רבבות יהודי אוקראינה יקבלו ביום ראשון בערב את פני השנה החדשה, התשפ"ג, תחת אש, כשסיום המלחמה הקשה עם רוסיה עדיין לא נראה באופק. הדי הפיצוצים והאזעקות הפכו בחודשים האחרונים לרעשי רקע שגרתיים עבור אזרחי המדינה, וכעת הם מתפללים שקול השופר שיישמע בראש השנה, יבשר את שינוי פסקול חייהם למוזיקה של שלווה, שלום וביטחון.
רבני הקהילות ושלוחי חב"ד בערי אוקראינה חילקו השבוע טונות של מארזי מזון וסיוע לחג לבני הקהילות היהודיות. הרב שלמה פלס, המנהל את מערך החירום, העריך כי אלפי יהודים יפקדו במהלך החג את בתי הכנסת ברחבי המדינה, למרות המצב, ויתפללו לשנה חדשה ובטוחה יותר. הרב יהושע וישצקי, משלוחי חב"ד בבירה קייב, יתקע בשופר לחיילי צבא אוקראינה.
גם בזפוריז'יה, עיר הגרעין האוקראינית, מתכוננים לחג במתכונת מלחמה. "אנחנו שומעים קולות נפץ איומים, ללא הפסקה", סיפר רב העיר ושליח חב"ד המקומי, הרב נחום ערנטרוי. "גם בלילה, גם הבוקר, כל הבית שלי רעד. לפני המלחמה היה לנו קשר רציף עם אלפי יהודים. כעת אני מעריך שנשארו 1,500 מהם".
הרב ציין כי "בעוד נשים, ילדים וקשישים נמלטו עם תחילת המלחמה, הרי שמרבית הגברים היהודים, מתחת לגיל שישים, נשארו בעיר". על האווירה סיפר הרב השליח: "מצד אחד, יש כאן מתח גדול מאוד. שומעים בתדירות קולות נפץ, ויש תחושה לא פשוטה. מצד שני, אנחנו רואים יהודים רבים שמתעוררים פתאום לחדש את הקשר שלהם עם החיים היהודיים. זו התעוררות גדולה מאוד שאני לא זוכר כמותה. אנשים מחפשים להיאחז במשהו רוחני בתקופה הזו, וכל אחד מתעורר בדרכו. אנחנו משתדלים לשמש כתובת חמה של עידוד וחיזוק לכל פנייה".
15 אלף דובשניות ליהודי זפוריז'יה
בשבועות האחרונים, תחת אש, הכשיר הרב ערנטרוי מפעל דובשניות המותאם לכל דרישות הכשרות המחמירות. "מנהלי המפעל הסכימו שנבצע את מלאכת ההכשרה – ולא מדובר בדבר מובן מאליו", סיפר. "זה דרש השבתה של המפעל למשך שעות רבות".
כ-15 אלף דובשניות הספיקו כבר לייצר במפעל האוקראיני, חלקן יחולקו ליהודי המדינה – וחלקן ייוצאו לאזורים נוספים. לצד הדובשניות, מחלקים הרב, אשתו הרבנית וארבעת ילדיהם ארגזי מזון מיוחדים לחג לכלל יהודי הקהילה, וזאת לצד מארזי יוקרה ובהם תשורות ייחודיות לחג שאורגנו מבעוד מועד על ידי ועד ההצלה של חב"ד באוקראינה, לחלוקה לכלל יהודי המדינה באמצעות שלוחי חב"ד.
"כשיהודי הקהילה ראו שיש בארגזים לא סתם מוצרים כשרים, אלא גם מוצרים מארץ ישראל, זה נתן להם תחושה מאוד מיוחדת", תיאר השליח בהתרגשות. "זה מחבר אותם ומקשר אותם למשמעות של החג ולהיותנו עם אחד מאוחד". לדבריו, "למרות הקושי הגדול, יהודי הקהילה הגיעו לחלוקה בבית הכנסת הגדול שבנינו במרכז העיר. כולם מתחילים להתרגל למציאות העצובה הזו".
