
"מהר מאוד למדנו את עולם הפוריות, והתחלנו בטיפולים עדינים. כזוג שמאמין שהברכה היא מהקב"ה, גם ברגעים הקשים ידענו שהוא יזמן לנו את השליחים הטובים ביותר שיעזרו לנו – וזה מה שהיה"
מתחילת הדרך, בני הזוג התמודדו עם קשיי פוריות. "אצלנו הכול הלך לאט", אומר קליין, "בהרבה תפילות. לא הייתה בעיה ספציפית שעליה אמרו 'אם נפתור את זה הכול יהיה בסדר'. מהר מאוד למדנו את עולם הפוריות, על כל מושגיו, והתחלנו בטיפולים עדינים. לא הפריות או משהו אגרסיבי".
לדבריו, "מעל לכול, כזוג שמאמין שהברכה היא מהקדוש ברוך-הוא, גם ברגעים הקשים שהיו ידענו שהקב"ה יזמן לנו את השליחים הטובים ביותר שיעזרו לנו – וזה מה שהיה. אני מדבר לא רק על רופאים ואנשי צוות, אלא גם על שכנים טובים וחברים שהתגייסו ונידבו עצה טובה ואוזן קשבת, שהייתה לא פחות חשובה מההליך הרפואי – שאת חלקו עברנו בחו"ל וחלקו בארץ. היה ברור לנו שהלידה תהיה בישראל".
"היה ברור שדילול לא בא בחשבון"
קליין מודה שלא פשוט לשניהם להיחשף ולשתף בפרטים האישיים, אולם חשוב להם לתת כוחות להורים אחרים שנמצאים במצב דומה, ולפרסם את הנס הפרטי שפקד אותם. "אני יודע שאולי לקורא זה יישמע מתק שפתיים, אבל מה שבאמת החזיק אותנו הן הברכות והתפילות", הוא אומר. "כשנולד לך ילד את יודעת שזה נס מוחלט. רביעייה או לא, הנס הוא עצום והאושר בל יתואר.
"אנחנו פה במחלקה כבר זמן מה, ושומעים איך ניסים קורים גם בבתים של אחרים, במשפחות אחרות. אם לשלושה ילדים ששכבה ליד אשתי סיפרה שאחד הרופאים במרכז הארץ אמר לה: 'לבעיה שלך אין טיפול שיעזור. אם זה מצליח זה רק אחד למיליון' – והיא הרתה באופן טבעי ללא טיפולים, וילדה בלידה טבעית. היא קיבלה דובדבן אחרי 10 שנים. בסופו של דבר, זו ברכת ה'. לאלה שמתייאשים אני יכול לומר: צריכים ללכת במסירות נפש. מי שעשה נס לאחד ממיליון ומי שמביא ילדה אחת לעולם, כמו מי שמביא רביעייה – זה פלא עולם".
5 צפייה בגלריה
הסבתא המאושרת, ציפי קליין. "גידלה לנו במסירות את הילדים יותר מחודשיים"
(צילום: באדיבות בועז קליין)
את הבוקר שבו גילו שצפויה להיוולד להם רביעיית תינוקות, בביקור במרפאה הציבורית, הם לעולם לא ישכחו. "הלכנו לרופא לבדיקה ראשונה. במקרה הוא היה דתי לאומי, חבש כיפה סרוגה. הוא אמר: 'אוקיי'. הייתה שנייה של שקט ואחריה הוא אמר: "אחד. ווי... שניים. איזה יופי". פתאום הפנים שלו השתנו, מפנים נעימות לפנים חמורות סבר, כשהמשיך לדבר: 'רגע רגע, שלוש. רגע רגע... ארבע. טוב, זה לא פשוט בכלל'".
הרופא התיישב בכיסאו והתחיל לכוון את השיחה לדילול עוברים. "הוא התחיל להסביר שזה לא בסדר. לא כדאי. זה מסוכן ועלול לפגוע בבריאות של כל אחד מהם. הוא אפילו אמר שההלכה מתירה. יצאנו משם וכבר מהדרך התקשרתי לרב ממאה שערים וביקשתי את דעתו. הוא היה מאוד בוטה ואמר שההלכה מתירה לעשות דילול".
