היא לא דומה לאף אחת אחרת: הקהילה היהודית בצרפת, השלישית בגודלה בעולם (השנייה מחוץ לישראל – והגדולה באירופה), עם קרוב לחצי מיליון יהודים, שומרת על מעמדה כאחת החשובות בעולם היהודי. רבים מחבריה קשורים לישראל בקשרי משפחה או חברים, והם מחזיקים בהשקפות ציוניות ודתיות שבולטות יחסית לעומת שאר הקהילות בעולם.
מנגד, צרפת הולכת ומשתנה עם השנים, ותהליכים פנימיים וגלובליים הופכים אותה למורכבת יותר עבור הקהילה היהודית. בשנים האחרונות ראינו גלי עלייה לישראל שמסתכמים ב-30 אלף איש, ובניגוד לעבר – כאשר עולים התרכזו בעיקר בנתניה ובתל אביב – הם נמצאים כעת במקומות רבים כמו רעננה, אשדוד וראשון לציון, ובשנתיים האחרונות הוקמו קהילות עולים גם בחדרה ובנהריה.
ארגוני העולים ופעילים בקהילה הצרפתית טוענים כבר שנים כי מספר העולים קטן יחסית לפוטנציאל, וכי בצרפת יש עוד עשרות-אלפים (ואף יותר) ששוקלים עלייה לארץ, אך סיבות כלכליות בעיקר והחשש הטבעי מהגירה למדינה אחרת, מונעים כרגע את הגעתם.
"האליטות בצרפת לא יעלו"
בנימין לשקאר, שחקר את הקהילה בצרפת, טוען כי קשה מאוד למנות בדיוק את מספר היהודים במדינה, משום שאין רישומים מסודרים בערים השונות, אך ההערכות הן סביב חצי מיליון איש. "בדרך כלל, אנחנו מגדירים את הקהילה בשלושה מעגלים", הוא אומר. "הראשון הוא הקהילה המאורגנת והפעילה, המעגל השני הוא יהודים שהם לא חלק מהקהילה המאורגנת אבל הם מסביב, והשאר אלה היהודים שמנותקים לגמרי מהקהילה או מהמוסדות".
אילו מגמות אתה מזהה בקהילה בשנים האחרונות?
"יש מגמה מעניינת של רבים שחוזרים בתשובה או לפחות למסורת, ויש יותר התלכדות של הקהילה, גם על רקע האנטישמיות. ומצד שני, יש גם תהליך נמשך של התבוללות, אף שאי-אפשר להעריך את המספרים המדויקים של הזוגות המעורבים".
בנימין לשקארצילום: מארק ישראל סלםעל פי מחקר שערך לשקאר ופורסם בכתב העת "השילוח", הקהילה היהודית בצרפת מורכבת משלושה גרעינים עיקריים: הראשון – הקהילה היהודית הוותיקה, הנקראת "הישראלית" (Israélite). קהילה זו כוללת את האשכנזים ממזרח צרפת (מחוז אלזס), שהם רובה הגדול, את הקהילה הפורטוגזית של צאצאי אנוסים מדרום-מערב צרפת – ואת הקהילה העתיקה ביותר של "יהודי האפיפיור" בפרובנס, סביב העיר אוויניון. לדברי לשקאר, חברי הגרעין הזה כבר נעלמו מהמפה, וכמעט שאין היום יהודים שמזדהים תחת השם הזה.
הגרעין השני מורכב מאשכנזים שהיגרו ממרכז אירופה וממזרח אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים (כ-30 אלף יהודים כאלה הצטרפו ליהדות צרפת עד מלחמת העולם הראשונה, ועוד כ-175 אלף נוספו עליהם בין המלחמות). יהדות צרפת ערב השואה הייתה, כמעט כולה, אשכנזית. חלקה בעלת מסורת מערבית ארוכה, וחלקה בעלת שורשים מזרח-אירופיים. בשואה נרצחו קרוב ל-80 אלף יהודים, כרבע מיהודי צרפת בימים ההם. חלקם המכריע היה מקרב המהגרים החדשים.