הרב ערנטרוי מעריך כי כ-600 יהודים יגיעו לתפילות ראש השנה. "לאורך השבועות האחרונים עוררנו את היהודים בעירנו להגיע לתפילות ולהיות שותפים בפעילות הקהילה בחודש החגים", אמר. "לצד הבדיקה ההמונית של המזוזות והתפילין שקיימנו, חיזקנו את הקשר עם כלל יהודי הקהילה שחווים מקרוב את המלחמה. היו פה פיצוצים באחרונה שהרעידו את כל הבית, אולם אנחנו מאמינים בני מאמינים שבעזרת ה' נזכה לשנה טובה ומתוקה, ללא שום מלחמות".
בתי השכנים הפכו לעיי חורבות
בקייב המדממת, בירת אוקראינה, מנסים לחזור לשגרה – ללא הצלחה מיוחדת, כפי שמעיד רבה הראשי של העיר, יונתן מרקוביץ'. יותר מ-1,300 גופות כבר הוצאו מערים ששוחררו בידי חיילי אוקראינה באזור קייב בלבד. גורמים בפדרציה של הקהילות היהודיות אומרים כי בין האזרחים ההרוגים יש כמעט בוודאות גם יהודים, אבל הם עדיין אינם יודעים את המצב לאשורו.
ובכל זאת, הקהילה מתכוננת לחג שמח ככל האפשר, עם מספר שיא של "משלוחי מנות", כפי שמעדיף הרב לכנות את ארגזי הסיוע שיישלחו לכ-5,000 משפחות נזקקות בקייב לבדה. "אנחנו מתכוננים לראש השנה בהיקף חסר תקדים, מבחינתנו", הוא אומר, בריאיון לאולפן ynet. "נערוך סעודות חג מאוד מפוארות, ונזמין יהודים שיגיעו לחגוג איתנו את החגים במספר מוקדים. תהיה אווירת חג", הוא מבטיח. "כן, גם לאלפי המשפחות שנאלצות לקבל משלוחי מזון. אנחנו לפחות מאוד-מאוד משתדלים".
ז'אנטה בוטנקו מתרוצצת ומתנצלת על אי הסדר השורר בביתה שנהרס חלקית במתקפת טילים, בתחילת חודש מרץ. "מה תחשבו על המארחת שלכם", היא אומרת כשהיא חולפת על פני קירות המחוררים בקליעי מכונת ירייה, מרימה מסגרת תמונה מרוסקת במקום שפעם היה חדר השינה שלה. "הם ירו על הבית, דרך החלונות, הם הרסו הכול", בוטנקו נאנחת, "אבל אלה החיים".
בתי השכנים הפכו לעיי חורבות, ובהמשך הרחוב ניצבת מכונית שרופה. כמה שעות לאחר מתקפות הטילים על אוקראינה, במטח שנורה בתחילת הפלישה הרוסית, ב-24 בפברואר, ניסו צנחנים רוסים לכבוש שדה תעופה סמוך בהוסטומל, פרבר מערבית לקייב. הרוסים נסוגו בתחילה, אך כבשו את העיירה בתחילת מרץ.
כל ארגז מכיל מצרכים בשווי 150 דולר
בוטנקו היא אחת מכמה יהודים שחיים בהוסטומל ובערים הסמוכות, אירפין ובוצ'ה, שבשתיהן נערכו קרבות מרים בשעה שגדודים רוסיים ניסו לפלס דרכם מבלארוס אל הבירה האוקראינית. "היו כל כך הרבה הפצצות, שאי אפשר לתאר", אמרה בוטנקו בת ה-83.
לאורך הכביש הראשי המוביל לקייב, שהייתה המטרה של תוכנית רוסית ראשונית שאפתנית מדי, מציץ טנק אוקראיני הרוס וחסר צריח מתוך סמטה, סמל ללחימה האכזרית שהתחוללה סביב הבית בן הקומה אחת של בוטנקו. "רק המחשבה על זה גורמת לי שוב לדאוג", היא אומרת.
פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה, ארגון הגג היהודי הגדול באוקראינה, תומכת ביהודים בסביבות קייב, ומאז אפריל מחלקת מדי חודש חבילות מזון וציוד. בעוד בוטנקו מדברת, מגיעים למקום שניים מאנשי הפדרציה כשהם נושאים ארבעה ארגזי מצרכים, ומניחים אותם בסלון ביתה. כל ארגז מכיל מצרכים בשווי 150 דולר, וארבעת הארגזים יכולים לכלכל משפחה קטנה במשך כחודש.
