שירן שחר-בורק החליטה לחלוק כבוד למי שהיא מכנה "עמודי התווך של המשפחה" שלה – סבא רבא מצד סבה וסבא רבא מצד סבתה – שאותם מעולם לא פגשה. כחלק משימור המסורת של שפת הלאדינו ושל משפחתה, העניקה שחר-בורק את הפרשנות הייחודית שלה למסורת המשפחתית.
שחר-בורק, זמרת ויוצרת המתמחה במוזיקת פולקלור ממסורות גירוש ספרד ותפוצותיה, משיקה בימים אלה אלבום חדש בבית הקונפדרציה בירושלים. היא נולדה בארץ למשפחה ציונית, שעלתה עם קום המדינה למעברות מאיסטנבול ומאיזמיר, אבל לאחר בדיקה מעמיקה התברר לה כי שורשי המשפחה נעוצים בקהילת יהדות רודוס שביוון.
שירן שחר-בורק ועודד מלכנר – Ξημερώνει | Ximeroni
(צילום: גיא זגרון)
"המוזיקה היוונית שנקראת רמבטיקו התפתחה החל משלהי המאה ה-19 באסיה הקטנה (טורקיה של ימינו), ופרחה בתחילת המאה ה-20, בעיקר בטברנות בשכונות העוני של מספר ערי נמל חשובות ביוון", אומרת שחר-בורק, שמשפחתה דיברה ושימרה את שפת הלאדינו ותרבותה, לצד צלילי הרמבטיקו שהתנגנו בביתה. "המהגרים החדשים שהגיעו ליוון הביאו איתם תרבות שונה מזו המקובלת במדינה עד אז, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינת המוזיקה. העובדה שהגיעו משטח שנכבש בידי הטורקים הפכה אותם שונים בעיני היוונים".
המוזיקה הזו התחילה באיזמיר – סמירנה בשמה היווני – שנחשבת לאחת הערים הקדומות באסיה הקטנה (המונח לחצי אי בחלקה המערבי של אסיה, הנקרא גם אנטוליה). בשנת 1424 נכבשה העיר ונהפכה לחלק מהאימפריה העות'מאנית. בשנת 1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה, פרצה מלחמת יוון-טורקיה שבה הובס צבא האימפריה העות'מאנית, וחיילים יוונים השתלטו על איזמיר וסביבתה. לאחר שלוש שנים כבש אטאטורק את העיר, מה שהוביל להגליית כל מי שלא היה מוסלמי בה.
שורשיה של שירן מגיעים מעצם היותה נינתם של ליאון אנג'ל, חזן ופייטן קהילת הלאדינו ביפו, מצד אחד; ושל ישראל רודיטי, שהיה אחד מעמודי התווך של מוזיקת הרמבטיקו בישראל ומהאבות המייסדים של מועדון אריאנה, מצד שני. רודיטי טיפח רבות את אריס סאן, בימים שבהם סאן הביא את המוזיקה היוונית לישראל.
"בשנה שבה נולדתי, שניהם נפטרו – ליאון אנג'ל מצד סבי נפטר שלושה ימים לפני שנולדתי, וישראל רודיטי מצד סבתי נפטר שבעה חודשים לפני שנולדתי", מספרת שחר-בורק, "אני מרגישה שאני תערובת המחברת בין שניהם: מצד אחד מוזיקת לאדינו מבית שומר מסורת (הרב של קהילת הלאדינו ביפו ומי שבנה את בית הכנסת ביפו ד'), ומצד שני מוזיקה יוונית מבית חילוני לגמרי".
שחר-בורק עסקה כל חייה במוזיקה, בין אם בלימודיה במגמת מוזיקה ובין אם בשירותה בתזמורת צה"ל, בניצוחו של יצחק "זיקו" גרציאני ז"ל. "לא הלכתי לכיוון הזה של עיסוק במוזיקת הלאדינו וביוונית עד שיואב זוהר, מתופף בלהקת 'אוזון', התקשר לבעלי ושאל אותו על המוצא שלי. חברי הלהקה חיפשו זמרת והציעו לי לעשות ניסיון לשיר אחד כאורחת בהופעתם. זה אומנם לא היה פשוט, אבל כבר באותו שיר אחד היה ברור לי שזה זה", היא משחזרת. "הקהל לא נתן לי לרדת מהבמה, אבל השיר היה היחיד שיכולתי לבצע באותה העת, וככה התחיל הרומן שלי עם המוזיקה שעליה גדלתי מילדות".
