הברוש שראה הכול: סיפורו של העץ בן ה-500 של היישוב אילניה
(כתב: אסף קמר, צילום: אריק מרמור, עריכה: איתי פולק)
שמש הפז הנעימה שקידמה אותנו בשעת בוקר חורפית לפני מספר ימים, לא לימדה דבר על מזג האוויר שצפוי לנו היום (ב'), ט"ו בשבט עצמו – אבל עץ הברוש העתיק שהוא סמלה של המושבה אִילָנִיָּה, סג'רה בשמה הערבי, לא נשבר גם בסערות קשות. לכבוד חג האילנות יצאנו אל השדות המוריקים שסביב אילניה שבגליל התחתון, סמוך לצומת גולני, כדי להכיר את סיפורו של ברוש עתיק ועב גזע, שהחוקרים בני המזל שגילו אותו מעריכים כי הוא בן 500 שנה לפחות – ואולי גם הרבה יותר.
ניסיתי למצוא עצמאית את עץ הברוש הזה, אולם ללא הצלחה. סביב מטע זיתים מטופח פזורים מספר עצי ברוש דקים וארוכי גזע, אבל הם נראו סטנדרטיים. סוהיל זיידן, פקיד היערות הראשי של קק"ל ובר-סמכא בינלאומי בכל הקשור לזיהוי עצים עתיקים, פגש אותנו בנקודת תצפית מיוערת ועשירה בפריחה חורפית, המשקיפה על מבני האבן העתיקים של סג'רה – חוות ההכשרה החקלאית המיתולוגית, שתולדותיה קשורות בקשר בלתי נפרד עם ראשית דרכה של הציונות בארץ ישראל.
להפתעתי הוא הצביע לכיוון עץ ענק ובולט במרחב, עץ יפהפה בעל צמרת עבותה ובמבנה רחב למדי, המזכיר אולי עץ חרוב מגודל. "העץ הגדול והרחב הזה – הוא עץ ברוש מצוי ועתיק יומין", אמר. "נכון שאין לו את הצורה הקלאסית הצריפית של עץ ברוש צר, אבל מבחינה ביולוגית בדקנו את הנושא, ומדובר בעץ ברוש מצוי".
7 צפייה בגלריה
תיעוד של עץ הברוש הזקן של אילניה, אוסף ליכטהיים, 1910
(באדיבות הארכיון הציוני המרכזי ,ירושלים (PHAL\1619922))
צעדנו בסקרנות בעקבות זיידן אל העץ הענק, ורק מקרוב, סמוך לגזע המרשים והעבות, אפשר היה לזהות כי מדובר בעץ ברוש תקני עם עלי ברוש מחטניים, אצטרובלים רבים על הקרקע – והריח החמצמץ, הקלוש והייחודי של הזן.
זיידן טוען כי המחקר על העץ אינו מסביר את צורתו הייחודית. "אנחנו מעריכים שגילו של העץ הזה הוא מעל 500 שנה, והיקף הגזע שלו הוא יותר מארבעה מטרים", הוא אומר. "מאחר שעץ הברוש הזה חי כל כך הרבה שנים, אולי המבנה הפיזיולוגי שלו השתנה. אולי אם נשמור על עצי ברוש אחרים במשך מאות שנים – גם הם יגיעו לצורה הייחודית הזאת".
"הזרעים שלו עקרים ולא אפקטיביים"
המגע הפיזי עם הגזע הכביר מרגש מאוד. מדובר ביצירת טבע עתיקת יומין, ולא צריך להיות מומחה לבוטניקה כדי להתרשם מהגזעים הכבירים שפורצים לצדדים מתוך הגזע המרכזי. "הגזעים העבים שיוצאים מהגזע המרכזי של העץ הענק נקראים בעברית עתיקה 'בד', וממנו יוצאים הענפים", משתף זיידן. "המילה העברית 'בד' היא אותה קורת עץ ענקית של 'בית הבד', המתקן הקדום לייצור שמן זית".
7 צפייה בגלריה
סוהיל זיידן וחברו, ד"ר אסתי ינקלביץ ואסף קמר לצד עץ הברוש העתיק באילניה
(צילום: אסף קמר)
כיוון שהאדמה הפורייה סביב העץ העתיק מלאה באצטרובלים, נשאלת השאלה מדוע במהלך 500 השנים (ויותר) לחייו של העץ הייחודי, לא צצו סביבו עצים נוספים. זיידן מסביר: "הזרעים שלו עקרים ולא אפקטיביים, אולם קק"ל יחד עם הפקולטה לחקלאות ברחובות, בהובלת פרופ' יוסי ריוב, הצליחו להשריש מעץ הברוש הזקן ייחורים, ולאחר הנטיעה הם שומרים על מבנה העץ הייחודי".
מסתבר שעצי הברוש המופלאים היו ידועים בחוזקם וצורתם הייחודית גם לאבות-אבותינו. בספר הספרים הוא מוזכר בעיקר בהקשרים של בנייה ממלכתית: "קומת ארזיו מבחור ברושיו" (מלכים ב' י"ט, י"ג); "עצי ברושים ואלמוגים מהלבנון" (דברי הימים ב' ב', ז'). זיידן מלטף את הגזע המשורג בהמון אהבה, ומספר לנו על הרגע הגורלי שבו זיהה – ממש במקרה – את עץ הברוש העתיק.