4 צפייה בגלריה
"בכל דקה שעוברת אתה יכול לחטוף איזו קללה, איזו מכה, איזה מבט". שמירה על בית כנסת יהודי בצרפת
(צילום: ישראל ברדוגו)
הגרעין השלישי של יהודי צרפת הצטרף במחצית השנייה של המאה העשרים: יהודים ספרדים שכולם באו מצפון-אפריקה. יהודים אלה הגיעו לצרפת בשנות ה-50 וה-60, בגל גדול שהסתכם בכרבע מיליון נפש. הרוב, כ-150 אלף נפש, היגרו מאלג'יריה. אלג'יריה אף סופחה לצרפת במאה ה-19, ויהודיה קיבלו את האזרחות הצרפתית ב"צו כרמיה" של שנת 1870. עוד כ-50 אלף יהודים הגיעו לצרפת מתוניסיה ומספר דומה ממרוקו.
לדברי לשקאר, האליטות היהודיות בצרפת נטמעו היטב במדינה, והם כמעט שלא עולים לארץ: "הם מעדיפים לשמור על מעמדם בצרפת במקום להתחיל מאפס בארץ. יש להם מה להפסיד, והם לא ממהרים לארוז. יש כמה דוגמאות בודדות, כמו הזמר ז'ילברט מונטניה או הבמאי אלי שוראקי, אבל הרוב לא עולים".
העולים מקרב הגרעין הקשה
אחד הפרדוקסים של הקהילה בצרפת הוא שמרבית העולים באים מקרב הגרעין הראשון – כלומר הפעילים ביותר בקהילה המאורגנת, וכאשר הם עולים לארץ נוצר חלל שקשה למלא. במילים אחרות, דמיינו שרבע מבית הכנסת המקומי מתרוקן – ושהפעילים והנשיאים של הקהילות עוזבים ונוסעים לארץ, ולא קל למלא את מקומם.
האם בעצם העלייה מחלישה את הקהילה?
אריאל קנדל, מנכ"ל ארגון הגג של עולי צרפת – קעליטה, אומר כי "אין ספק שיש השפעה. כאשר יש 50 אלף שעוזבים מתוך חצי מיליון, זה משהו אחד – אבל כאשר זה 50 אלף מתוך 200 אלף שהם בעצם הפעילים והחברים בקהילה, זה משהו אחר לגמרי. העלייה באה מקרב המעגלים המעורבים והפעילים.
"הפתרון לזה הוא מה שהם קוראים לו, 'העלייה הפנימית' – כאשר עוזבים פעילים בקהילה, הם מנסים למלא את החלל בעזרת המעגל השני ולקרב אותם ליהדות. אם 25% מהגרעין הקשה עוזב ואתה לא מחליף אותם, אתה בבעיה. המטרה היא גם למלא את השורות, אבל גם לקרב אנשים רחוקים, ולמנוע התבוללות ואיבוד קשר".
קנדל: "כאשר יש 50 אלף שעוזבים מתוך חצי מיליון, זה משהו אחד – אבל כאשר זה 50 אלף מתוך 200 אלף שהם בעצם הפעילים והחברים בקהילה, זה משהו אחר לגמרי. העלייה באה מקרב המעגלים המעורבים והפעילים"
אחד המהלכים בנושא היה גם עידוד יהודים מקהילות קטנות מאוד או יישובים מרוחקים, לבוא לגור בקרבת קהילות גדולות יותר, ולחזק אותן – ומנגד גם להתקרב ולהיות חלק מקהילה חזקה ופעילה יותר. בנוסף, נעשים ניסיונות לקרב את המעגלים הרחוקים יותר של היהודים, בעזרת פרויקטים שונים דוגמת "תגלית" ופעילויות של משרד התפוצות וארגונים מקומיים.
לדברי קנדל, "רוב המנהיגים בקהילה טוענים שעלייה היא החלטה אישית, וכי לא מתפקידם לעודד או לשלול אותה, אבל עובדתית, לרוב המנהיגים יש משפחה בארץ ורבים מילדיהם עלו. יש הרבה שנים אירוע של 'פרידה מהעולים' חגיגי ויפה, שבו המנהיגים אומרים שמצד אחד הם עצובים כי נפרדים – ומצד שני שמחים, כי זה מחזק את מדינת ישראל. אז הם יודעים ומבינים את הסיטואציה".