אתונה פינת איזמיר
בשיריה מאחדת שחר-בורק בין עולמות הקודש והחול, ומשלבת בין הפיוט והשירה בלאדינו לאהבתה האדירה למוזיקה היוונית. "אני מרגישה שאני שרה את השורשים שלי, את מה שגדלתי עליו כילדה. אני זוכרת שבאזכרות לסבא רבא שלי – הן מצד סבי והן מצד סבתי – הגיעו גברים שהיו מפייטים ומתפללים. הצלילים סחפו אותי ולכן האזנתי להם בשקיקה", היא נזכרת. "עד גיל שלוש טופלתי בבקרים אצל סבתא רבתא שלי, ונטורה רודיטי ז"ל, שלא דיברה מילה בעברית, כך שדיברתי לאדינו בלבד. תמיד היא הייתה אומרת לי שאם אני יודעת לאדינו, אז עליי לדבר את השפה, אפילו שהיה ביכולתה לדבר איתי עברית (היא הייתה בקיאה בשבע שפות). זו הסיבה לכך שכיום אני דוברת את השפה טוב יותר מקרובי משפחתי. לסבתא היה חשוב לשמר את המסורת, זה בער בעצמותיה שנישאר שייכים לשורשים שלנו, מה שהוביל אותו להעביר את זה גם לדורות הבאים".
5 צפייה בגלריה
שירן שחר-בורק. "משמעות הטקסטים של השירים והעברתה לקהל חשובות לי מאוד"
(צילום: ניר אלון)
העובדה שמשפחתה עלתה מטורקיה, אבל שורשיה נטועים ביוון, הובילה לבחירת השם "אתונה פינת איזמיר" למופע הקודם שעסק בעליית משפחתה ארצה ובשילוב המוזיקלי הייחודי בין שני העולמות השונים. מופע ההשקה לאלבום החדש, "קסימרוני" ("השחר העולה" ביוונית), יחד עם הגיטריסט עודד מלכנר, יתקיים הערב (ה') בבית הקונפדרציה בירושלים, בניהולו של אפי בניה. המופע הוא מסע מוזיקלי בעקבות השירים ממסורת יוון, ונותן פרשנות ייחודית לקלאסיקות ממסורת הרמבטיקה והלאיקה.
המופע יציג שירים מתוך אלבום הבכורה של ההרכב, הכולל עיבודים ל-24 שירים של מיטב היוצרים ביוון, שהוקלטו באולפן בביצוע חי. האלבום מוקדש לניצולי השואה מהקהילות היהודיות ביוון, שלאורך השנים שימרו את המסורת המוזיקלית שלהם והעבירו אותה הלאה. "לקחנו את מהות המילולית והענקנו פרשנות חדשה של קול וגיטרה קלאסית. סבא רבא שלי מצד סבתי וסבא רבא שלי מצד סבי היו עמודי התווך של המשפחה, אז הרגשתי צורך לתת להם את המקום שלהם ולספר את סיפור חייהם", מסבירה שחר-בורק.
בין שירי המופע גם ביצועים לשירים בשתי השפות, בהם "שיר סיום", "שיר אהובת הספן", "איריסים" ו"עיניים שלי", לצד יצירות מוזיקליות של המלחינים והמבצעים וסיליס ציצאניס, יורגוס דאלארס, חאריס אלקסיו, סטליוס קזנצ'ידיס, מיקיס תאודורקיס, מאנוס חג'ידאקיס ועוד.
"בחלק מהשירים יש נגיעה בגלות, במקום שבו תלשו וניתקו מהבית", היא מציינת. "כמעט כל השירים טעונים במטען רגשי, כשהתכנים באלבום החדש מוקדשים לקהילה היהודית ביוון. ציצאניס למשל, שהוא אחד מגדולי המלחינים ביוון, שר על העקירה ומעביר את הכאב על כמה הוא מרגיש רחוק".
