לרגל יום הניצחון על גרמניה הנאצית, המצוין במדינות ברית המועצות לשעבר ב-9 במאי, שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה (FSB) חשף מסמכי ארכיון ייחודיים עם עדויות על הימים האחרונים לחייו של הצורר הנאצי אדולף היטלר. מהמסמכים עולה בין השאר כי האחראי הראשי למלחמת העולם השנייה ולשואת יהודי אירופה הרגיש שננטש בידי חברי מפלגתו ומקורביו.
המסמכים מכילים את זיכרונותיו של מפקד גדוד המרגמות קולונל ארתור שוורץ, שאחרי שנתפס ישב באותו תא עם אוטו גונשה, קצין שהיה השָליש האישי ושומר הראש של היטלר. גונשה, שנעצר במאי 1945, סיפר לחברו לתא על חייו של היטלר ופמלייתו בבונקר בברלין ותיאר כיצד הוא העביר את הימים האחרונים לחייו.
6 צפייה בגלריה
הצורר אדולף היטלר. הרגיש בימיו האחרונים שננטש בידי חברי מפלגתו ומקורביו
(צילום: Hulton Archive / Getty Images)
גונשה שמר עם מקלע מוכן על חדריו של היטלר בבונקר שלו. היטלר התיישב שם ב-16 בינואר 1945 והעביר לשם את כל המטה שלו, עקב התקפות אוויר יומיות של בעלות הברית. הבונקר היה חדר מרשים בעל קירות בעובי של ארבעה מטרים, שנמצא בעומק של שמונה מטרים. שטחו הכולל היה כ-250 מ"ר. בניגוד לבית המגורים האהוב על הפיהרר, "קן הנשרים", האווירה בבונקר הייתה הרבה יותר צנועה.
הבונקר כלל 20 חדרים וחדרי שירות עם כמות מינימלית של ריהוט. שני חדרים תפסו את המגורים הפרטיים האחרונים של היטלר. מעל הספה שלו הייתה תלויה תמונה של נוף הולנדי, ומעל שולחנו – דיוקנו של המלך הפרוסי פרידריך הגדול, שחייו היו מקור השראה לפיהרר.
עוד בדירה היו כספת ובלון חמצן, למקרה שמערכת האוורור תתקלקל או שגז רעיל ישוחרר לבונקר. שטחי המקלט הוארו בנורות ליבון, שברגעים של הפגזות עזות החלו להבהב. האנשים שנעו בחשכת המסדרון נראו יותר כמו צללים.
אף על פי שכולם הבינו לבסוף שהמלחמה אבודה, היטלר עצמו היה משוכנע ש"ההשגחה העליונה" תציל אותו, כשם שניצל מניסיון ההתנקשות ב-20 ביולי 1944.
"הוא נעשה מרושל"
במאי 1945, בעת שישב בתא בכלא במוסקבה, אמר גונשה במרירות לקולונל שוורץ שאנשים רבים הפסיקו להאמין בניצחונה של גרמניה והפנו עורף לפיהרר – אבל הוא, אוטו גונשה, נשאר נאמן לו עד הסוף.
גונשה נזכר שבמטה של היטלר המשיכו לקוות לפיצול בלתי נמנע בקואליציה נגד היטלר. הפיהרר ציפה כי בעלות הברית יתנגשו בהכרח בעימות במהלך חלוקת אירופה, ובמצב כזה גרמניה תוכל לעשות שלום עם המערב לקראת מלחמה נוספת נגד ברית המועצות.
ב-16 באפריל 1945, עם תחילת המתקפה של ברלין, החל הלך הרוח בבונקר להשתנות לרעה. אפילו המראה של היטלר השתנה – הוא נעשה מרושל ולעיתים קרובות הזמין לעצמו פשטידות, ואת הפירורים מהן ראו אחרים על שפמו. הפיהרר התרגז והכריז שהשוטרים בגדו בו.
6 צפייה בגלריה
היטלר לצד גרינג, בימים אחרים. המברק השפיע עליו מאוד
(צילום: Central Press / Getty Images)
במקביל, התעמולה של הרייך השלישי בהובלת יוסף גבלס המשיכה לקרוא לתושבי גרמניה להתנגד, תוך שהיא מדברת על הזוועות שממתינות כביכול למשפחותיהם בידי הצבא האדום. הגרמנים היו משוכנעים שהחיילים הסובייטים בברלין ייפלו בהכרח בפח.
