כשרבקה זהר ניגשת למקורות היהודיים ולטקסטים אמוניים, זה לא נובע מרצון להתאים את עצמה לגל העכשווי של המוזיקה האמונית הפופולרית, אלא מתוך חיבור רגשי טבעי ועמוק. חיבור שחוזר שנים אחורה, מהילדות שלה ועד לשנים הקשות של ההתמכרות לסמים, הגמילה והשתיקה האמנותית הממושכת.
"בזמנים שלא קל לך בהם, אתה מוצא את אלוהים", אומרת הזמרת הוותיקה. "הזמנים הקשים נולדו לא כדי שנהיה חסרי אונים, אלא כדי שנתחשל. אמרתי: אלוהים, תוציא אותי מזה, אני לא אגע יותר בסמים. אולי 20 שנה לא ידעתי מה זה שמחה. לקח לי 20 שנה לצאת מזה".
במופע מיוחד (יום ג', 21:00) במסגרת פסטיבל "זמן פיוט", זהר תארח את ארז לב ארי ותבצע מגוון שירים מהמקורות ופיוטים הנוגעים לליבה, שליוו אותה בתחנות שונות בדרך, כולל "צמאה לך נפשי", "שיר למעלות" ו"שלום לך דודי".
גם הגל העכשווי של המוזיקה האמונית לא נפקד מהמופע המתוכנן, ובין השאר היא תבצע את "ענני" של נרקיס ואת "אנא בכוח" של עובדיה חממה. כמו כן תשיר זהר כמה מהקלאסיקות שלה, ושירים מתוך אלבומה החדש. המופע יפתח את הפסטיבל שיתקיים עד 2 ביוני ב"ברודט – המרכז לתרבות יהודית" בתל אביב, זו השנה ה-11.
"מילדות כולם במשפחה שלי שרו ניגונים", היא מספרת ומתחילה לשיר את "בצאת ישראל ממצרים" מתוך ספר תהילים ותפילת ההלל. "זה כל הזמן חי בתוכי, אבל זו הפעם הראשונה שאעלה מופע עם שירים כאלה. זה שאני כאישה שרה אותם, זה המיוחד. הניגונים האלה הם קסם, והם יישארו לדורי דורות".
התמסרות מוחלטת
מי שמודע לסיפור חייה המטלטל של הזמרת בת ה-73, יתקשה שלא להתרגש כשישמע אותה מבצעת שירי תפילה ותחנונים. אחרי שפרצה בלהקת חיל הים ("מה אברך") בשנות ה-60 והפכה לכוכבת גדולה בארץ, זהר עזבה לארצות הברית, התמכרה לסמים קשים, ועברה תהליך גמילה ממושך. במשך כשני עשורים לא הופיעה על הבמות – עד שהחליטה לחזור לפעילות.
"חזרתי לארץ והיו לי 20 שנה שבהן לא הופעתי. שלמה קאלו, בעלי המנוח, אמר: 'אני צריך לנקות אותך וללטש, את כמו יהלום שהתפחם'", היא משחזרת. "בזכותו חזרתי להאמין שלחיים יש תכלית, ושאלוהים קיים. כשאתה מאמין ומבין שלחיים יש תכלית, אתה מאושר. אמונה לא צריכה הוכחה". קאלו, הסופר, הוגה הדעות והמורה הרוחני שהיה בעלה השני של זהר, נפטר בשנת 2014.
בעשור החולף היא שיתפה פעולה עם המוזיקאי לירון לב, ובאלבומה האחרון "לשמוע את הלב" שיתפה פעולה עם המלחין והמפיק המוזיקלי אודי תורג'מן, ושרה טקסטים של משוררים ופזמונאים עכשוויים. השיר "חזור" מתוכו אף הושמע בגלגלצ.
"אני גדלה מטעויות", היא שרה בשיר הנושא של האלבום, למילותיה של שחר הדר, שמתכתבות היטב עם סיפורה. בימים אלה היא ממשיכה במסע ההופעות המלווה את האלבום (ב-23.5 היא תופיע במשכן לאמנויות הבמה ברעננה, ב-26.5 באולם עינן עזריאלי במודיעין, וב-31.5 במרכז הבמה בגני תקווה).
"ענני": רבקה זהר מחדשת את נרקיס
יורם טהרלב, שהלך לעולמו בתחילת השנה, כתב כמה מהשירים הגדולים ביותר של זהר בקריירה – כמו "על כפיו יביא", "הדרך אל הכפר" ו"חלקת אלוהים". "אני חושבת שהוא יחסר מאוד, אבל השירים שהוא כתב יישארו לנצח", היא אומרת. "אני רואה איך הקהל שר אותם, בהתמסרות מוחלטת. כמו תפילה. ב'על כפיו יביא' הוא לא קובל, אלא שואל מתי תגיע גאולה. ב'חלקת אלוהים' הוא מביע רצון 'לשקוט 40 שנה'. הוא אפילו לא ידע שהוא מאמין. ישירו את השירים האלה גם בעוד 40 שנה".
לראות מעבר לחולין
לקראת המופע המתקרב, שכותרתו "כשהרוח פוגשת את הנפש", היא מבהירה שבעיניה החיבור לטקסטים יהודיים כלל לא אמור להיות קשור לשאלה אם אדם מקיים אורח חיים דתי או לא. "יש לעם הזה אוצר", אומרת זהר ביחס למקורות. "אני חושבת שהיהדות נמצאת בכל לב יהודי, גם אצל מי שחושב שהוא לא מאמין. אנחנו עם אחד וכולנו אחים, אם ירצו ואם לא. ככה זה".
איך נוצר החיבור עם ארז לב ארי?
"שמעתי את השיר שלו 'נחום וציונה', והרגשתי את הכנות שלו. עבדנו יחד על שיר חדש שעוד לא יצא. במופע נשיר ביחד את השיר שלו 'אנה אפנה', ועוד שני ניגונים – 'צמאה לך נפשי' וניגון החפץ חיים ('מי האיש')".
אילו עוד מוזיקאים מהדור הצעיר את אוהבת לשמוע היום?
"אני אוהבת את חנן בן ארי, את ישי ריבו, את שיר לוי ואת לירון עמרם, וגם את שיר דוד גדסי, שהוא עדיין צעיר מאוד. יש הרבה זמרים צעירים נהדרים עם השראה".
כמי שעלתה בחייה מתהומות אפלים, זהר שופעת אופטימיות. "החיים הם קסם", היא מסכמת בחיוך, ומסמנת את המטרה שלה כאמנית: "על הבמה האמנים והקהל הופכים להיות אחד, וזה הופך להיות בית תפילה. בעיניי התכלית של אמן היא לראות מעבר לחולין, ולגעת במהות האדם".