שירי כאב לצד אהבה וצחוק
לצד האלבום והמופעים ביוונית, נשארת שחר-בורק נאמנה גם לצד של שפת הלאדינו. אלבום בשם "מורניקה" (שחרחורת) יצא כבר לאור, ובהמשך השנה צפוי לעלות מופע שיעשה כבוד ללאדינו. "אני שרה גם פיוטים שנהוג לשיר באזכרות, אך גם פיוטי שבת בלאדינו. משמעות הטקסטים של השירים והעברתה לקהל חשובות לי מאוד ולכן בהופעותיי הטקסטים מוצגים בשפה היוונית ולצידם תרגומם לעברית", לדבריה. "בהופעותיי בלאדינו אני נוהגת להסביר את משמעות המילים בעל פה אבל מקרינה אותן באותיות עבריות מנוקדות ולצידן לטינית, כדי שיוכלו לשיר איתי. זאת חוויה אדירה לקהל ולי, לשיר יחד בלאדינו, כשלכולם יש פתאום יכולת לשיר את כל המילים. אני תמיד מנסה לפענח את הצופן ומציירת בראשי מה חווה מי שכתב את הטקסט".
היא מוסיפה כי "יש שירים שנותרו מהתקופות הקדומות, כמו למשל 'אדיו' (להתראות), שבו אפשר להתייחס לשיר באופן פשטני כשיר על אהבה נכזבת בין גבר לאישה, אבל להשקפתי טקסט שבו נאמר: 'אימך כשילדה אותך, ילדה אותך ללא לב לאהוב את האחר – להתראות, להתראות יקרה. אני לא רוצה את החיים שאת מציעה לי. לכי חפשי לך אהבה אחרת, דפקי על דלתות אחרות, המתיני למעריץ אחר, כי עבורי את מתה' – אינו שיר אהבה רומנטי, אלא שיר פרידה של יהדות ספרד מממלכת ספרד, שאותה אהבו בכל ליבם והיו חלק בלתי נפרד מעושרה התרבותי, הפילוסופי והמדעי".
שירן שחר-בורק ועודד מלכנר – Τραγουδώ | Tragudo
(צילום: גיא זגרון)
"היהודים היו ממובילי ספרד בתחומים רבים כל כך", היא מזכירה, "אהבתם לספרד לא נעלמה כבר יותר מ-500 שנה, על אף ששברה את ליבם. הם נשאו את תרבות הלאדינו לכל מקום שהגיעו אליו, עד להקמת מדינת ישראל, ונושאים אותה באהבה רבה ושומרים עליה מכל משמר גם כיום".
בעיניה, השיר שמבטא טוב מכולם את הקשר החזק בין מורשת הלאדינו ליוון נקרא "ארבולס" (עצים), שיר שהושר על ידי יהודי סלוניקי ושאר קהילות יוון במחנה ההשמדה אושוויץ, לאחר שהנאצים בשלהי מלחמת העולם השנייה פלשו ליוון והשמידו את רוב היהודים שחיו בה. "עד לשואה, השפה השנייה בסלוניקי הייתה שפת הלאדינו, כי יהודי העיר היו חלק משמעותי מהאוכלוסייה, והמסחר היה סגור בשבת", היא מספרת. "תרגום מילות השיר בלאדינו הוא 'העצים בוכים לגשם, ההרים לאוויר, וכך בוכה אני עלייך אהובתי היקרה. שב אני ואומר מה יהיה עליי, באדמות פולין הזרות אני אמצא את מותי'".
המילים האלה מזכירות מאוד שיר יווני שמופיע באלבום "קסימרוני", מאת ציצאניס, שבו נכתב: "בוכות הציפורים לאוויר והעצים למים. בוכה גם אני אימי היקרה על השנים הרבות שלא ראיתיך לאחר הגלות האכזרית".
לדברי שחר-בורק יש שירים בלאדינו שמהם אפשר להבין שמדובר בפרידה של היהודים מספרד. "הקהילות היו תוססות, אבל יש ערים שהפכו לערי רפאים של ממש. השירים בלאדינו לאורך השנים הם תמהיל של שירי כאב ושירים שנקשרים אפילו לשואה, אך גם של אהבה וצחוק", היא מסכמת, "בהופעות שבהן אני שרה בלאדינו, אני מרגישה שאני מספרת ומעבירה לקהל את הטראומה שחוו אותם אנשים, אבל גם את הרגעים היפים והנעימים יותר".
