אחוז הקבלה לתוכנית הדוקטורט בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת סטנפורד עומד על פחות מ-4%, ואתגר הקבלה למסלול המיוחד שמשלב גם לימודי יהדות גבוה אף יותר. לכן, כשזהבה פלדשטיין התקבלה לתוכנית הנחשקת, מיד בתום התואר השני שלה בהצטיינות בלימודי דתות באוניברסיטת שיקגו – היא הרגישה שהגשימה חלום. אך פחות משנה וחצי לאחר מכן, היא נאלצה לפרוש מהתוכנית של המוסד היוקרתי בעקבות מה שהיא מכנה "אנטישמיות משתוללת" ואווירה עוינת מצד סטודנטים ואנשי סגל.
בטור אישי למגזין היהודי Moment היא מתארת שורה של מקרים שהובילו אותה להחלטה, כולל פגישה עם דיקנית הפקולטה שבה התבקשה להציג את הציונות כ"פרויקט של עליונות לבנה", במסגרת תוכנית לימודים שכתבה עבור תלמידים יהודים בתיכון. "ציונים הם תת-קבוצה שעליה נשענת עליונות לבנה", אמרה הדיקנית, כך לדברי פלדשטיין.
"בעוד בשנת 2023 היה סטודנט אחד בלבד ללימודי יהדות במחזור הדוקטורנטים, כעת לא יהיו כלל, לאחר שהחלטתי לפרוש", כתבה פלדשטיין בטור. "חברי סגל וסטודנטים הוכיחו שוב ושוב שאין להם עניין לאפשר לי כסטודנטית יהודייה ללמוד, להצליח ולהשתלב בקהילה אקדמית".
לדבריה, האנטישמיות שחוותה לא הסתכמה באירוע בודד, אלא הפכה עניין שגרתי במהלך לימודיה, והיא נאלצה לספוג אמירות קשות מצד חבריה למחזור יום-יום בגלל יהדותה. בין השאר, סטודנטית אחת אמרה לה בפומבי: "אם מישהו חושב שמדינת ישראל צריכה להתקיים, אנחנו לעולם לא נהיה חברים".
במקרה אחר, סיפרה פלדשטיין כי סטודנטית פרצה בבכי לאחר מצגת שהעבירה בנושא שיטות הערכה בבתי ספר. המצגת לא עסקה כלל בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך הסטודנטית טענה כי זו "הרגישה כמו אלימות קולוניאלית" והזכירה לה "ג'נוסייד".
"כמובן, עבור חבריי לכיתה, 7 באוקטובר 2023 היה יום שיש לחגוג אותו כ'התנגדות בכל אמצעי הנדרש', בהתעלמות מוחלטת מהשפעתו על החיים, הגוף והתודעה היהודית", כתבה פלדשטיין.
לדבריה, חברי הכיתה שלה לא היו ערבים, פלסטינים או יהודים, אלא ברובם נשים שאינן לבנות, שהתייחסו לציונות כאל "רעיון גזעני וקולוניאלי בלבד" ושייכו אותה לאידאולוגיות דכאניות. "חבריי לכיתה צמצמו אותי לארכיטיפים שהזינו את האפליה כלפי אבותיי – שנאה כה עמוקה ליהודים עד שחברה שלמה באירופה רצתה להשמיד אותנו", היא כתבה. "מבחינתם, גם אם אדם יהודי אינו מסכים עם פעולות ממשלת ישראל ומבקר בגלוי את מנגנוני האלימות בפרקטיקות הפוליטיות והצבאיות הציוניות – אותו אדם הוא בסופו של דבר עדיין יהודי".
פלדשטיין גם מתחה ביקורת חריפה על הרמה האקדמית של הסגל: "פרופסורים לא הכירו במגבלות הידע שלהם על נושאים רגישים, מה שהוביל לעומס בלתי סביר עליי כמעט מדי יום", כתבה. היא ציינה כי היעדר ההכשרה הפדגוגית של המרצים בנושא תרם לאווירה העוינת שהיא חוותה. "הייתי היחידה בכיתה שציטטה ספרים ומאמרים אקדמיים בנושא ישראל-פלסטין והיחידה עם היכרות אקדמית כלשהי עם ההיסטוריה המורכבת של האזור, בזמן שהם ציטטו את טיקטוק וטוויטר".
כשהעזה להתלונן – זכתה לנזיפה מצד אחד הדיקנים במוסד. "הוא אמר לי שהאנטישמיות היא 'מוסדית' ואין מה לעשות בקשר לזה", לדבריה, "ובפעם הבאה שנפגשנו, הוא סיפר שאנטישמיות היא רק בעיה בפקולטה לחינוך, כי הפכתי אותה לכזו. הוא האשים אותי בתגובת-יתר ואמר שאני צריכה לקחת אחריות ו'לקבל את האשמה' על יצירת מצבים המעודדים התנהגויות והערות אנטישמיות. הוא גם הגיב בשלילה על כך ששיתפתי את החוויות שלי עם כוח המשימה שחוקר הטיה אנטישמית באוניברסיטת סטנפורד. קשה לדמיין מישהו, שלא לדבר על מנהיג סגל, מגיב כך כלפי אדם מכל קהילה אחרת".
מחאה פרו-פלסטינית באוניברסיטת קולומביה
(צילום: מיכאל לובש)
פלדשטיין, שעובדת כיום כיועצת מחקר במכון לחקר אנטישמיות גלובלית ומדיניות (ISGAP), היא בתו של הרב הרפורמי לואיס (לו) פלדשטיין, שכיהן כמנהל התפעול הראשי של הפדרציה היהודית של מטרופולין אטלנטה.
בסופו של דבר, היא הסבירה שההחלטה לעזוב את תוכנית הדוקטורט באוניברסיטת סטנפורד הייתה בלתי נמנעת. "האנטישמיות היומיומית משתוללת מדי, אגרסיבית ומבודדת. עזבתי כדי להצטרף לקהילה היהודית האמריקנית שלי במאבק באנטישמיות. עזבתי כי חבריי לכיתה והפרופסורים אינם מזהים את הפחד, הכאב והטראומה של עמי – עם ישראל".
מאוניברסיטת סטנפורד נמסר בתגובה לפניית ynet כי "סטנפורד מתייחסת ברצינות רבה לאנטישמיות. האוניברסיטה בוחנת בקפידה את הנושא שהועלה".