בימים האחרונים לחייו, על פי זיכרונותיו של גונשה, ניהל אדולף היטלר את אורח חייו הרגיל. הוא עבד בעיקר בלילות. היטלר ישן עד 13:00, אחר כך אכל ארוחת בוקר והתחיל לעבוד ולקיים פגישות. בשעה 16:30 קיבל דיווחים על המצב בחזית, ואז הפגישות נמשכו. בשעה 21:00 עד 22:00 אכל ארוחת ערב. לאחר מכן נח היטלר עד חצות, ובשעה 2:00 בלילה שוב נערכו דיונים על המצב בחזיתות, שנמשכו עד ארבע לפנות בוקר.
בשלב הזה היטלר שתה תה ועבד עד השעה שבע בבוקר. הפיהרר היה צמחוני ותמיד אכל לבד, למעט באירועים רשמיים מיוחדים. ככלל, הוא לא שתה משקאות אלכוהוליים, אבל מדי פעם הורה להגיש קוניאק לשולחן.
בבונקר התרעמו נגד ה"פחדנות"
ביום הולדתו של היטלר, על פי זיכרונותיו של גונשה, הבכירים הנאציים הרמן גרינג, מרטין בורמן, וילהלם קייטל, אלפרד יודל והיינריך הימלר עדיין היו בברלין ובירכו אותו. שר התעמולה יוזף גבלס ובני משפחתו, כולל אשתו מגדה וששת ילדיו, היו בבונקר של היטלר עד הרגע האחרון.
ב-22 באפריל הכריז גרינג על עצמו כיורשו של היטלר, בהתייחסו להחלטת הרייכסטאג שהתקבלה בזמן הכרזת המלחמה, שכן, לדבריו, היטלר לא היה מסוגל עוד לקבל את ההחלטות העצמאיות הנדרשות. גרינג שהה בדרום גרמניה ולאחר פקודה זו הושם במעקב משטרתי. ב-28 באפריל נחתה מכה נוספת על היטלר, עם הדיווחים על כך שראש האס-אס, הימלר, ניסה לנהל משא ומתן על כניעה עם המערב בשם גרמניה.
עוד לפני תחילת ההסתערות של חיילי הצבא האדום על ברלין, הכריז היטלר כי בשום פנים ואופן אין ללכוד אותו – לא חי ולא מת. הגרמנים תכננו להעביר את המפקדה לעיר ברכטסגאדן, והדרג הראשון של המפקדה יצא לשם עוד לפני תחילת ההסתערות על ברלין.
דרג זה כלל כמעט את כל השלישים, כך שבסופו של דבר נותרו בברלין רק גונשה והשליש הצבאי של היטלר, וילהלם בורגדורף. היטלר לא הסכים להחלטה הזו, והאמין שעדיין אפשר להציל את ברלין. אולם המטה ובכירי רוב מחלקות הרייך השלישי הצליחו להימלט מברלין במכוניות עוד לפני הכיתור.
6 צפייה בגלריה
התחתנו ממש לפני ההתאבדות. אווה בראון ואדולף היטלר בשנות ה-40
(צילום: Express Newspapers / Getty Images)
היטלר הושפע מאוד מהמברק של גרינג, שבו הכריז על עצמו כיורשו, כמו גם מהחדשות על המשא ומתן הבלתי-מורשה של הימלר. הוא הרגיש נטוש על ידי המפלגה ומקורביו. כל הנאספים בבונקר התרעמו על ה"פחדנות" וביקרו את אותם מנהיגי הרייך השלישי ש"נמלטו למערב". הם נזפו בקייטל, ביואכים פון ריבנטרופ, ברוברט ליי ובמיוחד בגרינג ובהימלר.