"לפני 15 שנה, במסגרת תפקידי בקק"ל, הוזמנתי לבדוק מטע זיתים סמוך", הוא מספר. "אני יורד מהרכב, ופתאום רואה עץ מוזר מרחוק. בדיוק כמוך – לא חשבתי שזה ברוש. אני זוכר שזה היה יום גשום במיוחד. רצתי בהתלהבות בבוץ לבדוק את העץ הענק, ומשם התחלנו להתגלגל. הבאתי אנשי קק"ל וייעור וחוקרים מהאקדמיה, והתחלנו לטפל בו. זיהינו אותו גנטית כעץ ברוש מצוי, וגילינו שיש לו אח צעיר בכניסה לנחל דליה. כיערן זה מאוד חיזק וריגש אותי למצוא עץ כזה מיוחד, וזה גורם לי לרצות לטעת עוד עצים למען הדורות הבאים".
לדברי זיידן, "במרחב הישראלי ישנם עצי ברוש עתיקים נוספים, כמו הברושים שבהר הבית ובגן הבהאים בחיפה. אבל עץ הברוש של אילניה הוא העתיק ביותר שאני מכיר בישראל".
נותרה רק תמונה נדירה אחת
זיידן משער כי העץ הייחודי הוא מקור שמו של מושב אילניה הסמוך: "אני מניח שהיסטוריונים צריכים לבדוק את ההשערה שלי. שמו של היישוב הערבי שעל אדמתו נבנתה אילניה הוא סג'רה, כלומר עץ בערבית. אם תושבי הכפר היו מזהים את העץ הענק כברוש, היו קוראים ליישוב ברוש. אולי כמוך הם לא הצליחו לזהות את הסוג המדיוק, ולכן קראו לו 'העץ' – וממנו גזרו את שם היישוב, שתורגם לעברית".
עץ הברוש הזקן משקיף על חוות סג'רה המיתולוגית, אותה חווה החקלאית מפורסמת מתולדות הציונות וההתיישבות, ששימשה להכשרת חלוצי העלייה השנייה לעבודת אדמה ושמירה עברית, בתחילת המאה הקודמת. ד"ר אסתי ינקלביץ, היסטוריונית מאוניברסיטת חיפה ותושבת אילניה, אומרת כי לעץ העתיק ישנו תיעוד היסטורי אחד בלבד.
"ב-1899, חברת יק"א (החברה להתיישבות יהודים: Jewish Colonization Association – J.C.A), שנוסדה על ידי הברון אהרון הירש, רוכשת אדמות בכפר הערבי א-שג'רה, כדי לקבוע את היתד הראשונה של ההתיישבות היהודית בגליל התחתון המזרחי", אומרת ד"ר ינקלביץ.
"אנחנו יודעים שאנשי ארגון 'בר גיורא' ואחר כך ארגון 'השומר' באמת הסתובבו פה בשטח, וכך הכשירו את עצמם להיות שומרים בארץ ישראל. החלוצים הצטלמו וכתבו על המערות הרבות ועל שרידי היישוב היהודי הקדום שמסתתרים בשטח. כפי שאתה רואה, סביב עץ הברוש הזקן יש פתחים רבים של מערות, אולם אין אזכור היסטורי מפורש לעץ הברוש העתיק – למעט תמונת ארכיון נדירה משנת 1908, השמורה בארכיון הציוני. יש להניח שעץ הברוש הזקן הזה נתן להם השראה לשעות הפנאי, כיוון שהשטח היה בבעלות יהודית".
"עץ נדיר ומיוחד במינו"
כיוון שד"ר ינקלביץ מתגוררת במושב אילניה 45 שנה, ונשואה לבן המקום, אנחנו סקרנים לדעת אם העץ המרשים ויוצא הדופן היה מוכר לחברי המושב הוותיקים. ד"ר ינקלביץ אוספת בדלי סיגריות ושתי כוסות חד-פעמיות שלכלכו את האדמה הפורייה שסביב הברוש הענק, ועונה בחיוב: "כמובן שהכרנו את העץ הגדול. בשעות הפנאי היינו מטיילים עם הילדים וביקרנו אותו פעמים רבות, אבל לא ידענו עד כמה הוא עתיק ומיוחד.
"ביום שסוהיל זיידן מקק"ל הגיע לפה ממש במקרה, וזיהה אותו – רק אז הבנו שיש פה עץ נדיר ומיוחד במינו. בשיתף קק"ל יזמנו הקמת שביל משולט לברוש, ואנחנו שומרים עליו, מטפחים אותו ומקדשים אותו, ונותנים את הכבוד המגיע לו".
עץ הברוש העתיק ראה את ראשית הציונות והחלוצים, את מלחמת העצמאות ואת תקומת ישראל, אבל הוא ראה גם את הישראלי המכוער, שהותיר בו גדמים יבשים: "מישהו חשב שהוא יכול לכרות את העץ להסקה", אומרת החוקרת. "למזלנו המסור החשמלי עשה הרבה רעש, ואחד השכנים שלנו רץ לפה ועצר אותו בזמן, אחרת לא היינו עומדים פה היום".
כמה אנשים צריך כדי לחבק ברוש אחד (בן מאות שנים)? ארבעה מבוגרים לפחות. "כשאני נוגעת בו, אני מרגישה את ההיסטוריה זורמת מהשורשים לצמרת", מסכמת ינקלביץ, "אנחנו כל כך קטנים לידו. העץ הכביר הזה נותן לנו קצת פרופורציות לחיים. הוא היה איתנו מראשית הציונות, הוא ראה את אנשי העלייה השנייה מגיעים לחוות סג'רה – ואת ראשית השמירה והעבודה העברית המאורגנת, וגם את מלחמת העצמאות. לאחר 75 שנים הוא עדיין איתנו".