100 אלף עולים בדרך?
כדי להבין את הלך הרוח של הקהילה היהודית בצרפת, צריך להביט על המספרים והאווירה: האנטישמיות, האנטי-ישראליות שמתרגמת ל"אנטי" גם כלפי חברי הקהילה היהודית – ובעיקר השינויים החברתיים במדינה, משפיעים ישירות על מצבם של היהודים.
4 צפייה בגלריה
"כל שישה חודשים יש רצח של יהודי בצרפת. המדינה טוענת תמיד שזה לא אנטישמי". הפגנת ההמונים של הקהילה היהודית מול מגדל אייפל
(צילום: AP)
לדברי קנדל, "כשהצבר הממוצע שומע על אנטישמיות, הוא לא באמת מבין על מה מדובר. זה לא פיגועים רצחניים ברחוב, זה משהו יומיומי שמפעיל לחץ פסיכולוגי גדול על היהודים. בכל דקה שעוברת אתה יכול לחטוף איזו קללה, איזו מכה, איזה מבט. יש גם מקרים חמורים יותר, וכל שישה חודשים יש רצח של יהודי בצרפת. המדינה טוענת תמיד שזה לא אנטישמי, ופוטרת את המקרים בתירוץ של 'סתם משוגעים', אבל התמונה ברורה".
אז למה הם לא עולים מיד לארץ?
"בעיקר בגלל המכשול הכלכלי. צרפת היא מדינת רווחה, ועם כל הבעיות שלה היא מספקת תמיכה סוציאלית רחבה מאוד, ואנשים ממעמד הביניים ונמוך מזה, לא יודעים כיצד יסתדרו אם הם יבואו לארץ. אין שום תוכנית פרו-אקטיבית לעידוד העלייה מצרפת, וזה פספוס גדול כי אנחנו יודעים שיש 50 אלף איש שהיו רוצים לבוא מחר בבוקר.
4 צפייה בגלריה
הרב מיכאל אזולאי קורא בתורה עם אנשי הקהילה בבית הכנסת בניי-סור-סן, פרבר של פריז
(כנען ליפשיץ)
"לא צריך לתת להם דירה במתנה או דברים דרסטיים, אבל אם הייתה תוכנית מסודרת של תעסוקה, עזרה מול הרשויות ואולי סיוע ראשוני בשכר דירה, היה להם יותר קל לקבל את ההחלטה. זה כמעט המקום היחיד בעולם שאם אתה שואל את היהודים, הם עונים מיד שהם רוצים לבוא לישראל".
קושי כלכלי בדרך לעלייה
אלמנט נוסף שמקשה במיוחד הוא שער האירו. אם עבור גל העולים הגדול שהחל לפני 10 שנים, שער האירו היה קרוב לשישה שקלים – היום הוא בערך חצי מזה, מה שפגע מאוד בכוח הקנייה של העולים וגם בפנסיות של חברי הגיל השלישי, שמתקשים הרבה יותר לגמור את החודש.
אריאל קנדלארגון קעליטהשער האירו, יחד עם המיתון באירופה, גורמים לחלק מהחברים בקהילה לחשב מסלול מחדש. חלקם כאמור עולה ארצה, אבל אחרים מחפשים מדינות אחרות. מספרים מדויקים של הגירה קשה למצוא, אבל נרשמו מעברים של יהודים צרפתים לאנגליה (בעיקר לונדון), לארה"ב (למשל מיאמי וניו-יורק), וקהילה יהודית צרפתית התגבשה גם בקנדה.
כמה עולים הגיעו השנה?
"בערך 3,000, שזו אמנם ירידה קלה, אבל אנחנו הרבה יותר מהממוצע שהיה בעבר, לפני גל העלייה הגדול, שעמד על 1,000 עולים בלבד לשנה. המשמעות היא שיצרנו רף שנתי חדש, וזה מספר יפה, אבל זה לא מגרד את הפוטנציאל – וכל זה כמעט בלי תוכנית פרו-אקטיבית, כאמור. במילים אחרות, עם תוכנית מסודרת ועידוד עלייה מסיבי, היינו יכולים להביא מספר כפול, אם לא יותר. זה ממש אפשרי".
פורסם לראשונה: 03:06, 25.09.22