הפדרציה תומכת בכ-37 אלף משקי בית יהודיים ברחבי אוקראינה בעזרת חבילות המזון הללו, שעלותן מסתכמת בכ-3 מיליון דולר בחודש. עם רשת של רבני חב"ד, בעיקר ברחבי אוקראינה, מילאה הפדרציה תפקיד מרכזי בתמיכה ביהודי אוקראינה מאז תחילת המלחמה, בכלל זה על ידי ארגון אוטובוסים לפינוי יהודים מחוץ למדינה, והענקת מקלט זמני לפליטים באזורים בטוחים באוקראינה.
ככל שמתקרב החורף, גוברת הדאגה בקרב יהודי האזור, בעיקר המבוגרים שבהם התלויים בעזרתה. רבים מהם אינם יודעים כיצד יוכלו לעמוד בהוצאות בסיסיות נוכח עליות מחירי המזון והאנרגיה ברחבי אוקראינה. לבוטנקו עדיין אין חימום, והיא עסוקה באיסוף מסמכים שיאפשרו לה לבקש תמיכה מממשלת אוקראינה לפני שהחורף המקפיא יכה.
זרם התרומות הפרטיות שהגיע בתחילת המלחמה, החל לדעוך – והפדרציה מודאגת יותר ויותר מהצרכים הכלכליים שלה לטווח הארוך. "הגירעון כבר עומד על כ-20 מיליון דולר שחסרים לנו", אמר הרב מאיר סטמבלר, שעומד בראש הפדרציה הנתמכת על ידי האיחוד האירופי והמגבית היהודית המאוחדת בארה"ב.
שלושה ימים באמצע הרחוב
כאשר שחררו האוקראינים את הוסטומל ואת הערים השכנות בוצ'ה ואירפין, הם מצאו גופות מוטלות ברחובות, בבניינים ובמרתפים. על רבים מהן היו סימנים של הוצאה להורג או רצח חסר אבחנה. סרגיי בולובייב אוחז בכיפה שעל ראשו כשהוא נזכר בזוועות הכיבוש הרוסי בעירו, בוצ'ה, העיר שתיזכר לדיראון עולם בגלל מעשי הטבח וקברי האחים שאליהם השליכו הרוסים את גופות הנרצחים.
הוא מצביע על קבוצת בתים שנחרבו עד היסוד במתקפת טילים שהעיפה את הדלת והחלונות שלו – ואז הוא מפנה אצבע לכיוון הכביש: "שלושה בתים מכאן, אחד השכנים שלי רץ לרחוב, והרוסים ירו בו בראש". הגופה נותרה מוטלת באמצע הרחוב משך ימים, עד שמשפחתו של האיש הצליחה לחלצה ולהביא את יקירם לקבורה בגינה הקדמית של הבית. בולובייב (48) נע בחוסר נוחות. "באו כלבים", הוא נזכר.
הסיפורים האלה רווחים, אולם העובדה שגם האוכלוסייה היהודית הקטנה סבלה מהם, מעידה עד כמה נפוצים היו פשעי המלחמה שבוצעו בערים ובכפרים בצפון אוקראינה בתחילת המלחמה. "זו מלחמה", אומר הרב רפאל רוטמן, יליד בריטניה שנמצא באוקראינה מאז שנות ה-90. "זה לא משהו רחוק, זה אמיתי. אלה אנשים שעבדנו איתם".
"התחננתי אליו: אל תמות"
סווטה אזרק בת ה-85 מוחה את דמעותיה כאשר היא מתאמצת להתרומם מהספה, ומתארת כיצד מסוק ירה מעל הבית שבו התגוררה עם יורי, בעלה החולה. "הרוסים התחילו ללכת מבית לבית. הם היו מאוד אגרסיביים", היא מספרת. כאשר בנה פתח את השער לכיתת חיילים שהגיעה לחפש בביתם, "הם הפנו לעברו מכונת ירייה, ואילצו אותו לצעוד חזרה פנימה. הם הכריחו אותו להתפשט לחלוטין כדי לבדוק אם יש לו קעקועים ופציעות מלבישת אפוד מגן".
התמשכות הלחימה באזור קייב מעבר למה שתכננו הרוסים, וההתנגדות האוקראינית התקיפה, גרמה לחיילים הרוסים לחשוד שאזרחים מקומיים מוסרים מידע על המיקום שלהם לצבא האוקראיני. "הם חיפשו מדלת לדלת, בכל ארון", אזרק נזכרת. משפחות אחרות בבוצ'ה ובאירפין סיפרו כי החיילים הרוסים חיפשו בבתיהם טלפונים ניידים, כלי נשק וכל מה שיכול לקשר את התושבים לכוחות הביטחון האוקראינים. בבית של אזרק, גנבו הרוסים שעונים וכל דבר אחר שנראה להם בעל ערך.
