לפני למעלה מ-60 שנה – בשנת 1958, אם נדייק - הגיע הרב משה דן ברייש לתל אביב. ברייש, חסיד בעלז, הגיע ל"עיר העברית הראשונה" בעקבות האדמו"ר שלו, הרב אהרן רוקח. האדמו"ר התגורר אז בלב-ליבה של תל אביב, שהייתה עד לשנות ה-70 אזור רבגוני ותוסס, שבו חיו בשלום חסידים אדוקים לצד חילונים אדוקים.
סביב לאדמו"ר וביתו הצנוע שברחוב אחד העם 63 התפתחה קהילה של חסידים, פליטים ניצולי שואה. ביתו של האדמו"ר שימש גם כבית כנסת, וכך הוא נותר עד היום, 77 שנים אחרי שהוקם. זהו בית מגורים ישן, שלצד היותו פינה נוסטלגית, נותר גם היום, על אף השינויים הדמוגרפיים, כמקום תפילה.
"חלק מחברי הקהילה עלו לארץ עוד לפני המלחמה", מספר הרב ברייש. "כשהרבי הגיע, הם באו להתפלל איתו, אבל אלה היו מעט מאוד אנשים. רובה של הקהילה מנתה אנשים שהגיעו אחרי השואה. עם הזמן, הצטרפו אלינו אנשים נוספים שלא היו שייכים לחצר בעלז המקורית, ורצו להתפלל עם האדמו"ר. פשוט תושבי תל אביב".
"ההורים נשארו פה בלי הילדים"
הקהילה החרדית בתל אביב התפתחה וגדלה לקהילה בת מאות משפחות מחצר בעלז, שהתמקמה בלב הישן של מרכז תל אביב: רוטשילד בואכה שינקין. "היו גם כמה מאות חסידי גור, היו חסידי רוז'ין וחצרות חסידיות נוספות שחיו בתל אביב".
מדוע עזבו האדמו"רים את תל אביב?
"תראי, בירושלים היה 'היישוב הישן'. אבל החרדים שבאו מאירופה התיישבו ברובם באזור השפלה והמרכז. אומרים שתל אביב הייתה עיר חילונית, אבל עם לא מעט חרדים. כשאותם אדמו"רים הגיעו, היו מעט דירות ומעט מקום להתפתח. בבני ברק ובמקומות אחרים היה פשוט יותר מקום, וזה גרם לכך שהאדמו"רים עזבו. עם זאת, היו רבנים שנשארו פה עד שנפטרו. למשל, האדמו"ר מסדיגורא (ברחוב אחד העם פינת נחמני) שנפטר בתחילת שנות ה-60".
ואז הקהילה החסידית-חרדית של מרכז תל אביב עזבה לבני ברק?
"צריך להבין שהדירות ברובן היו בדמי מפתח. בהתחלה זה איפשר מגורים להרבה אנשים. אך עם השנים הילדים גדלו והמחירים עלו. הדור הבא כבר לא יכול היה לרכוש דירות במקום, זה כבר לא היה בהישג יד. אז מה שקרה זה שהילדים עזבו ועברו לגור בערים אחרות, בעיקר בבני ברק אבל גם באשדוד ובמקומות נוספים. נוצר מצב שההורים נשארו בתל אביב כמעט בלי ילדים, והקהילות הלכו והתמעטו בהדרגה".
"הגרעין התורני" הבעלזי
לצד עזיבת הילדים את תל אביב על רקע מצוקת הדיור התל-אביבית שמתאר הרב ברייש, גם ההורים המבוגרים החלו לעזוב, כדי לגור ליד הילדים. "זה גרם לכך שהקהילות החרדיות בתל אביב מאוד הידלדלו". ממניין שמנה מאות משפחות, נותרו היום כ-70 מתפללים – 50 מתוכם אנשי הקהילה של בעלז, והשאר שכנים מסורתיים ואף חילונים שמחפשים מפעם לפעם מקום לתפילה.
על מנת לחזק את מניין בית הכנסת הוותיק של החסידות, שבשנים האחרונות התבגר והידלדל משמעותית, הגיעו לגור בסמיכות לו זוגות צעירים מהחסידות. אם תרצו, "הגרעין התורני" הבעלזי. הם גרים בדירות במבנה בבעלות החצר, לטובת חיזוק הקהילה והחייאתה.
"ככה יש בבית הכנסת דם צעיר", אומר הרב ברייש. "הם מאוד מרוצים כי רואים שבאמת נחמד בקהילה שלנו. למעשה, גם היום בית הכנסת פעיל בכל שעות היממה בתפילות קבועות ושיעורי תורה מגוונים. באי בית הכנסת אינם רק בני הקהילה, אלא גם אנשים מהסביבה שלבושם שונה משל בני הקהילה. הם נכנסים בהזדמנויות שונות וכולם מתקבלים בכבוד ובמאור פנים, והם מרגישים טוב איתנו".