"בסופו של דבר, זו ברכת ה'. לאלה שמתייאשים אני יכול לומר: צריכים ללכת במסירות נפש. מי שעשה נס לאחד ממיליון ומי שמביא ילדה אחת לעולם, כמו מי שמביא רביעייה – זה פלא עולם"
מה אתם הרגשתם?
"היה ברור לשנינו שדילול לא בא בחשבון. גם הרגשנו שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, כי זה של הקב"ה. תראי, כל זוג צריך לקבל את ההחלטה הנכונה והמתאימה לו. אני לא רוצה שזוג שהחליט לדלל ויקרא את הכתבה ירגיש לא טוב בגלל דברים שאני אומר עכשיו. לנו היה טוב עם ההחלטה שלנו. הייתה לנו גם את הברכה של הרבי מ'אגרות קודש', כך שהיינו בביטחון גמור שהכול יסתדר ויהיה לטובה, למרות העובדה שפה ושם נתקלנו בחצאי פרצופים עקומים".
להרגיש שותף עם הקב"ה
הבשורה על רביעיית העוברים הפתיעה את כולם. "הראשונה ששיתפנו אותה במידע הייתה אמא שלי", מספר בועז. "כשפרדי הייתה בחודש השלישי ביקרנו אותה עם הילדים, לקחנו אותה הצידה, ביקשנו שתשב ואמרנו: מזל טוב סבתא, את מוכנה? טובים השניים, ולנו ברוך ה' יש ארבעה. היא אמרה 'וואו'. הייתה בשוק. זה לא משהו שאנשים רגילים לשמוע. אני מעולם לא הכרתי מישהו עם רביעייה. תאומים כולם מכירים, לפעמים גם שלישייה, אבל רביעייה?"
למרות התחושה שלהם שהם בורכו מהשמיים, היו כמובן חששות: "ברכה לא אומרת שמקבלים את מה שרוצים בלי עבודה. פרדי הייתה בהיריון בסיכון גבוה. זה לא פשוט, למרות שמההתחלה קראנו לזה בקלילות 'היריון בסיכוי גבוה', והדבקנו בזה את כל נשות המחלקה והצוות הרפואי. הרבי אמר תמיד לדבר על דרך החיוב. אני יודע שאני אולי נשמע אופטימי מדי, אבל אנחנו מציאותיים. אנחנו יודעים בפני מה אנחנו ניצבים, ויש עוד דרך ארוכה לפנינו".
לרופא ההוא, אגב, הם לא חזרו יותר. "עברנו למומחית למעקב היריון בסיכוי, ד"ר נילי ינאי מירושלים, שליוותה גם חמישייה והייתה מדהימה אלינו".
"לא משנה מה פרדי עברה, שאיבות, ניתוח קיסרי – היה בה קסם כך שכולם נדבקו אליה, והיא שמרה על כולם שם. עודדה, חיזקה. אותה עבודה שעשתה בברילוצ'ה – רק בתל השומר"
ב-20 באוקטובר הוכנסה פרדי לחדר הניתוח של מחלקת היולדות בתל השומר, כשהייתה בשבוע ה-32 להריונה. בניתוח קיסרי הוצאו הקטנטנים בזה אחר זה: בת, שני בנים, בת. "הראשונה שיצאה זו חנה ליבא והרביעית רבקה מלכה. החזקתי לפרדי את היד כשהפלא התרחש מול עיניי. הרגע הקסום המיוחד הזה כשהרופא מכריז: '18:24 תינוקת אחת, 18:24 תינוק שני, 18:24 תינוק שלישי ו-18:25 תינוקת רביעית'. גם הלידות הקודמות שהיו ללא התערבות כירורגית היו סוג של קסם, אבל להרגיש שותף עם הקב"ה ארבע פעמים בבת אחת זה כבר וואו".