הרב רוטמן: "אנחנו תמיד שואלים אם לאנשים יש שכנים או חברים שזקוקים לסיוע. זו השקעה שתסייע ותגן על אחינו ואחיותינו היהודים. לא משנה מיהם החברים או השכנים שלהם, הם יהיו הראשונים שיעזרו להם אם יהיו חולים או יזדקקו להגנה"
הירי הארטילרי בין אוקראינה לרוסיה חלף מעל ראשיהם של בני המשפחה, ומצבו של בעלה המבוגר של אזרק החל להחמיר. "יורי הסתובב אליי ואמר לי שהוא הולך למות", היא סיפרה. "התחננתי אליו: אל תמות, יורה. אמרתי לו שאצטרך לקבור אותו בשביל הכניסה לבית". יורי נקבר מתחת לעץ פרי בחצר הקדמית של אזרק, עד שהרוסים נסוגו – ואז נקבר שוב בבית העלמין המקומי.
"היהודים הגיעו"
גם אל ביתה של אזרק מגיעים כעת שני נציגים מפדרציית הקהילות, נושאים עימם ארבעה ארגזים גדולים עמוסים במצרכים. בכל תחנה שבה עוצר הוואן הלבן של הפדרציה כדי לחלק מזון, שואלים המתנדבים והעובדים אם מישהו מכיר חברים או שכנים – יהודים ולא יהודים – שזקוקים לסיוע ועדיין לא קיבלו.
כאשר השאלה מופנית אל יבגניה יקולבנה, אישה נמרצת בת 84 המתגוררת באירפין, היא מתחילה לעשות שיחות טלפון קדחתניות לשכניה. "אתם בבית?" היא צועקת בטלפון. "הקהילה היהודית הגיעה. אנחנו מגיעים אליכם".
הרב מרקוביץ': "נערוך סעודות חג מאוד מפוארות, ונזמין יהודים שיגיעו לחגוג איתנו את החגים במספר מוקדים. תהיה אווירת חג. כן, גם לאלפי המשפחות שנאלצות לקבל משלוחי מזון. אנחנו לפחות מאוד-מאוד משתדלים"
אחד מרבני הפדרציה מצביע על ספר תנ"ך שמונח אצלה על השידה ומהנהן בהערכה. "אני קוראת בו בכל הזדמנות", היא אומרת בחיוך. יקולבנה עולה ויורדת במדרגות הבטון של קומפלקס הדירות מהעידן הסובייטי בביטחון רב, דופקת על דלתות ומורה לנהג הוואן האוקראיני להביא עוד ארגזים מהמשאית למטה. בבניין גרות משפחות שירדו מנכסיהן, וזוגות קשישים שהפנסיה שלהם התכווצה בגלל המלחמה.
בדירה אחת, מוארת באור עמום, אישה מבוגרת וחולה בוכה במיטתה כאשר יקולבנה מצהירה בגאווה ש"היהודים הגיעו". בעלה של האישה עומד במסדרון. "תודה, חברים", הוא אומר ומנסה להנמיך את המוזיקה הבוקעת מהטלוויזיה.
"אנחנו תמיד שואלים אם לאנשים יש שכנים או חברים שזקוקים לסיוע", אומר הרב רוטמן. "זו השקעה שתסייע ותגן על אחינו ואחיותינו היהודים, מפני שלא משנה מיהם החברים או השכנים שלהם, הם יהיו הראשונים שיעזרו להם אם יהיו חולים או יזדקקו להגנה".
מאוחר יותר, יקולבנה תופסת טרמפ לביתה של חברה, שנעזרת בחלק של טיל רוסי שנחת בביתה בתור מקל הליכה. היא בילתה חודשיים בריצה למרתף הזעיר שלה בזמן ההפצצות. ארגזים נוספים יוצאים מהוואן אל החצר. "אם זה עוזר לה להרגיש טוב יותר ונותן לה יותר הגנה כאשר היא חיה בבלוק או באזור שבו היא היהודייה היחידה, אז אנחנו מרוצים", מסכם רוטמן.