כשחילונים כיבדו חרדים וחרדים כיבדו חילונים
קשה לדמיין כיום מציאות של אלפי חרדים במרכז תל אביב. קשה עוד יותר לדמיין שציבור כזה לא ייתקל ביחס עוין מצד השכנים החילונים, והפוך. אך הרב ברייש מספר על חיים אחרים ומציאות אחרת: "היחס אלינו היה מאוד חיובי. החילונים כיבדו את החרדים מאוד - וכך גם היום", הוא אומר.
"מה שקורה במקומות אחרים הוא שיש סכסוכים בין המחנות. אבל לנו אין סכסוכים עם חילונים. אנחנו לא הולכים 'לחנך' אותם. זה גם לא יעזור בכל מקרה. לדוגמה, נפתחה בשינקין מסעדה בשבת. היו אנשים שאמרו, 'בואו נעשה הפגנה נגדם'. אני אמרתי, למה לעשות הפגנה? מה זה יעזור לקהילה? הרי החוק לצידם. אם אנחנו נמחה, זה רק יגביר את השנאה ללא שום תועלת, אז לא עשינו כלום. כאשר הצד השני רואה שאנחנו לא מפריעים להם, אז גם הם מכבדים אותנו".
הרב ברייש הוא תל-אביבי מיום שדרכה כף רגלו על אדמת הארץ. למה לא עזב לבני ברק או ירושלים? הוא לא מבין את השאלה: "אני אוהב את בית הכנסת שלנו. טוב לי פה. יש לי שתי בנות נשואות שגרות בתל אביב. ברור שכאשר הייתה פה קהילה גדולה יותר, היה יותר נחמד, אבל גם היום טוב".
הצעירים החרדים התרגלו לגור רק ליד חרדים
כשהקהילה קטנה, היא יודעת להעריך את השכנים: "יש לנו את ההנהגות שלנו והמנהגים שלנו כחצר. יש גם קהילה של חוזרים בתשובה של הרב מרדכי אורבך, שהתחילה בבית כנסת קטן בשדרות רוטשילד וגדלה לקהילה בפני עצמה. זה התחיל ממניין קטן שנשאר של חסידי סדיגורא שנותרו באזור. פעם אחת נכנס לבית הכנסת חילוני, התעניין והתקרב לרב אורבך, ואז חבר מביא חבר. המקום שהיה קטן עבר לבית כנסת אחר ברחוב אוליפנט, והפך לקהילה של עשרות רבות של משפחות. אבל גם שם כבר מתחילה בעיית דיור. חלקם עברו ליד אליהו. זו בעיה שכמעט ואין לה פתרון".
"היו מעט דירות ומעט מקום להתפתח. בבני ברק ובמקומות אחרים היה פשוט יותר מקום, וזה גרם לכך שהאדמו"רים עזבו. עם זאת, היו רבנים שנשארו פה עד שנפטרו. למשל, האדמו"ר מסדיגורא"
אז אתה אומר בעצם שהסיבה שהחרדים לא נמצאים היום בתל אביב כמו בעבר, היא פשוט כלכלית.
"נכון, אבל עם השנים נוצר מצב שצעירים שרגילים להיות רק בתוך סביבה חרדית, כבר לא מסוגלים לחיות אחרת. הם שואלים אותנו, 'איך אתם חיים בתל אביב החילונית?' מי שלא רגיל לזה, לא מבין את זה. יש לי שכנים שמחללים שבת, אז מה? הם לא מפריעים לי בשום צורה. צעירים שמגיעים לכאן לפעמים במסגרת אירוע כלשהו, לא רגילים, אבל לאט-לאט הם אומרים שדווקא נחמד פה".
אבל העלייה במפלס המתח בין חרדים לחילונים, לא פוסחת לחלוטין גם על חלקת האלוהים הקטנה הזו, והרב ברייש מעיד כי האידיליה שהחזיקה מעמד עשורים רבים, נשחקת אף היא: "פעם ניסינו להשאיר מנגינת שבת קצרה לקראת כניסת השבת - שתי דקות בדיוק", הוא מספר. "באו אלינו תושבים חילונים ושאלו 'מה אתם עושים פה?' וגם, 'אתם משתלטים על השכונה וזה מפריע לאנשים'. אמרתי להם, 'רבותיי זה בשבילכם'".
בשבילם?
"אדם חרדי יודע מתי שבת", מסביר הרב הקשיש, "אבל יש הרבה חילונים שרוצים להדליק נרות, וכל פעם הזמן משתנה להם והם לא יודעים וצריכים לשאול כל פעם מחדש. חשבנו שבשבילם זה יעזור. אבל התגובה הייתה נזעמת, ואיימו להגיש תלונה בעירייה. אמרתי, אין צורך. אנחנו נוריד וזהו. אין לנו רצון לריב. זה חבל, כמובן, אבל ככה אנחנו נוהגים".
פורסם לראשונה: 05:53, 15.09.21