המדינה החליטה לערער על פסקי הדין בבית המשפט המחוזי שאישרו רישום "נישואים בזום" (נישואי יוטה) – נישואים אזרחיים שבהם בני הזוג נמצאים בישראל ועורך הטקס שמחתן אותם נמצא בחו"ל. מדובר בבקשה לערער על מספר מקרים כאלו.
לפי עמדת המדינה, "הפסיקה ארוכת השנים קובעת כי ענייני סטטוס הנישואין והמעמד האישי הם עניין להכרעה של המחוקק, המתקבלת מתוך הסכמה חברתית רחבה. עד היום המחוקק לא קבע הסדר המאפשר לערוך נישואים אזרחיים בישראל, ואין מקום לרוקן מתוכן הכרעה זו, באמצעות מתן אפשרות פסיקתית לעריכה דה-פקטו של נישואים אזרחיים בישראל".
באחד המקרים, בחודש יולי, בית המשפט המחוזי בלוד אישר את רישום נישואיהם האזרחיים של בני זוג שנישאו בישראל בזמן שעורכת הטקס הייתה ביוטה שבארצות הברית, וחיתנה אותם בשיחת וידאו מרחוק. ההחלטה התקבלה לאחר עתירה שהגישו בני הזוג, בעקבות העובדה שפקיד רישום ברשות האוכלוסין סירב לרשום אותם כנשואים.
בני הזוג, אזרחי ישראל ובני דתות שונות, נישאו בזום לפני כשנתיים בתקופת הקורונה. תעודת הנישואים שלהם הונפקה בארה"ב, ולאחר מכן ביקשו השניים להירשם ברשות האוכלוסין כזוג נשוי בישראל. פקיד הרשות סירב לעשות זאת והפנה את בקשתם להמשך בירור – אולם בית המשפט המחוזי, כאמור, הפך את החלטתו.
פגיעה בריבונות המדינה?
יש לציין כי המדינה אינה מכירה בנישואים אזרחיים הנערכים בישראל, אך מכירה בהם כאשר הם נערכים מחוץ לגבולותיה. המקרה של נישואי זום חריג בשל נוכחות המחתנת מחוץ לגבולות המדינה, בעוד בני הזוג היו בישראל בזמן הטקס.
לפי בקשת הפרקליטות לערער, "בפסק הדין נפלו מספר שגיאות המצדיקות את קבלת הערעור וביטולו". נטען כי בית המשפט שגה בכך שיישם במקרה הזה הלכת עליון (פסק דין מחייב) שנקבעה בבג"ץ בנושא בשנות ה-60 ומכונה "הלכת פונק שליזנגר", ולפיה פקיד הרישום של משרד הפנים מחויב לרשום בני זוג שנישאו נישואים אזרחיים במדינה זרה כנשואים גם במדינת ישראל.
המדינה סבורה שהלכה זו לא חלה על נישואים שנערכו באמצעות הזום, כאשר בני הזוג שוהים בישראל בעת עריכת טקס הנישואים ואין מיופה כוח שנמצא במדינה הזרה, ועל כן לא היה מקום להרחיב אותה גם על נסיבות כאלה.
לפי עמדת המדינה, פסק הדין עלול להרחיב את הלכת פונק שלזינגר למחוזות חדשים שלא כיוונה אליהם, באופן אשר עלול לפגוע בריבונות של המדינה להחליט לגבי הדין שיחול על מעשים המתבצעים בשטחה, ועל עיצוב דיניה הפנימיים – בפרט אלו הנוגעים לענייני המעמד האישי. המדינה תטען כי בעצם העובדה שבמקרים אחרים נרשמו הנישואים לפני שהתקבלה החלטה עקרונית בסוגיה או בשל טעות, אין כדי לבסס את המשך אותה טעות או להורות לרשות להמשיך בכך.
הרב עו"ד אורי רגב, מנכ"ל עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון, הגיב על בקשת הפרקליטות ואמר: "הטענה בדבר 'קפיצת מדרגה' אינה חדשה, ואף היא נדחתה בכל פעם מחדש. כך טענה המדינה כאשר ביקשו בני זוג מאותו מין לרשום את נישואיהם, כך טענה המדינה כאשר בני זוג נישאו בקונסוליה זרה בתל אביב כי הכפייה הדתית השולטת בנישואים בישראל לא אפשרה להם להינשא, וכך טענה המדינה כאשר התבקש רישום של נישואים של בני זוג שלא עזבו את הארץ, אך נישואיהם נערכו במדינת אל סלבדור באמצעות מיופי כוח".
לדבריו, "בכל הפעמים האלה לא סטה בג"ץ מפסיקתו שנועדה לכבד את זכות הנישואים של ישראלים שנאלצים למצוא מוצא בחו"ל בשל מדיניות הפוליטיקאים הישראלים, אשר על פי דרישת המפלגות הדתיות מונעים מאזרחי המדינה את הזכות להקים משפחה בישראל".