"תל השומרת"
נכון לעכשיו, פרדי עדיין נמצאת בפגייה עם הרביעייה, עד שהם יגיעו למשקל של שניים וחצי קילו. אז גם ייערכו הבריתות של שני הבנים. בינתיים, פרדי, שזכתה בקרב האימהות הטריות במחלקה לכינוי "תל השומרת", משדרת שגרה – כאילו היא בעיצומה של שליחות. "לא משנה מה היא עברה, שאיבות, ניתוח קיסרי – היה בה קסם כך שכולם נדבקו אליה", מספר בן זוגה לחיים, "והיא שמרה על כולם שם. עודדה, חיזקה. אותה עבודה שעשתה בברילוצ'ה – רק בתל השומר".
אז אולי בעצם זו דרכו של הרבי לכוון אתכם לשליחות בישראל. בתל השומר.
"לא. לא. לא. רוצים להגיע הביתה מהר, לבית חב"ד שלנו, ולחזור רק בלידה הבאה. יש הרבה עבודה לעשות שם ויש הרבה מה להספיק. גם הילדים מתגעגעים, כמונו, לשליחות ולעוצמות שזה נותן".
הרב קליין מביט בעיניים אוהבות על בתו שיינא ואומר: "את יודעת מה המפתיע? שהבת שלנו ידעה אילו שמות ניתן לבנות עוד הרבה לפני שאנחנו ידענו. זה נשמע מופרך אבל זו האמת. פרדי בחרה את שמות הבנות, שהן על שם הסבתות שלי. סבתא רבקה, אמא של אבא שלי, הייתה ניצולת שואה. לפני כשנה וחצי נפטרה כשהיא בת 90. היא תמיד אמרה: 'המשפחה היא הניצחון שלי על הנאצים'. סבתא חנה, אמא של אמא, הייתה אישה צדיקה, דור שביעי בארץ למשפחה שעלתה מברית המועצות. היא נפטרה כמה חודשים לפני שנולדתי. אמא חששה שלא תיוולד לה בת ונתנה לי שם שני, חנוך, שהיה על שמה".
לדבריו, "השמות הם גם על שם רבניות חבדניקיות ידועות: רבקה הייתה נשואה לאדמו"ר של חב"ד וחנה הייתה אימו של הרבי האחרון. השמות השניים הם מהלב. סבתא רבקה הייתה מלכה כזו, וחנה ליבא זה בלב שלנו".
להתמקד בסיכוי ולא בסיכון
לבני הזוג יידרש עוד זמן לעכל את הזינוק בסטטוס המשפחתי. "תמיד מדברים על זה שאת האוטו הראשון מחליפים עם הילד הרביעי שמגיע לעולם, ופה אנחנו מזנקים ישר לרכב של שמונה", אומר בועז בחיוך.
להורים שבדרך הוא מציע – להיות אחד בשביל השנייה, להיות קשוב לעצמך, להשקיע את כל הריכוז והמאמץ רק בזה ולהיות בסביבה תומכת כמה שאפשר. ומעל לכול – תפילות. "חששות תמיד היו ויהיו, אבל אם לא הייתה לי ברכה ביד לא הייתי מסוגל לזוז. למרות החששות, התחושה לאורך כל הדרך הייתה שהכול אפשרי". הוא מבקש להחמיא לצוותים הרפואיים במחלקה להיריון בסיכון גבוה, בפגייה ובמחלקת היולדות, "שהיו עסוקים בסיכוי, בריפוי ובתמיכה, ולא בהעברת ביקורת".
לפני סיום הוא מזכיר שוב את אימו, ציפי. "היא זו שגידלה לנו במסירות את הילדים יותר מחודשיים. היא זו שאמרה עם ההודעה על הרביעייה שהקב"ה לא נתן את המתנה הזו במקריות לפרדי, ושהיא אמא לדוגמה. היא צדקה", הוא מסכם. "הקב"ה לא נותן לך משהו שאתה לא יכול להתמודד איתו".