האכזבה מהתחזית – וההתאבדות
ב-28 באפריל, בהוראת היטלר, הובא פקיד רשמי בטנק אל הפיהרר בבונקר כדי לרשום את נישואיו לאווה בראון. העדים היו גבלס ומרטין בורמן, מזכירו של היטלר. על אשתו של היטלר דיבר גונשה בכבוד וציין כי לא רק היה לה מראה נעים, אלא מעל הכול היא "הייתה אדם נחמד, צנועה בנימוסיה". לפי גונשה, הפיהרר הסתכל על עצמו כאדם מיסטי, והחליט להתחתן רק מפני שתכנן התאבדות. הזוג חתם על הטופס, שבו הייתה שורה שלפיה שניהם "אנשים ממוצא ארי ואינם סובלים ממחלות תורשתיות".
ביום שאחרי החתונה התרחשו שני אירועים חשובים שהאיצו את סופו של היטלר. ב-29 באפריל הגיע גנרל האס-אס וילהלם מונקה, שפיקד על הגנת רובע הממשלה, לראות את הפיהרר. היטלר שאל כמה זמן החיילים יכולים להחזיק מעמד. מונקה דיבר על הצריכה הגבוהה של תחמושת, שהמלאי שלה אוזל במהירות, ועל הלחץ שמפעיל האויב, ופרסם תחזית מאכזבת: "אנחנו נחזיק מעמד עד סוף היום, אך הפיהרר שלי, לא מעבר לכך".
אירוע נוסף שדחף את היטלר להחליט להתאבד היה החדשות על מותו של בניטו מוסוליני. לאחר מכן היטלר הורה להרעיל את הכלבה האהובה שלו, בלונדי, כדי שלא תיפול לידיים של חיילים סובייטים. נוסף על כך, לאחר בגידתו של הימלר, היטלר רצה לוודא שהרעל מהמעבדות של האס-אס באמת הורג באופן מיידי והמתת הכלבה הייתה ניסוי שבדק זאת. ואכן, בלונדי מתה מיד.
לפי העולה מהמסמכים גונשה לא שמע שום הצהרות לגבי המצב הכללי או העתיד, מלבד הדעה שיש להחזיק מעמד עד הסוף, לנצח או לגווע. עם זאת, היטלר אמר שוב ושוב שגרמניה הייתה צריכה ללכת עם רוסיה, אבל הוא לא יכול היה לעשות את זה והמפלגה התנגדה לכך.
6 צפייה בגלריה
חייל אמריקני בבונקר שבו היטלר ואווה בראון התאבדו
(צילום: Haacker / Hulton Archive / Getty Image)
בבוקר 30 באפריל, אווה בראון הזמינה את היטלר לעלות למעלה כדי להעיף מבט אחרון בשמש. אבל בגלל ההפגזה הארטילרית החזקה, שליט הרייך השלישי לא העז להביט אל הרחוב.
על פי זיכרונותיו של הטייס של היטלר, שהיה מוכן להוציא את הפיהרר מברלין במטוס מתודלק, הוא סירב להצעה וכמה שעות לפני ההתאבדות הודה לו על שירותו הנאמן. הטייס נזכר שהיטלר הזדקן בצורה ניכרת והיה עצבני, ידיו רעדו. "החיילים שלי לא יכולים ולא רוצים להחזיק מעמד יותר. אני לא יכול לסבול את זה יותר", הוא אמר לבסוף.
גונשה נזכר כי לפני מותו של היטלר הוא הורה לשרת לנעול את עצמו. ליד גופתו של היטלר נמצא מאוחר יותר אקדח, ולצד גופתה של אווה בראון נמצא בקבוקון רעל ריק. בעת מותם, לחמו פלוגות התקיפה המתקדמות של הצבא האדום במרחק של 500 מטרים מהבונקר.
גופתו של היטלר הוצאה תחילה מהחדר – הוא היה שכוב על אלונקה, מכוסה בשמיכה, וגונשה לא ראה את פניו. אבל רגליו היו תלויות על האלונקה, כך שגונשה זיהה בקלות את המגפיים, הגרביים והמכנסיים של מי שאותו שירת במשך שנים. הגופות הוצאו דרך יציאת החירום לחצר, שם הועלו באש.
לאחר שאוטו גונשה נתפס ב-2 במאי, הוא נלקח למוסקבה, שם מסר לקציני הצבא האדום עדות מפורטת על נסיבות מותו של אדולף היטלר. ב-15 במאי 1950, בית דין צבאי של חיילי משרד הפנים של אזור איוונובו גזר על גונשה 25 שנות עבודה במחנות עבודה.
